1938 – במלאת 6 שנים לעלייתנו על הקרקע
מתוך אפיקים מס’ 51, ט”ו באב תרצ”ח, 12.6.1938
מהנקודות המוריקות – הדגניות ובית-זרע, לא היה כל המשך עד בואכה נהרימה. רק שדות חרבים מלאים קוצים היו לפני עיניך.
אחרי שנים של צפייה, בעת הרחבת שטחי ההשקיה של המשקים בסביבה, נכנס גם קיבוצנו היושב בחצר-כנרת לבניית ההשקיה החדשה, ובעזרת המשקים צעדנו את צעדנו הראשון לקראת התיישבותנו (בהקצאת שטח בן 500 דונם) והונח היסוד לפעולתנו ולעלייתנו על הקרקע.
חברינו התחילו לחפור ולצקת בטון ונמתחה תעלת ההשקיה לאורך השטח שלנו החרב והמצפה למים חיים. ומה רבתה השמחה כשנפתח התלם הראשון בעזרת טרקטור השרשרות החדש. אכן עמוק נבקעו הרגבים היבשים ונרטבו ע”י החורשים. מאז התחילה בניית המשק – נטיעת הפרדס, זריעת אספסת, נטיעת בננות והכנות לגן-הירק. מאז רבו התלאות ברכישת הניסיון הדרוש.
החלה התרוצצות בלתי פוסקת מכנרת ל”נקודה” (בשם זה קראנו אז ליישובנו) וחוזר חלילה. לבסוף יכולנו לכל המכשולים. הוחלט להקים מחנה זמני של סוכות ממחצלות, לקבוצת העובדים הקבועים ב“נקודה”.
המחנה הוקם וקבוצת חברים “עלתה לנקודה” לתקוע בה יתד וליצור את הקשר השלם לאדמה. התקופה ההיא נחרתה עמוק בליבנו ותהיה לנו למזכרת נצח.
בלי הכנות מרובות הוכן הערב בו חנכנו את המחנה וקשרנו את הקשר הקבוע עם האדמה שאנו יושבים עליה. מלבד חברינו בחצר-כנרת, באו מכל משקי הסביבה לשמוח בחגנו ונשאו את ברכתם ליישובנו החדש. מי בלחם ומי במלח. ומסביב לעמוד הלפיד שהאיר את הסביבה, התאספו כולם ורקדו מעגל בתוך מעגל, עד שנהפכה האדמה היבשה לחול עמוק. ושירתנו מילאה את חללו של העמק כולו ועד למרחוק הגיעו הצלילים.
בתום המסיבה נשמעה שירת “תחזקנה” אדירה. המכוניות החלו לזוז ממקומן. קשה הייתה הפרידה ורבה הייתה ההתרגשות. קולות “השלום” הלכו ונדמו מרחוק. הקבוצה הראשונה והקטנה התכנסה בצריף המחצלות בלב העמק הזה השומם.
לא במהרה ישכח ערב ראשון זה של עלייתנו לגור בסוכות המחצלות ולשמור על ראשית יצירתנו על אדמתנו.
ב.ב.מ.
