ממכתביו של מִיכוּלִיק צ’ריקוֹבר לזֹהַר וילבּוּש
ווזיה – 23.8.1924
אני יושב עכשיו בצריף הכללי של מחנה פועלי הטבק בווזיה. מקווה שבקרוב יהיה לנו חדר כללי שלנו.
שלנו – זאת אומרת של קיבוץ “השומר הצעיר” מרוסיה, שרצוני להשתקע בו.
אני כמעט שהחלטתי לא לנסוע השנה למקווה-ישראל. יש לי זמן סוף- סוף. אני מקווה במשך השנה הזו לחיות הרבה. לעבוד ולהתפתח במובן הרוחני.
החברה מוצאת חן בעיני, זאת אומרת, הקבוצה מתרבה וגדלה מדי חודש בחודש, ובקבוצה גדולה אדם יכול למצוא יותר קל את האנשים המתאימים לו. אתה חושב שתמצא אולי סיפוק בחיים כבודד, אבל גם חיי בודד קל יותר לחיות בקבוצה גדולה. אנוכי אינני מדבר על הצד הכלכלי של הקבוצה הגדולה, אלא על הצד המשפחתי. המשפחה, הבית, אינם מספיקים בשביל כל החיים ובן-אדם צריך למצוא לו משפחה הקרובה לו ברוחו, ובתוך אותה משפחה למצוא לו, נכון יותר ליצור משפחה אינטימית. דְבַרַי אינם מקוריים. אינם אורגינליים. דַּבְּרִי עם איזה “גדוּדְנִיק”, דַּבְּרִי עם אהרון ק. הוא השפיע עלי הרבה.
הריני מודה לו על כך.
אני עובד עבודה משעממת מאד. בעוד זמן מה יעבירו אותנו לעבודות ציבוריות. אז אהיה פנוי יותר.
עכשיו אני עובד 10 – 11 שעות ביום. מטייל כל שבת. היום טיילנו מחמש עד חצי אחד. היינו בחורבת
בית-כנסת עתיק בנבטין.
קטע ממכתב נוסף (חסר תאריך)
דברי די קשים לכתיבה. מה עבר עלי במשך השנה? הפכתי לאידיאליסט נלהב. למחפש “חברה בריאה”. משפחה אינטימית בקבוצת עובדים. לאט- לאט התחלתי להיכנס לחברת העובדים ונעשה במשך הזמן לפועל. אם אהיה לפועל ממש – אללה יודע… יקרה מה שיקרה, אני אתבונן בעצמי מהצד ואוציא את המסקנות הנחוצות לפי דעתי.
מעניין אותי עכשיו למשל מה יצא ממני בעוד זמן מה. יש אומרים אמנם שכבר הכול יצא ממני ונשארתי כ“כלי ריק”. יכול לקרות גם “קונץ” מעניין זה, כי גם ה“כלים הריקים” מוציאים רעש…
על המצב בקיבוץ יספר לך אריה קטן שמוסר לך את המכתב הזה.
קטע ממכתב נוסף מתאריך 12.9.1924
חשבתי שבמשך הימים האלה יתברר לאן אנו נוסעים לעבוד. כבר שלושה ימים שאנו צריכים לקבל מכתב מהמרכז החקלאי. מקווה אני שבקרוב תהיה קומונה כללית בכל ארץ-ישראל.
בעבודה – 10 – 11 שעות עבודה אינם תלויים בי, כך הוא יום עבודה בכפר. עבודות ציבוריות – 8 שעות.
קטע ממכתב נוסף – יום המהפכה הגדולה ברוסיה, י’ בחשוון תרפ”ה, 7.11.1924
יש הכרח וצורך לכתוב ואין מה. בבית-גן התבטלתי רק יום אחד. עבדתי בכיסוי בורות להרטבת הטבק. עבדתי ימים אחדים עם קבוצת השרון בחפירת יסוד לבנין. עכשיו אני כבר עברתי לעבודת הכביש. עבודה די קשה, די מעניינת ודי משעממת. עבודה יש. תנאי העבודה גרועים מאד והתשלום גם כן.
אם תבטיחי לא לספר לאימא, אני יכול לגלות לך סוד שאנו עסוקים בכיבוש עבודה ממש. זאת אומרת, אוכלים מליצות יפות מפולפלות, ובלי פלפול חודרים למושבה בלי לחם. ניסוח זה איננו הניסוח הרשמי של מפלגת “הפועל-הצעיר” אלא: “אם אין לחם אין תורה” ומפני זה נצטרך לדחות את תורת המפלגה הנ”ל ולהתעניין בהחדרת אוכל לקיבתנו. תורת המטרייליזים ההיסטורי אומרת שהתנאים הסביבתיים הם- הם היוצרים את אופי האדם.
קטע ממכתב נוסף – בית-גן, 11.11.1924
תבטיחי לי לא להפיץ הודעתי זו. שלושה מחברינו מקבלים 100 זהובים רוסיים לחודש. רק לאליהו תוכלי לספר את סודי זה.
