אַגָּדָה
מאת: צבי אשכנזי
בְּאֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת, אֵי שָׁם בָּאַגַדוֹת
עַלְמוֹת חֵן שְׁתַּיִים חַיוּ – צֶמֶד יְדִידוֹת.
אַחַת נוּגוֹת פָּנֶיה, שְׁבוּיָה בִּיגוֹנָה,
כִּי שְׁמָה הִנוֹ עַצֶבֶת, תּוּגָה בְּצִקְלוֹנָה.
שְׁנִיָיה, אוֹרָה וָגִיל פָּנֶיה נוֹהָרוֹת
הֲלֹא שִׂמְחָה קוֹרָא לָה, עֵינֶיה זוֹהַרוֹת.
כָּך שְׁתֵיהֶן בְּיָחַד – חַיֵיהֶן טָנְדּוּ,
טָווּ אֶת חֲלוֹמָן, חַד הֵן נוֹעַדוּ.
לָכֵן מוֹסָר הַשְׂכֵּל וְאַף הַהוֹכָחָה
מָקוֹם בּוֹ הַעֲצֶבֶת – שׁוֹרָה גַּם הַשִׂמְחָה.
וְעֵת שִׂמְחָה וָרוֹן יִפְקוֹדוּ נַפְשֶׁךָ,
הַקְשֵׁב הֵיטֵב לָשֶׁקֶט, תִּמְצָא אֶת עִיְצבוֹנְךָ.
תשל”ו, 1976
אֹהָלִים
מאת: שמואל גרומן
הוֹי כַּמָּה יָפָה אַתְּ בְּחֲדַר הָאוֹכֶל
צְפִיפוּת בָּאֹהָלִים, עַל דֶּלֶת וְחַלּוֹן
אֶת האֹהֶל נַעַשׂ מִבַּדֵי הָאֹהֶל
מִבַּד וַחֲבָלִים. תַּלִינוּ פֹּה וִילוֹן.
קַר בַּחוּץ וְגֶשֶׁם, יְרִיעָה מִתנוֹסֶסֶת
מַה זֶה תַּעַשׂ פֹּה? וּכְּתוֹבוֹת מִלִּים,
מַה תַּעֲמוֹד אֵין יֶשַׁע? סִיסְמָא זֹאת הַנִפְרֶשֶׂת
אֶל הָאֹהֶל בּוֹא! חָתְכוּ מֵאֹהָלִים.
רוּחַ פֹּה שׁוֹרֶקֶת, גִּיל בַּלֵב וָרַעַד,
רוֹחַ שׁוֹמְמוֹת, נִשָּׂאִים דְּגָּלִים
אֵיתָן הָיָד מַחֲזֶקֶת קִבּוּץ מֵיְשִׁיר צַעַד,
הָאֹהֶל לֹא יִימּוֹט! דִּגְּלוֹ מֵאֹהָלִים.
מַה רוֹאוֹת עֵינֶינוּ הוֹי כַּמָּה יָפָה אַתּ
שְׂמָלוֹת וּמְעִילִים, צְפִיפוּת בָּאֹהָלִים,
הִתְּלַבְּשׁוּ בְּנוֹתֵינוּ, אֶת הָאֹהֶל נַעַשׂ
חָדָשׁ מֵאֹהָלִים. מִּבַּד וַחֲבָלִים.
תש”ז, 1947
אִילָן
מתוך “חשוון ברוח”
מאת: עבריה עופר
אִם בַּשַּׁחַר –
אִם לְפֶתַע עָלִיתִי
מִבֶּטַח שָׁורָשֶׁיךָ,
אִם חֶרֶשׁ נָסְעָה לָהּ נַפְשִׁי
לִנְגוֹהוֹת וְשִׁיר מִזְמוֹר
וְשָׁלוֹם שָׁלוֹם –
לְכָל הַתִּקְרות
-מִמְּרוֹמֶיךָ,
בְּאֶצְבְּעוֹתֶיךָ, אֲנִי מְנוֹפֶפֶת שָׁם
בִּדְגָלִים יְרֻוּקִּים –
נוֹסַעַת עִמְּךָ לִנְגוֹהוֹת
וְשִׁיר מִזְמוֹר.
תשל”א, 1971
אִילָן עַתִּיק
מתוך “מעבר קול”
מאת: אמנון שיר
אִילָן עַתִּיק אַרְצִי
יָדַעְתִּי וָאֹהַב,
צְרוּב רוּחוֹת וּבְרָקִים וַחֲרוּךְ זְרוֹעוֹתָיו,
אַךְ אִם גַּם מַלְכֵי יַעַר יִתְּנוּ לִי צִלָּם,
הוּא יָחִיד
שֶׁתָּמִיד לִי סוֹכֵךְ, צֵל עוֹלָם.
אֶצְהַל עֵת אַקְשִׁיבָה הַלְמוּת רְגָעָיו,
יַשְׁרֶה עַל רוּחִי עֶדְנֵי קֶסֶם,
רַק שָׁם
בְּסִתְרֵי לְבָבִי אֶתְעַצֵּב,
תִּזְלוֹף דִּמְעָתִי עַלַי בֶּשֶׂם.
כִּי אֵדַע
יֵשׁ נִצָּן לָאִילָן הָעַתִּיק,
רַק לִנְשׁוֹם סוּפוֹת חֹרֶף נוֹלַד.
לְמַעַן אַחֲרָיו יִלְחֲשׁוּ אֲבִיבִים
נִיב מַרְגוֹעַ לְהֵלֶךְ אֶחָד.
תשכ”ג, 1963
אֶל עִיר נֵכָר זָרָה
מאת: צבי אשכנזי
אֶל עִיר נֵכָר זָרָה אֲשֶׁר עַל גְדוֹת הַדְנֵייפֶּר
שַׂמְתִּי פַּעֲמַי וְהַעִבְרִית עִימִי
וְשָׁם בְּ”בָּאבִּי-יָאר” שֶׁבֵּין שְׁלָגִים וְאֵפֶר,
כִּסָה הַזְמָן גֵיא-טֶבַח בְּנֵי עַמִי.
וּבְכִיתַת אוּלְפָּן, בֵּין לוּחַ לְמַחְבֶּרֶת
כְּשֶׁרָאִיתִי צִימְאוֹנָם לִבְּדָל שֶׁל אוֹת עִבְרִית,
יָדַעתִּי אָז לָבֶטָח, אֵין אֶפְשָׁרוּת אַחֶרֶת,
אֵלֶּה הֵם אַחַי בְּרוּחַ וּבְּבְרִית.
וְעֵת בִּמְלוֹא גְרוֹנָם הֵם שָׁרוּ,
“כָּחֹל וְלָבָן הוּא הַדֶגֶל שֶׁלִי”,
נָצְצוּ עֵינֵיהֶם פְּנֵיהֶם כֹּה זָהָרוּ,
כַּמָה אַהֲבְתִים אָז יֵדָעָ רַק אֵלִי.
אָז בִּרְחוֹבָה שֶׁל עִיר, בִּשְׂפָת סְלָבִים שׁוֹקֶקֶת,
רָצִיתִי, אֲנִי הַדַּל, לִזְעוֹק בְּקוֹל חָזָק:
“שִׁמְעוּ נָא לִי אַחַי, עִצְרוּ בַּזְמַן מִלֶכֶת,
מְקוֹמְכֶם עִמָנוּ, לֹא עִם בְּנֵי-קוֹזָק”.
וּכְּשֶׁהַחֲשֵׁכָה עַל עִיר זָרָה יוֹרֶדֶת
עַל יְצוּעִי הַקַּר צָפִים גַעְגוּעִים,
אֶל בָּיִת וְאֶל חֹם וְאֶל נוֹפֵי מוֹלֶדֶת,
עַד כִּי לַיִל תַּם עַל רְחוֹבוֹת קְפוּאִים.
וּכְּשֶׁאֵלֵך בַּיוֹם עַל מַרְצָפוֹת מִדְרֶכֶת
בַּעִיר הַלְבָנָה, בִּקְצֶה הַמֶרְחַקִים,
רָצִיתִי רַק אַחַת, וְזֹאת שֵׁנִית לָלֶכֶת
עַל מִדְרכַוֹת בֵּיתִי אֲשֶׁר בְּאֲפִיקִים.
תשנ”ה, 1995
בְּדִידוּת
מתוך “אהבות על סף האין”
מאת: דליה שלח
עַתָּה אֵלֵךְ בּוֹדֵדָה בְּשׁבִילִי
וְאוּכַל הַפְּצָעִים לָלֹק
עַל שֶׁלֹּא רָצִיתִי לַחֲלֹק
עִם אִישׁ אֶת שֶׁלִּי.
תֵּבֵל חֲבֹק רָצִיתִי.
הֳיוֹת אֲנִי. – לְמִי?
דִּגְלֵי חֵרוּת בְּדוּיָה נוֹפַפְתִּי
הָפְכוּ תַכְרִיכֵי עַצְמִי.
לִבִּי שֻׁבַּר. נִּגַּר דָּמִי
קוֹלִי אֵינוֹ נִשְׁמָע
אֲנִי בּוֹדֶדֶת.
וְאִישׁ אֵינֶנּוּ פֹּה עִמִּי
לִטְרֹק אֶת הָאֵימָה
מִסַּף הַדֶּלֶת.
תשל”ד, 1974
דּוֹלֵי פְּנִינִים
מתוך “בעברך את הסף”
מאת: יוסף יצחקי
מֵהַר אִי קָטָן אֶל חוֹפוֹ יָרַדְתִּי,
שׁוּנִיוֹת יְבַתְרוּהוּ –
אֵל נִבְכֵי הַיָם יַעֲמִיקוּ
בְּגָאוֹן אֶת רֹאשׁן יָרִימוּ.
עַל אַחַת הַשׁוּנִיוֹת
קְהָל עַם רַב וָעָז
בַּשֶׁמֶשׁ יִתְגָר.
-מַה מַעֲשֵׂיכֶם? אֵשְׁאַל
-אֶל תְּהוֹמוֹ שֶׁל יָם נִצְּלוֹל
פְּנִינִים מִנְבָכָיו לְהַעֲלוֹת.
הִתְרַחֲקְתִּי מֵעַם רַב זֶה וָעָז
וְרָשְׁמָם מִלִּבִּי לֹא מָשׁ.
עַל אַחַת הַשּׁוּנִיוֹת יָשַׁבְתִּי בָּדָד
לִצְלוֹל לִתְּהוֹמוֹ שֶׁל לֵב הַרוֹגֵשׁ בַּיָם
לְהַעֲלוֹת לִי פְּנִינִים מִשָּׁם –
עַל אַחַת הַשּׁוּנִיוֹת בְּקַצְּוֵוי-יָם.
תשל”ד, 1974
הוֹרָה
מתוך הספר “על הסף הנכסף”
מילים: יצחק תבורי
לחן: חיים ברקני
הֲתִזְכֹּרָה, הֲתִזְכֹּרָה,
אֵיךְ הַלַּיְלָה הַחֹושֵׁק עָט,
צִפרְנָיו בַּלֵב נוֹעֵץ?
אֵיךְ נִפְרַץ פִּתְאוֹם הַשֶׁקֶט
וַתִּיפוֹל שַׁלְהֶבֶת-הוֹרָה
כַּבְֹעֵרָה בִּצְרִיף-הָעֵץ?
כָּכָה, כָּכָה מַתְחִילָה הִיא:
אֲפוּפַת לֵאוּת וָעֶצֶב,
כְּמוֹ בֶּכֶה בַּגָּרוֹן.
אַחַר-כַּך נוֹעֶצֶת לַהַב,
מִתְהַפֶּכֶת תּוֹךְ הַפֶּצַע –
עִם הַדָּם פּוֹרֵץ הָרֹן!
כָּל אֲֹשֶר נִדְרַס כַּדֹמֶן,
כָּל אֲשֶׁר נִשְׂרַף לָאֵפֶר,
כָּל אֲשֶׁר נִקְפַּד בַּלֵב –
הִתְפָּרֵץ מִסַּד הָדֳּמִי !
הִשָׂרֵפָה! הִשָׂרֵפָה
בַּמָּחוֹל הַמִּשְׁתַּלְהֵב.
תש”ג, 1943
הֲלוּם
מתוך “אהבות על סף האין”
מאת: דליה שלח
הֲלוּם צָמָא
אָץ הַצֹּאן לִרְהָטָיו
מֵימָיו גָּמַע.
הֲלוּם קֵיצִים
אִיכָּר זָרַע חִטָּיו
כִּי בָא הַסְּתָיו.
הֲלוּם סַמִּים
כָּרַע הָאִישׁ
סֻפַּח אֳלֵי מֵתָיו.
תשל”ד, 1974
הַלַּילָה
מתוך “נפש ותהום”
מאת: איתמר גולני
הַלַיְלָה נָטַף שְׂרָפוֹ הַמָּלוּחַ,
הָרוּחַ נָהָה בַּחוּצוֹת.
בִּכָּה שָׁם הַתַּן גּוֹרָלוֹ הַדָּלוּחַ,
הַהֵד הִתְפַּשֵּׁט בַּשָּׂדוֹת.
נָשְׁרוּ הֶעָלִים לֶחָלָל הַפָּתוּחַ,
נִיצַב לוֹ הָעֵץ בְּצִלּוֹ.
בּוֹדֵד וְעָצוּב, עֲרִירִי וְשָׁחוּחַ,
בִּכָּה גוֹרָלוֹ הַיַנְשׁוּף.
הָלְכוּ נְעָרִים בַּשָׂדֶה הַזָּרוּעַ,
רוֹבֶה הִתְחַכֵּךְ בַּכָּתֵף.
הֵאִיר הַזַּרְקוֹר מִצְּרִיפוֹ הָרָעוּעַ,
כִּבָּה אוֹרוֹתָיו הַמּוֹשָׁב.
יגור – תש”ח, 1948
הַמָחוֹל
מאת: שמואל גרומן
בְּשִׂמְחָה צְאוּ, חַבְרָיא, בְּשִׂמְחָה צְאוּ, חַבְרַיָא,
אִם גַּם יִצְרוֹב בַּלֵב; שְׁלוּבֵי יָד עַל כָּל,
אוֹר יְהִי, אִם גַּם נֵדַעָה אִם שָׁכְנָה בַּלֵב תֹוֹלַעַת
כִּי מַחְשַׁך סוֹבֵב. דִירְסוּהַ בָּמָחוֹל.
נִיתָּזִים קַוֵוי הָשֶׁמֶשׁ שְׂאוּ עֵינַיִים, אַל נַדְמִיַע
אוֹר וָחוֹם נוֹתְנִים; אֵין לִבְכִי מָקוֹם !
אִם נָחוּשׁ עַל מֵצַח קֶמֶט אִם יִבְכֶּה מִי – אָז נַשְּׁמִיעַ
ִיְקְרנו פָּנִים. שִׁיר סוֹעֵר הַיוֹם.
אִם הִכְבִּיד הַעוֹל גַּבֵּנוּ קְשִׁי חַיִּים הַרְבֵּה רָאִינוּ,
שַׁח לַאֲדָמָה, הַאִם לִבְכּוֹת כְּדָאי?
יַעַן בְּשִׂמְחַה צְחוֹקֵנוּ, דַי לִבְכּוֹת, כִּי דַי בָּכִינוּ
רַק לוֹ יֵשׁ עֶרֶךְ מַה. דַי לָנוּ וְדַי!
אִם כְּאֵב כּוֹסֵס לִבֵּנוּ
וּמֵאֶתְמוֹל הוֹלֵם,
לֹו נִשְׁלַח אֶת הִתּוּלֵנוּ:
“לֵךְ וּתְעָלֵם”!
תש”ז, 1947
הַנַּעַר הַלָּז
מתוך “על סף הנכסף”
מאת: יצחק תבורי
הַנַּעַר הלָּז, הַרְאִיתֶּם רַבִּים כָּמוֹהוּ?
צָנוּם וְחִיוֵור, לֹא תֹּאַר לוֹ, לֹא הָדָר;
אַךְ יָרֹק-מַבָּטוֹ מִן הָשַׁחַק חָשַׁק לִגְמוֹעַ
וּמִבְּעַד הֶעָבִים אֶל מַחְשׂוֹף גַבְהוּתוֹ חָדַר.
הַנַעַר הַלָּז, פִּיו עָקֹם וְאָדֹם כְּמוֹ פֶּצַע;
כָּל מִלָּה רַכְרוּכִית כְּחֹמֶר אֶל כּוּר-הַשּׂוְרִפים תָּבוֹא,
עַל כֵּפֵי קַשְׁיוּתְכֶם אֶת חַרְסִית הַזְיוֹתָיו נִפֵּץ הוּא –
וַי לְשִׁבְרֵי שִׁירָיו, אוֹי לְשִׁבְרֵי לְבָבוֹ.
מוּזָר הוּא עָבַר בֵּינֵיכֶם, עָכַר שׁלְוַוְתֶכם לְרֶגַע.
הוּא עָבַר בֵּינֵיכֶם כַּעֲבוֹר מַחֲלָה נְדִירָה,
מַחֲלָה שֶׁמִּתְּחוּם הַשָּׁכִיחַ חוּרֶגֶת
וְהִנֵּה כְּבָר אֶל תְּחוּם הַשָּׁכוּחַ עָבְרָה.
הַיְדַעְתֶּם מַדּוּעַ הוּא בָּא? מַה בְּעֶצֶם בִּקֵּשׁ הוּא?
וְאֶל אֵיזוֹ תּוֹחֶלֶת עִיקֶּשֶׁת לְבָבוֹ הַנָּגוּעַ כָּלָה?
מִשְׁלוּלִית שַׁלְוַותְכֶם הוּא שָׁתָה כְּמִפֶּלֶג הַיֶשַׁע
וְהַיֶשַׁע הָפַךְ וְהָיָה לוֹ לְסַף-תַּרְעַלָה.
הוּא בִּקֵשׁ הִדַּמּוֹת לִדְמוּתְכֶם, הוּא מָסַר אֶת גֵּווֹ לַיֶגַע,
בְּדֵי עָמָל הוּא אָכַל אֶת לַחְמוֹ-לַחְמְכֶם;
הַשָּׁרָב לִחֲכוֹ וְקַדַּחַת קָרְאָה לוֹ: אַיֶכָּה?
אֲנִי בָּאָה אֵלֶיךָ בְּאֵשּׁ נְשִׁיקוֹתַיי לְנַחֵם.
יוֹמְכֶם הֶהָמוּם בְּמַשָּׂא הַשּׁגְרָה וְהַטֹּרַח
רָצָה לְקָרְבוֹ אֲלֵיכֶם, אַךְ לַשָּׁוְוא –
רָבְצָה הָעַצְבוּת בְּעֵינָיו כְּצֵל הַנּוֹפֵל עַל הָאוֹרַח,
רַגְלוֹ לֹא דָרְכָה בְּמָחוֹל וּבְמוֹשַב עַלִּיזִים לֹא יָשַׁב.
הוּא עָבַר בֵּינֵיכֶם כַּעֲבוֹר הַלְּבָנָה הַחִיוֶורֶת
בֵּין בְּרוֹשִׁים מַשְׁמִימִים הָעוֹמְדִים כִּזְקִיפִים עַל מִשְׁמָר.
הוּא אָסַף כָּל מַכְאוֹב כֶּאֱרוֹת אֶת הַדְּבַשׁ מִכַּוֶורֶת
וְהַכְּאֵב הִתְכוֹנֵן כִּנְחִילִים בְּשִׁירִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם גְּמָר.
כַּזֶּמֶר הַזֶּה – הַשְׁמַעְתֶּם רַבִּים כָּמוֹהוּ?
גּוֹרָל אַפְרוּרִי מֻנָּה לוֹ: בִּשְׂפַת הָעִילְּגִים יְזֻמַּר,
אַךְ עֶצֶב נִיבוֹ יַעְפִּיל אֶל הַכְּאֵב הַגָּבוֹהַּ –
כְּאֵב שֶׁכַּזֶמֶר הַזֶּה אֵין תְּחִלָּה לוֹ וּגְמָר.
תש”ג, 1943
הַפַּרְפַר
מאת: דובי ברקוביץ
הוּא נָח לוֹ עַל הַפֶּרַח
וְהֵנִיעַ לְעִתִּים אֶת כְּנָפָיו.
הִתְקָרַבְתִּי בְּשֶׁקֶט,
כֵּן כָּךְ… שֶׁלֹא יִבְרָח.
לֹא לְהַפְרִיעַ, רַק לֵיָהנוֹת…
וְהוּא פָּרָח…
מֵילָא, אָמַרְתִי בְּלִיבִּי,
וְרַצְתִּי אַחֲרְיו בְּכָֹל כּוֹחִי,
“הֵי פַּרְפַּר” צָעַקְתִּי לוֹ,
חֲבֵרִים לֹא?
אָז בּוֹא, כְּמוֹ בַּשִׁיר,
טוֹב! אַל תֵשֶׁב עַל כַּף הַיָד –
אֲבָל תֵּן לִרְאוֹת מִקָּרוֹב –
רַק לִי לְבַדִי.
אַחֲרֵי כֵן תָּעוּף לְאָן שֶׁתִּרְצֶה
וְלָאו דַוְוָקא בַּחֲזָרָה.
אַךְ אָנָּא,
הוֹשֵׁט לִי רֶגָע שֶׁל יוֹפִי וְשַׁלְוָה”.
תשכ”ו, 1966
הַרָמְזוֹר
משירי “להקת הברווזים”
מילים – עמיקם אסם
לחן – מניה
חָבֵר קִבּוּץ חָזַר הַבַּיָתה מֵחוּפְשָׁה הַמְּסַפֵּר שָׁמַע וְאחר כָּך הִמְשִׁיךְ;
בָּעֶרֶב כְּבַר יָשַׁב עִם הַיְּלָדִים וְהָאִישָּׁה כָּך לְזַלְזֵל בָּעִיר לֹא הֶכְרֵחִי וְלֹא צָרִיך
וְִעם כָּמָה מֵחבֵרָיו שָׁם יֵשׁ פַּטֶנְט חָדָשׁ וָטוב
לָהֶם סִפֵּר מִיָּד חֲוָויוֹתָיו. נִמְצָא כִּמְעָט בְּכָל פִּינַת רְחוֹב.
בָּעִיר הַהוֹמִיָּיה – פָּתַח הוּא ְוָאַמר כְּשֶׁבָּאָה מְכוֹנִית אֶל צוֹמֶת הַדְרָכִים
הרַעַשׁ הוּא גָּדוֹל, מָמשׁ מֵעל הַמְּשׁוֹעָר חוּקֵי הַזְּהִירוּת אוֹתָה שָׁעָה כְּבָר נִשְׁכָּחַים
הַמְּכֹונִיּוֹת טָסוֹת בִּסְפִּיד קַיָּים דָּבָר שֶׁשְׁמֹו רַמְזֹור
וְהָאָבָק עַל הַנְּשִׁימָה מַכְבִּיד. וְהוּא נֹותֵן מִיָד סִמָּן – עֲצוֹר !
פזמון: פזמון:
זֶה בֶּאֱמֶת חָמוּר – אָכֵן זֶה בֶּאֱמֶת דֵּי מְעַנְיֵין
אֶצְלֵנוּ זֶה מָמָשׁ אַחֶרֶת אוּלָם אֶצְלֶנוּ זֶה מָמָשׁ אַחֶרֶת
זֶה בַּקִּבוּץ לֹא יִתָּכֵן הָרַמְזוֹר תּוֹעֶלֶת לֹא יִיתֵּן
כָּאן אֲוִירָה שׁוֹנָה שֹורֶרֶת כָּאן מְכוֹנִית אֵינָה דּוֹהֶרֶת
כָּך הַגְּדוֹלִים פָּסְקוּ כָּך הַגְּדוֹלִים פָּסְקוּ
וְהַקְטַנִּים רַק צָחֲקוּ. וְהַקְטַנִּים רַק צָחֲקוּ.
קִמֵּט אָז אֶת מִצְחוֹ אֹותֹו חָבֵר קִּבּוּץ
בְּקוֹל שָׁקֶט אָמַר – אוּלַי גַּם לָנוּ זֶה נָחוּץ
וְזֶה עָשׂוּי עוֹד לְהוֹעִיל
אִם יִהְיֶה לָנוּ רַמְזוֹר יָעִיל.
וּכְשֶׁנָרוּץ לִקְרָאת שִׁנּוּי וְתִיקּוּנִים
וְלַמְבַקְּרִים נֹאמָר שֶׁאָנוּ בֶּטַח מִתְקַדְּמִים
כְּדָאי שֶׁפַּעַם הָרַמְזֹור
יֹאמַר מָתַי יֵשׁ לַעֲצֹור.
פזמון:
זֶה מְעַנְיֵין אַך זְכוֹר, חָבֵר
אֶצְלֵנוּ זֶה מָמָשׁ אַחֶרֶת
עַל מָה אַתָּה כָּאן מְדַבֵּר
כָּאן אֲויָרה שׁוֹנָה שוֹרֶרֶת
שׁוּב הַגְדוֹלִים פָּסְקוּ
וְהַקְּטַנִים כְּבָר פִּיהֲקו.
תשכ”ב, 1962
הִתְּחִיל הַשִׁיר, אַךְ עוֹד לֹא תַּם
מילים: עמיקם אסם
שִׁיר עַל דֶּרֶך חֲדָשָׁה
אָרוּכָּה וְגַם קָשָׁה
שִׁיר עַל בַּיִת, עַל אָדָם
שִׁיר עַל אֵשׁ וְשִׁיר עַל דָּם.
שִׁיר לַמַעַשׂ הַיוֹצֵר
לַזוֹרֵעַ, לַקוֹצֵר
שִׁיר לַמֶשֶׁק, לֵשׂדוֹתַיו
וְלַקִּבּוּץ עַל דוֹרוֹתַּיו.
שִׁיר לַקֱצֶב הַמְכוֹנָה
לַחֲרוֹשֶׁת הַבּוֹנַה
שִׁיר תוֹדָה וְשִׁיר בְּרָכָה
לַעוֹסְקִים בּכֹל מְלָאכָה.
שִׁיר הַלֵּל לִיפִי פְּרָחִים
לַרֵיחוֹת הָנִיחוֹחִים
שִׁיר מַזְכֶּרֶת לַחֲלוֹם
שִׁיר תְּפִלָה לִימֵי שָלוֹם.
זֶמֶר יָשָׁן
מתוך “בהורה עזובה”
מאת: יחיאל חזק
כֵּרָה גְדוֹלָה
הַזֶּבַח לַבְּשָׂרִים בַּלַּיְלָה הֶעָמֹק עַל הַגְּבָעוֹת
הַדֶּרֶך נוֹשֶׁמֶת,
יָדֶיהָ פְּרוּשׂוֹת.
שִׁירִי, שִׁירִי אֶת שִׁירַיִךְ
וְנָחוּל סְבִיבֵךְ בְּהוֹרָה מְשַׁכֶּרֶת,
וְגוּפֵנוּ יַעֲלֶה בַּמְּדוּרוֹת אֶת לַפִּידֵינוּ תַלְתַּלִּים
וַעֲרוּצֵי הַחֲלוֹמוֹת יִשְׁטְפוּ אֶת הֶהָרִים,
הִתְגַּלּוּת יוֹצֵאת לַמַּסָּעוֹת –
שַׁבְנוּ אֶל בֵּיתֵךְ
אַחַר הַמַּסָּעוֹת סָבִיב לְמַפָּתֵךְ,
כּוֹכַב צָפוֹן גִּלָּה אֶת גְּוִויָּיתֵךְ
שׁוֹכֶבֶת עַל טַבּוּר הָעֵמֶק.
תש”ל, 1970
יוֹם הַדִּין
מאת: ירוחם כהן
בְּיוֹם תַּעֲנִית וּתְחִינָה
אֲפוּפֵי הִלָּה וּכְּסוּת טַלִּית,
עֵת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וּבַקָשָׁת מְחִילָה
אִישׁ פָּנָיו הֵלִיט, הִרְהֵר וְשָׁאָל:
הָאֵל, מַה יִגְּזוֹר, מַה יַחְלִיט?
בְּעֵת תַּעֲנִית בְּטֶרֶם תְּפִילָה
שׁוּב נִתְּחַדְּשָׁה מִלְחָמָה.
פְּלָדָה, עוֹפֶרֶת, אֵשׁ וְעָשָׁן…
יִשׂרָאֵל אֵיתַנָה.
לֹא תֵּדַע תְּנוּמָה, לֹא תִּישַׁן.
נָהֲרוּ בַּחוּרִים בִּקְדוּשַׁת יוֹם הַכִּפּוּרִים,
בִּקְדוּשָׁה צָעֲדוּ, נֶחְפָּזוּ,
בִּגְבוּרָה עִילָאִית לְמַצּוֹת הַדִּין…
כִּי זֹאת תֵּדַעְנָה כֻּלָן
כֻּלָן, כָּל אוּמוֹת הָעוֹלָם.
יִשׂרָאֵל תְהַלֵךְ בּראֹשׁ מוּרָם,
גַּם בְּיוֹם תַּעֲנִית.
תשמ”ח, 1988
יְרוּשָּׁלַיִם
מתוך “בעברך את הסף”
מאת: יוסף יצחקי
יְרוּשָּׁלַיִם, הָרִים עוֹטְרִים אוֹתָּךְ
וְעַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת עֲטֶרֶת רֹאשִׁי
לְעַטֵּר אֶת עִיּטּוּרַיִךְ.
יְרוּשָּׁלַיִם, כָּעֵת שׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבֵּך
אֲשֶׁר תִּשְׁכֹּן בְּלִבִּי תָּמִיד.ִ
ְירּושָּׁלַיִם – תִּפְאֶרֶת עָרִים –
תִּפְאֶרֶת אָדָם תּוֹסִיף
הוֹד עַל תִּפְאֲרְתֵּך.
יְרוּשָּׁלַיִם – שַׂגִיאָת-חֲלוֹמוֹת שֶׁל דוֹרוֹת וּנְצָחִים,
מֶרְכָּז כָּל חֲלוֹמוֹתָיי בָּך אֶמְצָא.
יָקָרְתְּ לִי מְאֹד – יְרוּשָּׁלַיִם,
שִׁבְעָתַיִם אַתְ יִקָרָה לִי עַכְשָׁיו
כְּשֶׁכֹּל הַיָקָר לִי צוֹעֶדֶת בְּאוֹן
עַל מִרְצָפוֹת אֲבָנַיִךְ.
נִשְׂאָה, לוּטָה בְּהִינוּמַת-חֲלוֹם שֶׁל לִפְנוֹת בֹּקֶר
הַאֲצִילִי מִשִׂגְּבֵּך לַבָּאָה לִרְווֹת יוֹפְיֵיךְ.
תשל”ד, 1974
לְאַחַר מִבְצַע סִינַי
מאת: עליה לוי-אביסף
בֵּין גִּיל וְחַיִל טוּלְטָל הָשִׁיר
אֲדָמָה וּשׁחָקִים קוֹלוֹ הֵעִיר
עֵת לוֹחֲמִים תָּקְעוּ בַּשׁוֹפָרוֹת
וּפָּתְחוּ דַּף בַּהִיסְטוֹרְיָה לְדּוֹרוֹת.
בְּתוֹךְ לַהַט בּוֹהֵק שֶׁל אוֹר
לָךְ מוֹלֶדֶת, עָתִיד נִשְׁזוֹר –
נֶגֶב, מִדְבָּר יָרוןֹ תּוֹךְ בְּנִיָיה
לְעָתִיד מְחוּדָשׁ נַהֲפוֹך הַצִיָיה.
יֶהֱמוּ מַיִם – סוּף וְהָרֵי הָגָלִיל
מִקָּצֵה אֶל קָצֶה יִישָׁמַע זֶה הַצְּלִיל
וְכֹּה בְּקֶצֶב מַנְגִינַת הַבִּנְיָין –
עַם יִשׂרָאֵל חַי וְקַיָּים!
תשי”ז, 1957
לֵב אָדָם – עוֹלָם קָטָן
מתוך “בעברך את הסף”
מאת: יוסף יצחקי
אֳלוֹהִים! נָתַתָּ בְּלִבִּי תְּבוּנָה
לְהָבִין חֻקֵּי עוֹלָם וּמַהַלְכֵי כּוֹכָבִים
קִינַּנְתָּ בְּקִרְבִּי שֶׂכֶל
לַחֲקוֹר רָזֵּי תֵּבֵל.
אֳלוֹהִים! תֵּן בִּי תְּבוּנָה לְהָבִין,
פְּקַח עֵינַי לַחֲדוֹר לְלֵב אָדָם –
עוֹלָם כֹּה קָטָן
וּשְׁבִילָיו מִתְּפַּתְּלִים
וּמְבוֹיָו אֲפֵלִים.
תשל”ד, 1974
לְחַיָילֵינוּ בְּכֹל נָתִיב
נשלח לחיילים עם השי
מאת: עליה אביסף-לוי
בְּעִיצוּמָם שֶׁל יְמֵי חוֹל אֲפוֹרִים,
כְּשֶׁהַיָמִים חַמִּים וְהַלֵילוֹת צוֹנְנִים,
עֵת סַנְדָּל וְנַעַל מְשַׁמְשִים בְּעִרְבּוּבְיָה,
וְעֲדַיִין הַנְעָרוֹת נִרְאוֹת בְּמִכְלוֹל תַּחְרָה.
אָמְנָם לֵידוֹת חֲדָשׁוֹת אַיִן,
אַךְ יֵשׁ סִימַנִים הַנִרְאִים לָעַיִן,
וְיֵשׁ חֲתוּנוֹת בְּמַזָּל וּבְרָכָה –
מִי בִּשְׁנַיִם וְאַף מְרַמְזִים… בִּשְׁלוֹשָׁה.
וְהָחַזַּאי מַכְרִיז יוֹם- יוֹם בְּכָל פֶּה –
שֶׁמֶזֶג הַאֲוִויר יַמְּשִׁיִךְ לִהְיוֹת יָפֶה.
אַך רֶגַע, עֲצוֹר! לְשֵׁם מַה הַכְּתוּבִים,
הֵן קָרֵב וּבָּא חַג הַאוּרִים.
וּבְשִׁילוּב שֶׁל אוֹרָה וּגְּבוּרָה עִילָאִיִים –
בְּמַסֶכֶת חַיֵינוּ זֶה מֵאוֹת בָּשָׁנִים,
נְבָרֵךְ עַל הָאוֹר בְּרִינָה וּתְּפִילָה,
שֶׁיִזְרַח וְיַפְלִיא תֵּבֵל וּמְלוֹאָה.
וְאוֹיֵב וְזֵד יִימּוֹגוּ כּוּלָם,
יוּעַם זִיוָם, וְיאֹבְדוּ מֵעוֹלָם,
וְנִזְכֶּה לְחַיִים שֶׁל רָצוֹן וְטוֹבָה,
לִרֵעוּת וְשִׁפְעַת אַהֲבָה.
תשל”ה, 1975
לֵיל נְדוּדִים
מאת: נעמי צרי (ברונטמן)
כָּל הָלַיְלָה לֹא יָשַׁנְתִּי צִרְצוּרִי כַּמְצִילְתַּיים
בִּגְלַל מִי? בִּגְלַל מַה? צִרְצוּרוֹ כְּפַּעֲמוֹנִים
בִּגְלַל צְרָצַר שֶׁבַּגִּינָה! כִּמְצִילָת הַאוֹפַנַּיִים
וְאוּלַי לֹא בַּגִינָה הוּא? כִּשְׁחִיז מַשְׁחִיז הַסַכִּינִים.
וְאולַי שָׁם בַּפִּינָה הוּא?
וְאוּלַי בְּרֹאֹשׁ הָעֵץ הּוא מְצַרְצֵר לוֹ
הַצְרָצַר צִרְצֵר חוֹצֵץ? כָּך פָּשׁוּט,
הוּא מְשׁוֹרֵר
מוֹשֶׁה מְקוֹמָה שְׁלִישִׁית כִּי הוּא “מַבְּסוּט”
בַּגִיַנה זוֹעֵף מַבִּיט הֵן הַצְרָצֶרֶת חֲבֶרְתּוֹ
וּבקוֹמָה בּ’ כָּל הַשְׁכֵנִים מַאֲזִינָה לְזִמְרַתוֹ!
חוּזִים בּוֹלְשִׁים בַּעֲנָנִים
כּוּלָם כּוּלָם מְנוּמְנָמִים וְהַשְׁכֵנִים הַמְנוּמְנָמִים
כּוֹעֲסִים מִתְעַצְבֵּנִים כּוֹעֲסִים מִתְעַצְבֵּנִים
-וְהַצְרָצַר? וְלַצְרָצַר?
שָׁר לוֹ, שָׁר כְּלָל לּא צַר
-וְלַצְרָצַר וְהַצְרָצַר?
כְּלָל לֹא צַר! שָׁר לוֹ שָׁר!
תשכ”ב, 1962
לַיְלָה דְּמָמָה
מאת: נעמי צרי (ברונטמן)
לחן: עממי
לַיְלָה, דְּמָמָה.
סָבִיב – סָבִיב מְנַמְנֵמוֹת פָּרוֹת.
הַדֶּרֶך אֶל הַקְבוּצָה
אֵינָה קְצָרָה
וְגַם לֹא אֲרֻכָּה.
וְהַיָרֵחַ עֵת יַעַלֶה,
עוֹלִים צָצִים בִּי הַזִיְכרוֹנוֹת.
הָיוּ לִי יָמִים טוֹבִים
יָמִים טוֹבִים וּבְעִקָר לֵילוֹת.
וְהַיָרֵחַ, עֵת יַעַלֶה,
עוֹלִים צָצִים בִּי הַזִיכְרוֹנוֹת.
הָיוּ לִי יָמִים טוֹבִים
יָמִים טוֹבִים וּבְעִיָּקר לֵילוֹת.
לַיְלָה, דְּמָמָה…
תשכ”ב, 1962
לְרִאשׁוֹן לְמַאי
מאת: מוליה זהרהרי
הַיּוֹם מִמְקוֹמוֹת אַפְלוּלִיים הֵם יָצְאוּ
רְבָבוֹת אֲלָפִים עַד בְּלִי דַי
זֶה כְּבָר הֻדְגְשׁוּ הַסְּאוֹת וּמָלְאוּ
יַכְרִיזוּם פּוֹעֲלִים בְּרִאשׁוֹן זֶה לְמַאי !
הַפְגָנוֹת, נְאוּמִים וּדְגָלִים אֲדוּמִים
מַפְגִינִים פּוֹעֲלִים חֲבְרֵיכֶם ! חֲבֵרַי !
אַסֵיפוֹת, חֲגִיגוֹת וְרוּחוֹת מוּרָמִים
יוֹם זֶה רִאשׁוֹן הוּא לְמַאי !
בְּיוֹם זֶה יַקוּמוּ נִדְכַּאִים חֶלְכַּאִים
מֵעֹבֵד חָרָשׁ וְגַם הַחַקְלַאי
לִדְרוֹשׁ זְכוּיוֹת – זְכוּיוֹתֵיהֶם הֵם בָּאִים
בְּיוֹם זֶה רִאשׁוֹן הוּא לְמַאי !
פּוֹעֲלֵי הַעוֹלָם הִתְאֲחֵדוּ
מִסִיבִּיר עַד אוּרְגוַואי
קָדִימָה לְכוּ ! בְּאוֹן צַעֲדוּ !
בְּיוֹם זֶה רִאשׁוֹן הוּא לְמַאי !
תרפ”ו, 1926
מִזְמוֹר לַטּוּרִיָה
מתוך “על הסף הנכסף”
מאת: יצחק תבורי
מִזְמוֹר לַטּוּרִיָה – לִגְמוֹעַ כַּחְלוּת וְלִשְׁכּוֹר,
חַדָּה, מְשֻׁלְהֶבֶת, נוֹצֶצֶת, כַּנֶּשֶׁר נוֹפֶלֶת לָאָרֶץ,
כּוֹרַעַת מוּלֵךְ, אַדְמָתי, עוֹטָה עַל טַרְפָּה – הָרְגָבִים.
כְּעוֹבֵד אֳלִילִים עַל בָּמוֹת בַּצּוּר נִחֲתָה מַּכָּתֵךְ –
כָּל עֵץ אֲשַׁרָה לָהּ – וְהַמַּיִם פָּרְצוּ מִן הַסֶּלַע
הָאֵל לָהּ יִקְרָא הַרְווֹת כָּל אִילָן מְזֵה-שָׁרָב,
מִכָּל סְנֶה הַיּוֹקֵד בַּמִּדְבָּר. הַשְׁקוֹת פֹּה כָּל תֶּלֶם צָחִיחַ.
מִזְמוֹר לַטוּרִיָה! רוֹחֶצֶת בַּטַּל וּבַזּוֹהַר,
מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם שְׁמָשׁוֹת יִשְׁתַּקְּפוּ בְּפִלְדֵּךְ,
רְגָבִים יְסַפְּרוּ גְבוּרוֹתַיִךְ הַטּוּרִיָיה !
וְלאֹ תִּסָּפַרְנָה מֵרֹב !
בַּחוֹל הֶעֳמַקְתְּ לַהֲבֵךְ, יָדִי הִכִּירּוְך עַד תַּכְלִית,
אַדְמַת הַ”נָּזָז” יָדַעַתְּ, קִידְּשׁוּךְ לִי כַּדִּין… “הֲרֵי אַתְּ”…
הַבּוֹץ הַדָּבִיק בְּכַּבַּארָה, עוֹרִי הַמְיֻוּבָּל יְחַפֶּה בְּקַתֵּךְ כָּל מִבְלָט,
אַדְמוֹת הַטְּרָשִׁים בַּצָפוֹן. כָּל “עַיִן” וְשֶׁקַע חִיפָּה הוּא,
בִּיצוֹת מְכוֹרָתִי יִזְכְּרוּךְ כְּאִילוּ הִצְמִיחָה הַזְרוֹעַ
וְכָל קֶרֶן-בֶּן-שֶׁמֶן גְּרוֹפִית עֲנֵפַת הַפְּלָדָה.
תָּשִׁיר לָךְ כַּבוֹד – הַטּוּרִיָיה. הָיִינוּ לְאֶחָד, הַטּוּרִיָיה, –
שׂרִית עִם יַבְּלִית וַתּוּכָלִי, גּוּפִי הַכּוֹשֵׁל וְגוּפֵךְ הַכּוֹרֵעַ,
נִפְתַּלְתְּ עִם שָׁרְשֵׁי סִדְרִיוֹת לִיבִּי הַחוֹתֵר לַמֶּרְחָק
וַיֵצְאוּ מִן הַקְּרָב רְטוּשִׁים, וְלַהֲבֵךְ הַנִּנְעָץ בֶּעָפָר,
מֻּכֵּי שׁוֹק עַל יָרֵךְ. כָּרוֹעַ וְבוֹא בְּסוֹדוֹת אֲדָמָה וּפִרְיוֹן.
דּוֹרוֹת יִסְתַּכְּלוּ בִּי וּבָךְ, הַטּוּרִיָיה.
מִזְמוֹר לַטּוּרִיָה – דּוֹרוֹת לָךְ יָשִׁירוּ מִזְמוֹר !
נָאָה, מְלֻטֶּשֶׁת, קוֹרֶנֶת,
כְּעוֹף מִתְמַלֵּט הַשָּׁמַיְמָה.
תש”ג, 1943
מֵחֲלוֹמם
מאת: שמואל (מוליה) זהרהרי
בָּבוּאָה בַּיַרְקוֹן לִפְנוֹת עֶרֶב הַיְיתָה
חֲלָקָה אֲדוּמָה וְעָלֶיה סִירָה
בֵּין סִירוֹת מְטַיְלִים בָּחוּר חֶמֶד חָתַר
עַל שְׂפַת הַיַרְקוֹן דֹּם טִיְלָה בַּחוּרָה !
בָּאוֹפָק הַשֶׁמֶשׁ נִשְׁקַע בִּשְׂרֵיפָה
הָיַרְקוֹן עִם הָעֶרֶב בְּיוֹפִי זוֹחֵל
בַּחוּרִי, מַחְמָדִי, בֹּא נִסַּע נְטַיֵל
הִנְנִי צְעִירָה, עֲדִינָה וְיָפָה !
לֹא לְשֵׁם טִיוּלִים הַנָהָר אֶחצֶה
עֲבוֹדָה יֵשׁ לָרֹב עִם סִירוֹת בָּיַרְקוֹן
לְטִיוּל בְּשׁוּם אוֹפֶן אֵינֶנִי רוֹצֶה
אַף עַל פִּי כֵן שְׁזֶה דְאָבוֹן !
בָּבוּאָה בַּיַרְקוֹן לִפְנוֹת עֶרֶב יָרְדָה
הַשֶׁמֶשׁ הִדְלִיק בְּלִבָּם אֲבוּקָה
מַלָּחֵנוּ נָשַׁק בַּחוּרָה נֶחְמָדָה
עַל לֶחיוֹ נִדְלְקָה וְסֻמְקָה נְשִׁיקָה.
תרפ”ז, 1927
מֵעֵבֶר קוֹל
מתוך “מעבר קול“
מאת: אמנון שיר
הִיא קִבְּלה אוֹתוֹ כַּךְ מַה מַּעֲשֶׂה זֶה,
בְּפַשְׁטוּת הַדָּבָר אָדָם זֶה,
וְיָדֶיהָ סְבִיבוֹ כְּמוֹ סְתָם, מִי יַסְבִּיר?
לֹא הֶגֶה, לֹא בְּכִי, פְּתוֹת שֶׁלֶג בוֹדֵד הַצּוֹנֵחַ פִּתְאוֹם
לֹא נִתְּנוּ לָה לוֹמַר בְּחוֹם צָהֳרַיִם,
אֵלֶם קָרוּשׁ בָּה נֶחְתָּם. בְּיוֹם שֶׁל קָצִיר,
מְצִיאוּת הוּא אוֹ פְּרִי הַדִּמְיוֹן?
אַךְ מַהוּ זֶה מַה
שֶׁיָבַשׁ מִדִּבּוּר הֲטוֹב הוּא אִם רַע?
וְלַשָׁוְוא כִּי יוּתַּן יִתְפַּלֵל? אוֹ נְטוּל עֵרֶךְ בִּכְלַל?
וַאֲפִיּלּו יוּתַּן עַד קְצֵה גְּבוּל מוּשָׂגִים תַּהֲלוֹךְ
הֵן יִיתַם כִּשְׂדֵה בּוּר וְרֵיק תַּעֲמוֹד.
לֹא נֶבֶט מַבָּע יְמַלֵּל. כִּי נִשְׁמַט וְנָפַל
כָּל מִשְׁעַן לְרַגְלְךָ לִדְרוֹךְ?
מַהוּ זֶה מַה
שֶׁדּוּמָם נֶעֱלַם
בְּתַחְתִּית אֱנוֹשוּת וּמֵעָל?
מֵעֵין אֶבֶן קְטַנָּה
הַנּוֹגַעַת סִימָן
חֲרִיץ בְּתוֹלְדוֹת הַגּוֹרָל.
תשכ”ג, 1963
מִשְׁכָּן אַרְעַי
מתוך “חשוון ברוח”
מאת: עבריה עופר
רַק הָעֶרֶב –
הֲבִינוֹתִי, שֶׁכְּבָר לֹא אָשִׁיר
אֶת הַשָּׂדֶה הַזֶּה וְאֶת
הַכֹּבֶד הַזָּהֹב שֶׁלָאֵיקָלִיפּטוּסִים
בְּשׁוּלָיו הַמִּתְרַחֲקִים – יָמָּה,
אֶל רֶכֶס אֶחָד כָּחֹל
מֵעַל עֵמֶק אֶחָד, אָהוּב
-לֹא לִבִּי יִתְמַהּ
לַשֶּׁקֶט הֶעָנוֹג-כָּאוּב שֶׁלִּשְׁלָפָיו
וּלְחַיָּיו הַטְּמִירִים שֶׁל עָפָר מְבַצְבֵּץ
מַבִּיט בַּסְּתָיו וְעָבָיו
הַנּוֹהֲרִים בַּשְּׁתִי – קֵדְמָה,
מֵעַל עֵמֶק אֶחָד, אָהוּב
-מוּזָר, שֶׁרַק הָעֶרֶב
הֲבִינוֹתִי
שֶׁדֹּק הָרֶכֶס בַּכָּחֹל וּבָעֶשֶׁת
לְנֶצַח שַׁלְוַות הַשְּׁהִיָּה
וְנֶצַח שַׁלְוַות הַחֲלוֹף,
מֵעַל הַשָׂדֶה הַזֶּה,
בְּעֶצֶם, לִי פֵּירוּשׁוֹ:
הָיֹה הָיָה…- מִשְׁכָּן אַרְעַי.
תשמ”ד, 1984
נִיגוּן
מאת: יחיאל חזק
בַּשֶׁלֶג כָּשְׁלוּ
עִם טִיפּוֹת שֶׁל מָטָר,
עָלִים שֶׁל הַסְּתָיו
לַנָּהָר.
בַּשֶּׁלֶג כָּרְעוּ
עִם פְּתִיתִים שֶׁל בָּרָד,
עֵינַיִים שֶׁל כְּפוֹר
לַנָהָר.
בַּשֶּׁלֶג צָנְחוּ
קְרָעִים שֶׁל עָנָן
עִם פִּרְחֵי הָאָבִיב
אֶל הַיָּם.
תשכ”ג, 1963
ניצָנֵי אַהֲבָה
מתוך “נפש ותהום”
מאת: איתמר גולני
אֲנִי עוֹד לֹא הִכַּרְתִּיהָ,
רַק רְאִיתִיהָ עוֹבֶרֶת,
וּכְבָר דָּמִי בְּעֹז מַכֶּה
וְתִקְוָוה בּלִבִּי גוֹבֶרֶת.
אֲנִי עוֹד לֹא הִכַּרְתִיהָ,
רַק רָאִיתִי אֶת הַזִּיו,
וּכְבָר הִיא לִי קוֹרֶנֶת
כַּשֶּׁמֶשׁ בִּימֵי-אָבִיב.
אֲנִי עוֹד לֹא הִכַּרְתִיהָ
וְהִיא חָלְפָה וְאֵינָהּ.
וְאִתָּהּ חֲלוֹם הָאוֹשֶר,
חָזִיתִי מִתּוֹךְ שֵׁינָה.
תש”ב, 1942
רוֹבֶה
מתוך “נפש ותהום”
מאת: איתמר גולני
רוֹבִים, בְּרַקְיכֶם הַמְסַנְוֵור עֵינַיִים,
יָפְיְכֶם, הוֹדְכֶם וּגְבוּרַתְכֶם ;
מַה-נִּפְלָא מַרְאֲכֶם בְּעָמְדְכֶם,
נִשְׁעָנִים בַּעֲנָוָוה וְאֵינְכֶם זָעִים.
רוֹבֶה-הֶעָשָׁן, הָאֵשׁ וְהַהֶרֶס קִרְבֶּךָ ;
רוֹבה – בְּנֵי-אָדָם קָרְבְּנוֹתֶיךָ ;
הַמַּחֲרִיב, מֵבִיא כְּלָיָה, מַשְׁמִיד,
לֹא תֵדַע שָׂבְעָה, תִּרְצַח, תַּשְׁמִיד.
אַתָּה הוּא הַמֵּפֵר אֶת זִיו הָאֵל,
הוֹפֵךְ הַכּוֹל לַעֲרֵמַת אֵפֶר, תֵּל,
הַמֵּסִיר כָּל גַּג וְכָל צֵל.
בּוֹש, אֳנוֹשׁ, בִּרְאוֹתְךָ לְמָה הֵבִיאוּ יָדֶיךָ.
יָקוּם עוֹד דּוֹר שֶׁיִשְׁפּוֹךְ דָּמֶיךָ,
כִּי הֵם יִמְאֲסוּ בַּמִּלְחָמָה ;
הָעוֹלָם יִגָּאֵל בַּחֲרִישַׁת אֲדָמָה.
תש”ב, 1942
שְׂדוֹתַיי
מתוך “מעבר קול”
מאת: אמנון שיר
רְחָבִים שְׂדוֹת נַפְשִׁי וּפְרוּעֵי שְׁבָלִים
בְּרֵאשִׁית פְּעָמַי בִּי נִזְרָעוּ.
וּפִרְחֵי אַהֲבָה וְשִׂנְאָה בָּם עוֹלִים,
אַךְ מִצְעָר הֵם בַּחֶלֶד יַדָעוּ.
אַף יִרְבּוּ.
אַךְ נִזְרָם לֹא יוּלַד לִנְצָחִים,
גִּבְעוֹלֵיהֶם כְּשֶׁלֶף קָמָה.
נוֹבְלִים בֵּין טַרְשֵׁי עוֹלָמִי וּפוֹרְחִים
עִם עִיצָּבוֹן וְעִם גִּיל אֲדָמָה.
עֵת פַּרְפַּר אֲבִיבִים
יְנַפְנֵף זִיו הָאוֹר –
צִבְעוֹנֵי אַהֲבָה אָז יָצִיצוּ.
אַךְ עֵת נֶשֶׁר הַחוֹרֶף
פּוֹרֵשׂ אֶבְרוֹת שְׁחוֹר
דַּרְדָּרֵי שִׂנְאָתִי בִּי יָקִיצוּ.
יֵשׁ רַק צֶמֶד פְּרָחִים נוֹשְׂאֵי כֶּתֶר הָדָר
וּבְרוּרִים בִּגְוָונֵי עֲלוּמִים.
שִׂגְשְׂגוּ בְּנַפְשִׁי צִבְעוֹנִי וְדַרְדַּר
וּפָרְחוּ
בְּלִי חַסְדֵי רְבִיבִים.
עֲנֵפִים – שָׁורְשֵׁיהֶם בַּחֲזֵה אַדְמוֹתַיי,
בַּת אַלְמָוֶות – נִיצַּת עֲטַרְתָּם.
הֵם בִּלְבָד,
הַשְׂלֵמִים בְּרִקְמוֹת רִגְשׁוֹתַיי
וּגְנוּזִים בְּפִלְאֵי עַמְקוּתָם
אַךְ אַל-נָא תִּתְּנֵנִי אֵלִי עִם נוֹפְלִים
בְּרֶשֶׁת-בָּשְׂמָם הָאוֹרְבָה,
פֶּן יַקְדִירוּ שְׂדוֹתַיי בְּמַחְשַׁךְ עַרְפִילִּים
וְיֵשַׁמּוּ אָורְחוֹת מַחְשָׁבָה.
תשכ”ג, 1973
שִׁיר לצֹאן
מתוך “שירים”
מאת: שמואל (מוליה) זהרהרי
שִׁירַה שִׁיר וּפְצַח בְּזֶמֶר,
שָׁמַע הַעַם שְׁבֵּצִיוֹן
שִׁיר לַגֵז וְשִׁיר לַצֶמֶר
לַרוֹעֶה – אַבִּיר הַצֹאן.
שִׁיוְיוֹן – דָבָר שֶׁל פֶּלֶא
בַּקִיבּוּץ, כּוּלַם מוֹדִים
שׁור, בּכֹל זֹאת, מִי הֵם אֵלֶה
בַּחֶבְרָה הַעֲתוּדִים.
בַּחוּרָה סַרְגָה לִי סְוֶדֶר
בִּתְנוּעוֹת מְאֹד יָפוֹת,
צֶמֶר בּוֹ מִרֶבַע עֶדֶר,
זְמַן – שֶׁל עֶשֶׂר אֲסֵפוֹת.
מַר לִי, צַר לִי, רָע לִי, רָע לי,
לָמָּה הוּא חוֹמֶס, גוֹזֶל –
וּלְאַחַר חֹמְסוֹ קָרָא לִי :
הַשׂעִיר לַעֲזָאזֵל.
אַיִל אֵי שָׁם מִתְוַוֵּכַח
כְּיהוּדִי הוּא מְהַמֶה
בְּקַרְנַיִים מְנַגֵח
לֹא יַפְסִיק לִשְׁאוֹל: מֶה? מֶה?
תש”י, 1950
שִׁיר עֶרֶשׂ
מאת: יחיאל חזק
קָרוֹב הָיָה הַיוֹם לְהֵיעָצֵם
וְרַעַד מְצִילוֹת עוֹלֶה מִדֶּרֶך,
כְּמוֹ עֲגָלוֹת נוֹשְׂאוֹת אֶת מּטְּעָנָן כָּבֵד
וְאוֹר פָּנָה מִנְהָרָה לְחֶרֶךְ.
שָׁתוּק אַתָּה בַּדִמְדוּמִים
שָׁתוּק מְלוֹא הָרִיסַיִם
בֵּין עַנְנֵי פְּסַנְתֵר
וְתּוֹף שֶׁל שֶׁמֶשׁ,
כָּרְעוּ בְּךָ הַצָּהֳרַיִים.
וְלֹא יָכוֹלְתָ מִטְעָנְךָ הָרֵם
נָגַע כְּבַר חֹשֶׁךְ בַּשׁוּלַיִם.
מִקּוֹל הָאֲדָמָה שֶׁפְּסַנְתֵרִים קְרָעוּהָ
דָקְרוּ בְּךָ תֻּוֹפִּים קוֹלָם
וְלֹא תּוּכַל עוֹד כְּבָרָתְךָ
לִפְרֹחַ…
אוּלַי תִּישַׁן יַלְדִי
הַלַיְלָה יַצִילְךָ,
וְאֶת טַרְפּוֹ יָבִיא לַגַיְא
עָמֹק בֵּין שְׁמוּרוֹתֶיךָ.
שֶׁמֶשׁ
מאת: ירוחם כהן
הֵיכָן הַיְיתָה הַשֶׁמֶשׁ
לְאָן פָּנוּ כּוֹכְבֵי מָרוֹם?
יוֹם אַחַר יוֹם בְּאֶפֶר שָׁמַיִם,
צִיּלִי נִרְמַס,
לֹא פַּרְפָּר וְלֹא צִיפּוֹר,
לֹא תְּכוֹל קַיִץ וְלֹא קֶרֶן שֶׁל אוֹר.
אָנָה אֵלֶךְ, אָנָה אֶפְנֵה, אֶמוֹר נָא לִי אֱלוֹהַ?
אָנָה אָן?
יַקִּירָי שְׁמוֹתֵיהֶם נִשְׂאוּ בּזֶרֶם הָנָהָר
וְהַשֶׁמֶשׁ הֵיכָן, הֵיכָן הָיְיתָה הִיא?
הַכָּבָה זְהָבָה? וּגְבוּרָתָה אַיֵּה?
יָמָי מַכְרִיחִים אוֹתִי לִפְקוֹחַ עֵינַיי,
גוּפִי יִידָּל, וְכּוחִי, הַחָדוֹל יְחֶדָל?
הָשַׁקְעָה שִׁמְשִׁי?
מֵחוּרְבוֹת עִיּרִי יְרָנְנוּ עַצְמוֹתַי, מִכּוֹחוֹתָיי הָכָּלִים,
אֲבָנִים אִילְמוֹת, אֵין קוֹלוֹת בַּאֲבָנִים.
הַבֹּקֶר אֵינוֹ מֵאִיר כְּרָאוּי, הַכָּל כָּל כָּךְ כָּבוּי,
הֵיכָן הִיא הַשֶׁמֶשׁ?!
הֶעָפָר יָבֵשׁ, הַדֶּשֶׁא מַקְּשֶׁה בִּצְמִיחָה,
הַכָּל כָּמָשׁ, נַפְשִׁי עַגְּמוּמִית, צְחִיחָה.
הֵיכָן זְהָב קַרְנַיִךְ שִׁמְשִׁי,
הֵיכָן זְהָב קַרְנַיִךְ לְהוֹלִיךְ נַפְשִׁי?
שִׁמְשִׁי, שִׁמְשִׁי !!
תשמ”ח, 1988
תְפילָת הַעוֹרֵךְ
מאת: עליה לוי-אביסף
אלוֹהֵי הַדְיוֹ, הַנְיָיר וְהַעֵט – אֹזְנֵיךָ הַט נָא,
לַמְדֵנוּ כְּתוֹב מִילִים שְׁעַל לֵב אָדָם תִיחַרֵטְנָה
תֵּן לִי לֵב מֵבִין וְתַנְחֵנִי, אֵל,
לְמַעַן אֵדַע לִבְרוֹר בֵּין עִיקַר וְטָפֵל,
לְמַעַן אוּכַל הַבְחֵן
בְּאוֹצָר גָּדוּשׁ, בֵּין –
מִילִים נְדוֹשׁוֹת, מִילִים קְדוֹשׁוֹת,
מִילִים הַגוֹזְרוֹת דִינֵי נְפָשׁוֹת,
מִילִים שֶׁל מַזוֹר כְּשִׁיקוּי אַהֲבָה.
מִילִים אָצִילוֹת, מִילִים מַשְׁפִּילוֹת,
מִילִים הַבּוֹרְאוֹת סִיפּוּר עֲלִילוֹת.
מִילִים גֵאוֹת, מִילוֹת אַהֲבָה,
מִלָה הַנִשְׁמַעַת רֵיקָה וּנְבוּבָה.
מִילִים אֲהוּדוֹת, מִילִים מְנוּדוֹת,
מִילִים מִתְחַפְּשׂוֹת לִגְבִירוֹת חָסוּדוֹת.
טַע בְּלִיבִּי אֶת מִידָת הַתְבוּנָה
לְחַפֵּשׂ וּלִבְרוֹר בְּמִלָה הַנְכוֹנָה.
תשט”ו, 1955
תִּקְווָה חֲדָשָׁה
מאת: עודד הירש
קֶמֶט רַךְ בְּפָּנַיִיך נוֹסַף
וְקֶרַע חוֹתֵּך בִּבְלוֹיֵי הַמַּלְבּוּשׁ
פְּרוּעָה וּמְבוּלְבֶּלת נִיצֶבֶת עַל סַף
רוֹאָה בְּבֵירוּר אֶת תְּהוֹם הָיֵיאוּשׁ.
הַמִלְחָמָה כְּמַחֲרֵשָׁה זַרְעָה יָגוֹן וְצַלָּקוֹת
אַךְ שְׁתֵּי עֵינַיִיך הַתְּמִימוֹת עוֹדָּן דוֹלְקוֹת
תַּחַת עוֹל מַשָּׂא כָּבֵד כּוֹרֵעַ גַּב קָדוֹש
אֵל מוּל אוֹיֵב עִיֵקשׁ – שָׁלֵם הַלֵב, זָקוּף הָרֹאשׁ.
פזמון:
עוּרוּ אַחִים פֶּן יִהְיֶה מְאֻוּחָר
שִׂנְאַת הַחִינָם לֹא תּוֹבִיל לְדָבָר
הַתִּקְוָוה הִיא נֶשֶׁק הַמָחָר
עוּרוּ אַחִים פֶּן יִהְיֶה מְאוּחָר.
בֵּין מְצוֹקֵי הָמַחֲלוֹקֶת מִתְבַּצְרִים אַחִים בַּדָּם
וּלְמַטָּה עֵמֶק הַשָׁוֶוה חוֹתֵר עָמוֹק מִתַּחְתָּם
יָמִין וּשְׂמאֹל, שַׁבָּת וַחוֹל, לָבָן רוֹדֵף שָׁחוֹר
הַלֵב חָדוּר בְּאֱמוּנָה, הָרֹאֹש צָמֵא לִדְּרוֹר.
תשנ”ט, 1999
