יָפוֹת הָאַלְמָנוֹת
לאושרה
מאת: דליה שלח
מתוך “אהבות על סף האין”
הַפְּרָחיִם פּוֹרְחִים
אַחֲרֵי כָּל הַמִּלְחָמוֹת
הָאַלְמָנוֹת.
קוֹצֵי בָּר
יְכֻנְּסוּ בְּבִדְלֵי צִנְצָנוֹת
הַזִּיְכרוֹנוֹת.
רָקִיעַ יִשְׁזוֹר חוּטֵי כּוֹכָבָיו
הַנִּטְוִוים אֶל אֵין קֵץ.
הַמְתִּינִי קִמְעָה
הַבִּיטִי נִכְחֵךְ
הֵם פּוֹסְעִים לִקְרָאתֵךְ
כֶּעָבִים, כַּשֶּׁלֶג, כָּרוּחַ
כָּל מֵתַיִךְ
שֶׁנָּטוּ לָנוּחַ.
וּבְיָדָם פִּרְחֵי כָּל הַמִּלְחָמוֹת
לָךְ יוֹשִׁיטוּ בְּבִדְלֵי צִנְצָנוֹת.
מָרִים הַקּוֹצִים
יָפוֹת הָאַלְמָנוֹת.
תשל”ד, 1974
לְהֲדַס מְאִימָא
מאת: עדנה רוט
מתוך “קובץ שירים וברכות”
עֵינֵי שְׁקֵדִים יֶשׁ לַבַּת
וְגוּמוֹת חֵן בִּשְׁתֵי לְחָיֵיהַ
שַׂעֲרָה גוֹלֵש וְיוֹרֵד וְנוֹפֵל
וְחִיוּך וְחִיוּך מְשַׁגֵּעַ !
שִׁיר וּמִילִים
מִנִי לֵיל עַד טְלָלִים
לַה יַרְעִיפוּ צְלִילִים
וְעַד עִנבָּלִים –
מִתְמַשֵׁך
מִתְנַגֵּן
אָמֵן וְאָמֵן ! ! !
תש”מ, 1980
ליצחק ליום הולדתו ה-70
מאת: עדנה רוט
מתוך “קובץ שירים וברכות”
רֲאִיתִי בְּרוֹשׁ זָקוּף
שֶׁצַמַרְתוֹ אֶל עָל
רֲאִיתִי בְּרוֹשׁ עָנָק,
לַנוּעַ לֹא יֶחדַל.
רוּחוֹת שֶׁל סְתַיו וְחוֹרֵף
הִכוּ בְּצַמָּרְתוֹ
הַבְּרושׁ עָמַד זָקוּף שַׁם
רַק נַע לוֹ לְאִיטוֹ.
וּבַּסוֹף הַחוֹרֶף
שַׁלֶכֶת מִסָבִיב
עוֹמֵד יָרוֹק הַבְּרוֹשׁ
צוֹפֶה הוּא לַאָבִיב.
רֲאִיתִי אִישׁ גָדוֹל
גְדוֹלוֹת כָּפּוֹת יָדַיו
רֲאִיתִי אִישׁ אֶחָד
וְלֵב לוֹ שֶׁל זָהָב.
תשמ”א, 1981
מוקדש למיטיה קריצ’מן לכבוד כניסתו לנגריה
ופרידתו של אשר שימרון
מאת: מוליה זהרהרי
הַכִּנֶרֶת מִתְּנָסֶרֶת
בְּמוֹטוֹר וּבַּמשׂור
וְנִמְּסֶרֶת כְּמוֹ בְּסֶרֶט
כָּל תְּנוּעָה – לִנְּסוֹר, לִנְּסוֹר !
וְהָלוּחַ כְּבָר גָלוּחַ
מִקָצֶה וּמִקָצֶה,
אַךְ זֶה לוּחַ ! לוּ אַךְ, לוּ אַךְ
בָּחָזֶה כָּך אֶחֱצֶה !
אֶחֱצֶה אוֹתוֹ לִשְּׁנַיִּם
אַנָסֵר הֵיטֵב ! הֵיטֵב !
אֶתְּכַּנֵף אֶל השָׁמַיִם
בִּכְּנַף לוּחַ עַל כָּתֵּף !
פְּתַח וּפְעַר מַשׂוֹר אֶת פִּיךָ
וּגְזוֹר בִמְּלוֹא הָפֶּה
רוּחַ בַּאֲבִי אָבִיךָ !
פֶּה לוֹ פֶּה אָבִיהַ !
גְזִיר ! הַרְגִּיזָה וְאַרְגִּיזָה
אַרְגָּזִים לַעַגְבָנִיּיה,
דַּם לָבָן אָקִיז אֲקִיזָה
לְבִּנְיָן וּלִבְּנִיָּה.
תרצ”ב, 1932
נְשׁוֹב, הָרוּחַ …
לכתריאל ולסמדר ברכת סתיו
מאת: יצחק תבורי
מתוך ” על סף הנכסף”
נְשׁוֹב, הָרוּחַ, אוּלַי יְגוּנַּב
שֶׁמֶץ מִשִׁירֶיךָ אֶל שִׁירַי,
מִנִּיחוֹחַ הַשָּׂדֶה הַגָּב,
מִבִּרְכַּת הַסְּתָיו הַבָּא בַּאֲשׁוּרָי.
כִּי עָמֹק בַּלֵּב צָלַל גִּילְךָ כַּצָּו
וּצְחוֹקְךָ אֶל שִׂפְתוֹתַי הוּטַל –
כְּתִינוֹק עוֹלֶה מֵרַחֲצָה
יַעֲלֶה שִׁירִי וְיִתְגַּדָּל.
בִּי שַׁחְקֵי הַתְּכֵלֶת מֵבִּיטִים,
הַנְּחָלִים חוֹרְזִים כְּלִילֵי-קוֹלוֹת.
מְזַמֵּר הַכֶּרֶם עַל בִּתִּי,
חֵיוּכָה יַבְשִׁיל בָּאֶשְׁכּוֹלוֹת.
יֵשׁ הַשִּׁיר נוֹפֵל לְמַעֲמָסָה,
יֵשׁ וְהוּא פּוֹרֵק כָּל מַעֲמָס מִלֵּב,
נְשׁוֹב, הָרוּחַ, אֶת הַזֶמֶר שָׂא !
אֶת צְלִילֶיךָ בִּצְלִילַי שַׁלֵּב !
שְׂעָרִי בַּדֵּר, הָאֲפָרִים שׂדֵּד !
אַל יִוָּותֵר בָּהֶם כָּל עִיצָבוֹן בַּסְּתָיו,
כִּי רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ הֶשָּׂדֶה
וְשִׁבֳּלִים בְּשֵׁלוֹת – שַׂעֲרוֹתָיו !
תש”ג, 1943
שִׁיר חוֹרֵף לְכִּנֶרֶת וְאֳיָיל
מאת: גרמינה מועד
עַל עַנַף צִפּוֹר יוֹשֶׁבֶת,
מִסְכֵּנָה מִקּוֹר רוֹעֶדֶת.
אַךְ כִּנֶרֶת הַיַלְדָּה
בַאַדֶרֶת הַחַמָּה
בַּגִּינָה לְיָד בֵּיתָה
בּוּבַּת שֶׁלֶג בּוֹנָה.
שְׁתֵּי עֵינַיִים – גֶחָלִים
וְהָאַף מִגֶּזֶר.
עַל הַרֹאשׁ לָה סַל חוֹבְשִׁים,
מַטְאֲטֵא בַּיָּד תוֹקְעִים,
וּלְבַסוֹף מְקַשְּׁטִים
בְּשׁוּרָה שֶׁל כַּפְתּוֹרִים.
וְעַתָּה הַכּוֹל מְרוּצִים
אֶת אֳיָילִי מַזְמִינִים
סָבִיב בּוּבָּה אִיתּוֹ רוֹקְדִים
טְרַה-לָה-לָה, טְרַה-לָה-לָה
בּוּבָּת שֶׁלֶג כֹּה יָפָה.
תשל”ו, 1976
שִׁיר לְבַּר-מִצְוָוה
מילים ולחן: מניה רוט
לנכד הראשון
יוֹם הוּלֶדֶת לְנִיר
וּבְּהַגִיעוֹ לְמִצְווֹת
נְבָרֵךְ אוֹתוֹ
בְּשֶׁפַע אִיחוּלִים וּבְּרָכוֹת.
שֶׁיִגְדַּל לְמַעֲשִׂים טוֹבִים
יֹאהַב וְיִכַבֵּד אֶת הַזוּלָת
וְשֶׁתִּתְגַשֵּׁמְנָה וְשֶׁתִּתְמַלֵּאנָה
כָּל מִשְׁאֲלוֹתַיו.
פזמון:
בַּר-מִצְווָה
בַּר-מִצְווָה לְנִיר
חֲגִיגָה הַיוֹם,
נִשְׂמַחָה,
נָשִׁיר לוֹ שִׁיר,
נַשִׁיר לוֹ שִׁיר הַבַּר-מִצְווָה.
תש”מ, 1980
שיר לירי ל”אודינוצ’קה” (חדר יחיד)
מאת: מוליה זהרהרי
ישׁ לִי חֶדֶר קָטַן
בּוֹ טוֹב לָנוּחַ
וּכְשׁאֵין בַּחוּץ חַמְסִין
ישׁ בּוֹ גַם קְצַת רוּחַ.
מִכֹּל סֶדֶק בַּקִיר
רוֹאִים אֶת הַשָׁמַיִם
וּמִבַּעָד הַחֲלוֹן
מַרְאֶה מַרְהִיב עֵינַיִים.
עֵצִים רַבִּים, שִׁבְעַה מִינִים
נָטְעוּ אַנְשׁי כִּנֶרֶת
ליָם כַּחוֹל וְדוֹק הַרִים
הֶם מִשֶנֶה תִפְאֶרֶת.
וּבַחֶדֶר מִטָה אַחַת
מִזֶה הַשֵׁם נוֹבֵעַ
וּבוֹ יָגוּר אָדָם בּוֹדֵד
עִם אִישׁ לֹא יִתְרוֹעֵעַ.
וּבַלַיְלָה עֵת יִשְׁקוֹט
שְׂאוֹן קִרְיָה הוֹמִיָיה
רַק עֵין עַכְבָּר לֹא-בּוֹדֵד
אֶת מִיטָתךָ צוֹפִיָה.
תרצ”ו, 1936
