15.4.1028
שוּרה יקרה !
אני מתפלאת מאד כי אין ממך מכתבים. למה את לא כותבת זה ברור. חודש לפני כן הייתי בחיפה ובעצם כל חדש מאותו זמן לא אירע. עניין אחר הוא אצלכם. שמעתי מפי פירה כי היית בפסח בחיפה. היא רצתה לחפש אותך, אך לא היה לה מושג כל שהוא על מקום הימצאך. מצד אחר היה לי רצון לכתוב עד התשובה מצפת. אני מחכה לה מיום ליום רק ה”מְשׁוּגַעַת” (השיגעון) הרגיל שלי מכריח אותי לקחת מכתב.
באתי מחיפה כפי שצריך היה לחכות בין החיים ובין המתים. הרגשה די עזה בצידי, אך היה עלי לשתוק בגלל סיבה די מובנת. אף רכשתי מצב-רוח די סולידי. הלוא תזכרי בערך איך יצאתי מחיפה, אם כי לאחר יומיים נדף כלא היה ובא עלי פסח – רקיע ללא עננים.
בעל כורחך תלמדי לפרושׂ מפרשׂ ברוח ללא הגה. אפשר לומר נדחה הקץ עד בואי מצפת. את כל זה איני שוכחת בדרך כלל. הכול כמו לפני שנה, לפני חודשיים, חודש.
בימים האחרונים אני מבקרת לפעמים תכופות בקיבוץ. בפסח הייתי שם ארבעה ימים, שוב יומיים, ועתה נדרתי נדר לא לנסוע לשם עד קבלי תשובה מצפת. במשך השבוע האחרון התפנקתי. הנה יש רצון למטולה והנה לתל-אביב. ה”חבריא” היו במטולה. הבחורים הלכו, הנערות נסעו בעגלה עם שמעון. מספרים כי הטיול היה הגון. הכול התפעלו מה”טבע”. לעת עתה בחורות חדשות מעט. אַיקָה חלתה לזמן מועט. יכול להיות דיזנטריה ולא ידוע לפי שעה מהו. פירה בהולה מאד. אוריאלה התקדמה הרבה. יושבת, זעה נעה, אפילו עומדת. כעת קיימת שאלת הגננת. בקיצור אדם מתאים לא תמצא בינינו, אפילו בנרות. הייתי כותבת על הפגישה, אבל אודה – אינני בתוך העניינים.
לפני שבועיים היה בקיבוץ חזן מקיבוץ בֵּית. עשה רושם אדיר. תקפתנו מעט בושה על עסקינו.
אני רוצה לקבל מכם מכתב מפורט על ענייניכם.
שכחתי לכתוב לכם כי אבא נמצא בבית. סוניה החליטה לפי המכתב כי מצב הרוח בבית הולך וטוב ולי היה רצון לבכות לפעמים תכופות.
אימא קוראת לי לחזור. על זה אני חושבת פחות ופחות. יום עבר – טוב. בין השמשות שוב באה הלחות.
בּכה אוֹ כּתב שׁירִים.
נשיקות, שלכם דשה.
תקוותי למכתביה הגדולים של סוניה לא התאמתו. חיים אנו ביום הנוכחי. ואם היום הוא ריק? אני רוצה לכתוב הביתה “וּבַּלֵב, וּבַּלֵב עַצְבוּת אִילֵמת”.
ד.
