במות אורן הירשפלד ז”ל
מאת: צבי אשכנזי
יֵשׁ וְהַכֹּסֶף לָאוֹר
כְּבָר נִלְאֶה מִלַּחֲבֹק אֶת הָאַיִן,
מִנִּי תַּמְרוּרִים עֵת יָשׁוּב
נִפְרְמָה שְׁאֵרִית חִיבּוּקוֹ
עַל סַף הַעֲלָטָה.
כַּבְתָה הַנְהָרָה מוּל לִקּוּי-הַמְּאוֹרוֹת.
לִצְנוֹחַ,
וְאָז שֵׁנִית לָקוּם
אֶל סִפּוֹ שֶׁל בֹּקֶר חָדָשׁ
מִתְּמוֹלֵיי לֵילוֹת שֶׁל זְווָעָה
וּלְהִיווָּתֵר פְּעוּרִים
בֵּין אַחֲרִית לְתִּקְוָוה.
תשנ”ה, 1995
הָעֶלֶם וּפַּרְפָּר
מאת: יוסף יצחק
לזכר חן מיכאל שנפל בידי מחבלים בעת אבטחת שיירות בדרך לאילת.
רָאָה הָעֶלֶם את הַפַּרְפָּר
בֶּרֹאֹש גִבְעַת הַעֲלָטָה –
נְגּוֹהוֹת וּגְּוָונִים
עַל מְלֹאת שֶׁל חֹשֶׁךְ –
וַיִשְׁאַף קִרְבָתוֹ הָעֶלֶם.
ויָבֹא הָעֶלֶם בְּדֶּרֶךְ הַאֲפֵלָה
וְעֵינָיו אֶל רֹאשׁ הַגִבְעָה ;
נָסָע וְהָלוֹך יֵלֶךְ הָעֶלֶם
וְהַגִבְעָה – מִמֶּנוּ וְהַלְאָה.
חֹשֶׁך לְמַעְלָה וְעַל כָּל סְבִיבוֹתָּיו
וּמוּלוֹ, בְּמַעֲלֶה הַגִבְעָה, יִרְמֹז הָאוֹר.
לֵאֶה יַמְשִׁיךְ הַעֶלֶם דַּרְכּוֹ
צַעַד וְהָלוֹךְ אֶל הַאוֹר.
מְפֻגָע בַּדֶּרֶך וְלֵאוּת בָּגוּף
יִשְּׁכַּב הָעֶלֶם לָנוּחַ, זָעוּף,
וּמַבָּטו אֶל הַגִבְעָה נָטוּי.
שָׁכֹב יִשְּׁכָּב הָעֶלֶם לָנוּחַ, זָעוּף.
תשל”ג, 1973
יְדִידוּת מְשׁוּתָקה
לזכר נחום כהן
מאת: דליה שלח
מתוך “אהבות על סף האין”
כָּל הַנְּחָלִים זוֹרְמִים אֶל הַיָּם,
אֵין חֲזָרָה לַמְּקוֹרוֹת.
אָפְסוּ, אָפְסוּ הַחֲזָרוֹת.
אִם אַחֲזִיר אֶת יָדִי
וְאֶקְפֹּץ זְרוֹעִי
זֶה יְהֵא אַךְ בִּכְדִי.
יָמִים שֶׁחָלְפוּ, כְּמִלִּים,
לֹא יָשׁוּבוּ אֳלֵי מְכוֹרָתָם,
חַיֵּי אָדָם, כִּנְמָלִים,
זוֹחֲלִים עֲדֵי קְבוּרָתָם.
וְכָל הַנְּחָלִים הַזּוֹרְמִים אֶל הַיָּם
לֹא יָשׁוּבוּ לַמְּקוֹרוֹת,
וְזָקֵן לֹא יָשׁוּב לִבְחוּרוֹת.
פְּגִישָׁה רִאשׁוֹנָה
אֵינֶנָּה נִשְׁנֵית.
פְּרִידָה רִאשׁוֹנָה
אֲרֻכָּה לְלֹא שֵׂאת.
אָפְסוּ, אָפְסוּ הַחֲזָרוֹת
אִבְּדוּ מִלִּים אֶת הַמְּקוֹרוֹת.
הַכּוֹל לַשָּׁוְוא
הַבְּכִי, הַשְּׂחוֹק וְהַשְּׁתִיקָה.
תשל”ד, 1994
יֶלֶד אֶחָד
מאת: יחיאל חזק
מַרְבַד הָאֲדָמָה הָיָה מָכְתָּם.
יֶלֶד הָיָה מֻטָּל עַל הָאָרֶץ,
יֶלֶד אֶחָד.
יְלָדִים אֲחֵרִים הִתְרוֹנְנוּ עַל דְּשָׁאִים,
פָּרְשׂוּ יַלְדוּתָם לַשָּׁמַיִם.
יֶלֶד הָיָה מֻטָּל עַל הָאָרֶץ,
יֶלֶד אֶחָד.
יְלָדִים אֲחֵרִים פִּיהֲקוּ תַּלְמוּדָם
מְאַזְּקִים יַלְדוּתָם לַסְּפָרַים.
יֶלֶד הָיָה מֻטָּל עַל הָאָרֶץ,
יֶלֶד אֶחָד.
עוֹבְרִים וְשָׁבִים נוֹפְפוּ חוֹבָתָם –
דִגְלֵיהֶם הַשְׁמוּטִים עַל הָאָרֶץ.
יֶלֶד הָיָה מֻטָּל עַל הָאָרֶץ,
יֶלֶד אֶחָד.
לוּ יָדַעְנוּ עֲצוֹר, כָּך פִּתְאוֹם
מוּל דָּמוֹ הַנִגָּר, הַכָּתֹם
שֶׁל יֶלֶד מֻטָּל עַל הָאָרֶץ
יֶלֶד אֶחָד – –
ליִצְחָק גִלְעַדִי
מאת: בארי חזק
מֹשֶה הוֹצִיא מַיִם מִן הַסֶּלַע שֶׁלְּרַגְלָיו
גְּבָרִים נָחִים עַכְשָׁיו בְּשֶׁקֶט.
אִם הָיוּ נְעָלָיו מֻלְחָמוֹת
לְרַגְלָיו, אֶפְשָׁר
שֶׁמֹּשֶה לֹא הָיָה
מוֹצִיא, וְהַמַּיִם
שֶלּוֹ, שֶׁלֹּא
נֶעֶצְרוּ מִפְּנֵי חִיּוּכוֹ.
מֹשֶה הוֹצִיא מַיִם וְלָנוּ אַף לֹא
מִלָּה בַּסֶּלַע שֶׁלְּרַגְלָיו גְּבָרִים עַכְשָׁיו, וְאַחַר
אָמַרְתִי גַם אֲנִי, אַךְ הַסְּלָעִים
כֹּה קָשִׁים בְּאָלָף תְּשַׁע מֵאוֹת
שִׁבְעִים גְּבָרִים אֲשֶׁר בֶּשֶׁקט
נָחִים.
אֲבָל מֹשֶה הוֹצִיא מִן הַסֶּלַע
וְלֹא הֶחֱוִויר וְלֹא צָעַק
וְהַמַּיִם יְכַסּוּ מֵאָז אֶת
עֵינָיו הַיְרֻקּוֹת שֶׁל יִצְחָק.
לזכר עידו גלבוע
מאת: דליה שלח
מתוך: “אהבות על סף האין”
הַשִּׁיגָּעוֹן הזֶּה הַחוֹמֵר
בְּדָמִי
אִמִּי,
הַאֵין תַּמְרוּרִים
בְּדַרְכֵי הַמְּרוֹרִים
יְלַדְתִּנִי?
כִּי אוֹשִׁיט יָדִי
וְאֵין כַּפָּרָה.
מְבַעֶתֶת הַסְּעָרָה.
הֲכִי עֵץ-הַשָּׂדֶה הוּא הָאָדָם?
בָּאָה שַׁלַּכְתּוֹ
נָפוֹצוֹ עָלָיו
וַיָבוֹאוּ אֶחָיו
לַחֲלֹץ מִנְעָלָיו.
בָּא תַכְרִיכָיו
סָרוּ אֶחָיו
שִׁבְעָה לוֹ סָפְדוּ,
וַיֹּאמְרוּ אַחֲרָיו:
אָחִינוּ אַתָּה,
מֵתֵנוּ הַבְּכוֹר
כִּי תָבוֹא שַׁעַר-יָהּ –
נָא הַבֵּט לְאָחוֹר
וּרְאֵנוּ עוֹמְדִים מְפַלְלִים
לִשְׁלוֹמְךָ
בְּאַלְפֵי בָּתִּים-מִקְדָּשִׁים בְּעִירְךָ
שֶׁרֵעִים וּקְרוֹבִים וּרְחוֹקִים
בָּם נִפְגָשׁוּ
אַךְ אָחִינוּ אֲהָהּ,
שָׁם בְּךָ לֹא פָּגָשׁוּ.
וְנוֹתַר רַק סִדּוּר הַתְפִלָּה הַשָּׁחוֹר
וְקֹמֶץ עָפָר מֵאָחִינוּ הַבְּכוֹר.
תשל”ד, 1994
לְזִכְרוֹ שֶׁל חֵן מִיכָאֵל
מאת: אמנון שיר
מתוך “מעבר קול”
בִּנְתִיב חַיִּים עוֹבְרָה הָעֵת,
עַל קֶסֶם הַדִּמְיוֹן
אָשׁוּט בְּהִרְהוּרֵי אַפְסוּת.
גַּלְגַּל אֵין-סוֹפִי שֶׁל גּוֹרָל נֶעֱלַם
טוֹחֵן שְׁנוֹת אֱנוֹשׁ כִּלְבָבוֹ,
הוֹלֵךְ לוֹ אָדָם
וְחָדֵל.
שׁוֹטֵף לוֹ הִרְהוּר
בְּזֶרֶם תְּקוּפָה
חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ
הַגַּלְגַּל…
תשכ”ג, 1963
לִמְרַאֲשׁוֹת הָאֶבֶן
מאת: יחיאל חזק
כְּבָר אָמְרוּ לִי שֶׁהָאֵשׁ דּוֹלֶקֶת כָּל הַלַּיְלָה לִמְרַאֲשׁוֹת
הָאֶבֶן וַאֲנִי הוֹלֵךְ.
פִּגְרוֹ שֶׁל תַּן מוֹשֵׁך מִמֶּנִי אֶת הַשְׁבִיל אֶל הַמָּקוֹם
שֶׁבּוֹ נֶחֱרַצְתִּי לָנוּחַ.
זְרוֹעוֹת עָנָן בַּמַּעֲרָב וְחֹשֶׁך מְכַסֶה אֶת הֶהָרַים. אֲוִיר
נֶחֳרָד בְּהִתְפּוֹצֵץ הָרַעַם וְהַגֶּשֶׁם רוֹעֵד עַל עֵינַי.
קִרְקוּר צְפַרְדְעִים. מַחֲרִישָׁה הָאָרֶץ –
וַאֲנִי הוֹלֵךְ –
תַּנִים מְבַכִּים מוֹתִי.
תַּנִים מְחוֹלְלִים סְבִיב הָאֵשׁ לַהוֹלֵךְ וְהַזְּרוֹעוֹת
שְׁחוֹרוֹת קָרְבוּ אֶל צַוָּוארִי.
וַאֲנִי מְבַקֵשׁ לִרְאוֹת מֵעַל כְּתֵפַיו שֶׁל אַבָּא אֶת
מוֹרְדוֹת הַיַרְדֵּן וְאֶת מְאוּרוֹת הַתַּנִים שֶׁיִילְּלוּ רעָב אֶל
מִיטָּתִי.
יַלְדִּי,
כְּבָר לֹא תִּפְחַד, גוֹהֵר לוֹ אַבָּא עַל פָּנַי, וּמְלַחֵשׁ סִפּוּר עַל
יֶלֶד שׁפָּחַד מִן הַתַּנִים בְּמוֹרְדוֹת הַיַּרְדֵּן.
עַל הַשִּׁמְשָׁה בְּחַלּוֹנִי דָבְקוּ עֵינַיִים טֶרֶם יָבְשׁוּ
וְגֶשֶׁם
עֲבָרָן.
תשכ”ז , 1967
אָבִי
מאת: בארי חזק
מַה תִּרְעַשׁ אָבִי
אָבִי הַשּׁוֹתֵק, הַמָּלֵא
צַעֲקָתוֹ
אֶגְרוֹפִי בְּשַׂעֲרוֹתֶיךָ, אֲנִי,
שֶׁהִנְנִי מַכְאוֹבֶיךָ
הָעִתִידִים לָבוֹא.
אֵיךְ לֹֹא אֶזְכֹּר
כִּי בְּדִמְעָה אוֹתִי זָרַעְתָּ
וּבִבְכִי אַתָּה אוֹתִי תּקְצֹר.
מוֹת האָח
מאת: יחיאל חזק
מתוך הספר “אבני בזלת”
בְּיוֹם כְּבוּי פַּנָסִים
מִתּוֹךְ לוֹעוֹת הַאֲרָיוֹת,
נֱאֶפְלוּ רִיסֶיךָ, אָח,
כַּדַּף הַמְפֻיָּח.
רָאִיתָ בְּעֲבֹר שָׁנִים טְלוּלוֹת
שֶׁלֵיחָתָן יָבְשַׁה.
הוֹ, צִפֳּרֵיךָ הַמֵּתוֹת,
בִּכֵנְפֵיהֶן בְּשֹורָה שְׂרוּפָה.
פִּי סָגוּר, וּמֶה אֶצְעַק ?
נַפְשִׁי עַל יְתוֹמֶיךָ.
רָאִיתִי שִׂמְחוֹתֶיךָ, אָח,
רֹאשׁ מְטִיחוֹת בִּכְלוּב כְּתָלֶיךָ.
וּבַחַלּוֹן – מַרְבַד אָרָד.
לְאַט לְאַט וִילוֹן מוּרָד,
יָם מְכַסֶּה אַהֲבוֹתֶּיךָ.
תשל”ה, 1975
עַמּוּד הָאֵשׁ
מאת: יחיאל חזק
מתוך “אבני בזלת”
בְּגַן הַבַּיִת שָׁתְקָה תְּלוּלִית.
יָרוֹק דּוֹלֵק בְּחַלּוֹנִי.
אָבִי גוֹחֵן עַל מַעְדֵּר,
נִצָּן בִּנְדָנוֹ.
אַבָּא, אַבָּא,
עַמוּד בּוֹעֵר,
אָבִי – הָאֹהֶל !
אַ- בָּ – א !
פָּרָשׁ אֶחָד דּוֹהֵר בָּאֲפֵלָה.
תִּמְרוֹת עָנָן.
שָׁבִיט צוֹנֵחַ בַּחוֹלוֹת –
אָבִי, עֲצוֹר אֶת הַסּוּפָה – –
תֵּל חָרוּךְ.
קִמְּשׁוֹן עוֹלֶה בַּחַלּוֹנִים.
עַמּוּד קָלוֹן, פָּרָשׁ צֻלָּב,
הֲתַעֲצֹם עֵינַיִים,
אָב ?
קֶשֶׁב
למינה ז”ל, מורתי הראשונה
מאת: יחיאל חזק
מתוך קובץ השירים “אתה על פני”
עַתָּה הֵם שׁוֹתְקִים
סִיעַת שִׁלְגֵי יוֹנִים,
לַבְנוּת הַאֲדָמָה
וּדְכִי הָעֲנָנִים.
מִשְׁחָרִים תָּקוּם,
מִן הַתְּלָאוֹת.
גֵוְוךָ תִּמְסוֹר בְּשֶׁקֶט
בְּצִיפִּיָיה לָאוֹת.
עַל בְּהוֹנוֹת צַפֵּה,
זוֹ עֵת אַחֲרוֹנָה.
יָבוֹא. חַכֵּה, חַכֵּה,
יָבוֹא כְּמוֹ עֲנָנָה.
בּוֹשֶׁשֶׁת עַד תִּיסוֹג
הַשֶׁמֶשׁ לְכִלְאָה.
סִיעַת יוֹנִים תִּנְחַת –
נָכוֹן. זוֹ הַשָּׁעָה.
עֲצוֹם עֵינַיִים.
מוּת.
מֶרְחַקִים הַקְשֵׁב !
כְּבָר בָּא הָאוֹת,
הִנֵה –
וְאֶבֶן מִן הַלֵב.
תשכ”ו, 1966
רִּיבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם
מאת: בארי חזק
אָנָּא, הַגְבֵּר עָצְמַת אוֹתוֹתֶיךָ,
כָּאן אֲנִי
לֹא שׁוֹמֵעַ, לֹא יוֹדֵעַ, הַאִם
שׁוּב תָּקַעְתָּ פֶּרַח בַּרְזֶל בְּדַשׁ
הָאַנְטֶנָה. אַתָּה עָדִין כָֹּל-כָּךְ. לָמָּה
אַתָּה כֹּה רַכְרוּכִי, לָמָּה אַתָּה תָּמִיד
אֶזְרָחִי. הַאִם אֲנִי נִשְׁמָע הֵיטֵב. עֲבֹר,
עֲבֹר גַּם אַתָּה נִשְׁמָע קָטוּעַ, אַתָּה
נִשְׁמָע פָּצוּע, אַתָּה
בָּעֵמֶק מְאֻרְגָּן הֶיקֵּפִית. הָרִים
וְכִנֶּרֶת אַחֶרֶת. אָנָּא
הוֹדַע עָצְמַת אוֹתוֹתֶיךָ, בְּמַכַּ”ם
לֹא רוֹאִים אֶת פָּנֶיךָ, מַדּוּעַ
אֵינְךָ מְזֻחְלָם, מַדּוּעַ אֵינְךָ
נִלְחָם, הַאִם לִשְׁלֹח אֵלֶיךָ סִיּוּר מְמֻנָּע, אֲנִי
מָלֵא אֱמוּנָה
שֶׁלֹּא יַגִּיעַ וְלֹא יַחֲזֹר. פֶּצַע
שָׁחוֹר. אָנָּא הַחְלֵשׁ
עָֹצַמַת אוֹתוֹתֶיךָ.
אֲמִירֵי הַבְּרוֹשִׁים לְעֵת עֶרֶב
לַשָּׁוְוא לוֹאֲטִים שְׁמֶךָ, וְכוֹכַב
הַצָּפוֹן הַבּוֹדֵד, אנָא
יְנַווט אֶת צְבָא עֶגְלוֹתֶיךָ
לְאָן הוּא יוֹבִיל בָּהֶן אֶת
אָנָּא עֲצֹם אֶת עֵינֶיךָ. עַכְשָׁיו אֲנִי
שׁוֹמֵעַ. רוּת. אַתָּה יָכוֹל סוֹפִית
לָמוּת. אָב שַׁכּוּל, אֲנִי, כְּבָר לֹא
מַרְגִּישׁ
דִּמְעוֹת הַחֹרֶף עָלֶיךָ יַגִּידוּ קַדִּישׁ.
שׁוּב פָּנָיו לְפָנַי
לזכר בנימין קירשון שנהרג מיריית צלף במלחמת השחרור
מאת: יצחק תבורי
מתוך הספר “על סף הנכסף“
שׁוּב פָּנָיו לְפָנַי בַּמֶּרְחָק הַגּוֹוֵעַ,
הָעֵדָה עוֹד תִּזְכּוֹר שְׁנֵי דוֹרוֹת לֵפַחוֹת
אֵיךְ נָשְׁקָה הַשְׁדֵמָה בְּאַדְמוּת רְגָבֶיהָ
אֶת מִצְחוֹ הַקָּמוּר, אֶת לְחָיָיו הַתְּפוּחוֹת.
רֹךְ קְטִיפָה לַּשָׂדֶה וְהָרֹן בְּכָל טָפַח.
אֵיךָ עָמְקוּ צְעָדָיו בַּשָּׂדֶה הֶחָרוּשׁ!
אֵיךְ נָשַׁק לוֹ הַטַּל וְהַשֶׁמֶשׁ לִטֶּפָה
אֶת עֵינָיו הַּקּוֹרְנוֹת, אֶת עוֹרוֹ הַנָּחוּשׁ!
שׁוּב פָּנָיו לְפָנַי וְשֶׁנִית יְחַיֵּךְ הוּא,
וְשֶׁנִית יֵשׁ רָצוֹן הַקְנִיטוֹ כְּאֵי-אָז:
עוֹד מְעַט יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיְךָ!
כֹּה דָמָה עוֹר פָּנָיו לַשָּׂדֶה הַמּוּפָז.
הוּא הֵבִין שְׂפַת כָּרִים וְשִׂיגָם הַפּוֹרֵחַ,
הוּא נָגַע בַּפֵּרוֹת וַיִטֹּף עֲסִיסָם.
בְּלֵילוֹת חֲלוּלִים בְּחִצֵּי הַיָרֵחַ
הוּא עָבַר מִתְבּוֹדֵד, מְאֻשָּׁר וּמָקְסָם.
הוּא עָבַר, אַךְ נָגְהוֹ אֶת עֵינַי יְסַנְוֵור עוֹד
נִיחוֹחוֹ עוֹד נִשָּׂא בְּנוֹפִי הַמְיֻּתָּם –
כַּךְ הַסֵּמֶל עוֹבֵר, אַגָּדָה כַּךְ עוֹבֶרֶת
וְהַלֵֹּב לֹא יִשְׁכַּח אֶת חַסְדָּם.
תש”ג, 1943
שְׁכוֹל – סִלְחוּ לְשִׁירִי
לזכרו של יהושוע גלעדי שנפטר בגיל 6 ממחלה
מאת: יצחק תבורי
מתוך הספר “על הסף הנכסף”
מַה בֶּצַע בְּשִׁיר בַּתֵּבֵל הַנִּכְאֶבֶת?
עַל חֲזֵה הַדְּמָמָה הַמְאֻבֶּנֶת
כָּל חָרוּז יֵחָרֵז לַשָּׁוְוא.
וְכָל צְלִיל שֶׁיִּכְרַע עַל סִפֵּרי הָאֵבֶל
יְחַלֵל אַךְ אֶת הוֹד קְדָוֹשָׁיו.
סִלְחוּ לִי, סִלְחוּ לְשִׁירִי הַיָּגֵע!
לֹא פִּי שֶׁיָּצַק אֶת הַזֶּמֶר,
כַּדָּם מִן הַפֶּצַע הוּא זָב!
סִלְחוּ לְדָמִי אֶת אָדְמוֹ הַנּוֹגֵהַּ,
סִלְחוּ לְשִׁירִי ֶאת שִׁפְעַת חֲרוּזָיו.
תש”ג, 1943
