אוסף מכתבים משנת 1925
מכתב ראשון – ינואר 1925
תוכן
- על הלשכה
2. תאור חיי הקיבוץ
3. תוספות:
א) 2 צילומים
ב) דור מהווי
ב) תכנית המחנה
חברים שומרים יקרים,
מהראשון ל-11 שנה זו תתחיל הלשכה את חליפת המכתבים עם כל המטות הגליליים.
אנו מעבירים שורה שלמה של נושים אשר לפי דעתנו יהיה בהם עניין רב בשבילכם. אתם בעצמכם תבדילו בין חלקי המכתבים המתאימים לשומרים, לצופים ול…
מובן כי ידיעותינו לא תספקנה אתכם כי לא נוכל לשער למפרע את כל שאלותיכם.
לכן כתבו מה מעניין אתכם, מה החסרנו, באיזו שפה לכתוב וכו’. נכתוב לכם לא פחות מפעמיים בחודש מבלי לחכות לתושבתכם, אך הכרחי כי תכתבו אם אתם מקבלים את מכתבינו ואיזו מספרים (בכתיב) הגיעו אליכם.
בעמוד הראשון של כל מכתב נציין בעיגול למעלה את המספר הסידורי של המכתב. לכל מכתב נצרף צילומים, גלויות וכו’. נבקשכם להעתיק את מכתבינו בכמה העתקים ולשלוח אותם למקומות אשר לא נוכל להתקשר איתם מכאן. במקרה של איבוד מכתב תתקשרו עם המטות הגליליים האחרים.
נזהירכם כי מכתבינו לא יישאו אופי מזעזע-משעשע. ברצוננו לפתח קשרים אידיאולוגיים קרובים ואינפורמציה הדדית ולפתח קשרים טובים.
היו נכונים !
חברים שומרים יקרים,
בקיבוץ השומר הצעיר מס.ס.ס.ר. כרגע נמצאים השומרים הבאים:
1. אריה גדול (לובה גלר) 14. מרים קטנה (מניה גולדברג)
2. אריה קטן (לובה גרוס) 15. מרדכי 1. (מישה גרבן)
3. דב גדול (בורה פרץ) 16. מרדכי 2. (מרדכי כגן) – לא שומר
4. דב קטן (פורמן) פי שהינכם רואים ישנם מכל “חיית הארץ” ואחר-כך היחידים (לעת עתה)
5. זאב גדול (וולודיה איצקוביץ) 17. צביקה (צבי רובין)
6. זאב קטן (צ’לנוביץ) 18. יוניה (יוניה יזרעאלי)
7. שלמה סוטלי (שלמה אלפרט) 19. פרסה (שרה בינבוים)
8. שלמה שחור (סיומה לובוטש) 20. ונקה (דוד יורטמן)
9. אליה גדול (אליושקה קורנבלום) 21. שמואל (מוניה שקוריב)
10. אליה קטן (אליושה דימנט) 22. מיכאל (מישה צ’ריקובר)
11. רבקה גדולה (ריבה זילברמן) 23. יצחק (יצחק דודזון)
12. רבקה קטנה (ריבה יוספה) 24. לוי (לובה מלינובסקי)
13. מרים גדולה (מירה מלכוביץ) 25. אברשה (אברהם ברמן)
- ניסן (ניוסה קישלמן)
27. אסתר (פירה בורובנה)
קלרה ליפמן
ינה גלוזמן
דב סבורסקי
בורה צרבינסקי
הנ”ל צריכים להגיע כל יום לקיבוץ
-2-
קיבוצנו מתגורר בבית גן אשר בגליל התחתון, במרחק של שלוש שעות הליכה. מאיתנו הערים טבריה וצמח. המושבות הקרובות אלינו, יבנאל– 10 דקות הליכה, שרונה- 30 דקות הליכה,
פורייה- 3/4 שעה הליכה, כנרת, דגניה א’, דגניה ב’, ביתניה ומסחה- מ- 1/2 עד 2 שעות הליכה.
הואדיות הקרובות: שרונה, ואדי פידז’ז, ים-כנרת – במרחק של שעתיים וחצי הליכה.
בית גן נמצאת בעמק המוקף מכל צדדיו הרים. עוד מעט יגיע האביב. הגשמים הגדולים כבר עברו. ההרים והגאיות מתכסים בשטחי פרחים והשדות מוריקים. בהעלותך מעט על ההר תראה את כל המושבות שהזכרנו וכן ההרים תבור ממערב, ובצפון הר החרמון המכוסה בשלג ההולך ונמס.
בתכנית המחנה המצורפת הנכם רואים שמונה אוהלים גדולים. בכל אחד שולחן לא גדול ושלוש מיטות. בחדר מס’ 9 נמצאים החלשים והחולים. בחדר מס’ 10 נמצא המחסן – מקום החפצים. ובמס’ 11 כלי עבודה – פטישים, מריצה, מקוש, מעדר, את, מגרפה, פלס-מים וכו’ (על יד כל שם הכתוב בעברית ניתן תרגום ברוסית). חדר מס’ 12 – מטבח וחדר-אוכל. מס’ 13 – מנוף.
מס’ 14 – גן ילדים (אך לא בשבילנו). מס’ 15 – רחובות בית גן אשר אנו סוללים בהם כביש.
העבודה מורכבת מהפעולות הבאות: בתחילה ניקוי המקום, מדידה, אחר-כך חפירה , מילוי ויישור. מחצבה (הנמצאת כמעט בכל ואדי) לחציבת אבנים אשר האיכרים בעגלותיהם מובילים למקום העבודה. העבודה הראשונה היא הסילול, הנחת שכבת האבנים הראשונה בגובה של 25 ס”מ. באותו הזמן מכינים מהצד את החצץ, כלומר, אבנים לא גדולות אשר מפוררים אותן לקטנות. את החצץ שופכים על הסילול עד לגובה של 15 ס”מ. העבודה הזאת נקראת פיזור.
עם עבודות אלו קשורות עבודות אחרות כמו למשל בנקטים וחפירת תעלות לצידי הכביש להורדת המים.
אנו עובדים בכל העבודות הנ”ל, לכן יכולים אנו לקבל על עצמנו עכשיו עבודה עצמאית לסלילת כביש. ברצון רב היינו סוללים אותו אליכם אבל הים מפריע. במכתב הבא נשלח לכם צילומי עבודה. אנו עובדים בקבלנות בסולל בונה, משרד פועלים לעבודות בניין.
פעמיים בחודש מסדרים את התשלום אם כי עכשיו יורדים גשמים ומצבנו הכלכלי לא רע אך גם אינו “מזהיר” כל עיקר. יום-עבודה ממוצע מכניס 20 גרוש ליום, אך אל נא תשכחו את אלו העובדים בבית ובשדות, את השבת (יום המנוחה בארץ-ישראל), את חולים, וכן גם את אלה שרק עכשיו הגיעו ועדיין אינם רגילים בעבודה ואשר אנו משלמים בעדם “רבה גלד”.
יום העבודה הממוצע עולה על 13 – 15 גרוש. בערך כך הן גם ההוצאות.
במכתב הבא נשלח לכם דו”ח בעד חודש ינואר, כמות ימי העבודה, הוצאות על אוכל, בגדים וכו’.
ועכשיו מוסדות ההנהלה שלנו – הועד הפועל. לעת-עתה מורכב משלושה נבחרים אך כפי הנראה בקרוב יהיו חמישה כי הקיבוץ גדל בחודשים האחרונים כפליים. אחד מהשלישייה ממונה על קבלת העבודה, התשלומים וכו’ – הקומיסר העממי לענייני חוץ. השני מטפל בעניינים הכלכליים. השלישי הוא סידור עבודה – הקומיסר העממי לענייני פנים, כלומר, חלוקת החברים לעבודות השונות וכו’. תזכרו כי הועד הפועל איננו “מפקדה” (נצ’לסטבו) אלא כלי ארגוני בלבד.
ועד-התרבות – עבודה תרבותית – במכתב הבא.
ועד-הגנה – במכתב הבא.
הממונה על כלי עבודה – תפקידו מובן.
הקומיסר העממי לענייני דואר ממונה על שליחת דואר וקבלת מכתבים ועיתונים.
המעבדה לצילום – העבודה מדברת בעד עצמה. תסתכלו במצורף למכתב.
סנדלרייה – תיקון נעליים והכנת נעליים חדשות לא רק לעצמנו גם לחוץ. עובדים כרגע שישה אנשים.
הקומנדט של המחנה – חצרן.
ספר
מחסנאית – אצלנו מחסן כללי, זאת אומרת, מחסן קומונלי כללי של כל החפצים- הלבנים והבגדים.
זו היא עבודה חשובה ביותר בקיבוץ כי יש להשגיח לא רק על שלימות החפצים, אלא גם על הניקיון. פעם בשבוע (בערב שבת) שומר-פועל בגישתו למיטתו, מוצא עליה את בגדי השבת, לבנים, גרביים, מגבת ועוד דברים שאין זה מן הנימוס להזכירם. פעם בשבועיים מרחץ ולבני-מיטה נקיים. ההגיינה עומדת על הרבה דרישות.
-3-
לכביסה מקדישים בשבוע עד 6 ימי עבודה. נקנתה בתשלומים לשיעורים אצל זינגר (16 לירות) מכונת תפירה. תחי הטכניקה המודרנית.
מטבח – נקבע אדם אחד (כרגיל שומרות) לחודשיים.
תורן – הוא גם מתקן סירים ושוטפם, וכן גם דואג לאספקת פרודוקטים.
מתמנה שומר עוד אליהם לעבודות כלליות לשבועיים ימים.
ועכשיו נעבור לסדר-יום העבודה התקין:
ב-6 בבוקר מעירים בצעקה “לקום”. מתרחצים, מנקים שיניים, שותים תה ואוכלים ארוחת-בוקר.
ב-7 הננו כבר בעבודה. מ-12 עד 1 הפסקת צהריים (אלה שעובדים רחוק מן הבית, לוקחים את האוכל איתם).
ב-4 גומרים את העבודה ושוב רחצה וכו’. ארוחת ערב ב-6. ובערב…
את אשר אנו עושים בערב נכתוב לכם במכתב הבא. בכל אופן “הורה” ושירה בציבור מחזקת את איחודינו ואת רגש הקולקטיביות. את המנגינה של השיר יקשה לכם לרשום אך אלה הן המילים:
זאת לא מזוודה שלי,
זאת לא שלי, לא שלך ולא שלו
זאת שלנו, שלכם, של כולנו – מזוודונת.
לישון הולכים לכשיחשיך. לעת עתה זה הכל. בעוד שבוע נשלח לכם את המכתב הבא.
תאור ההווי
פלשתינה – ארץ של חיי אור ודרור. בכל תופעותיה ניכר הרצון מלא העזוז של הבילויים והשומרים הראשונים. רבות הן האגדות האמיתיות המתהלכות בארץ. לעיתים קרובות בערבים בקיבוצים המשקיים מתאספים הפועלים הצעירים ושומעים מפי ראשוני הלוחמים בעד הארץ סיפורים ומקרים מחיי טרומפלדור וברנר ורבים אשר שמם לא ישכח לעד. רבות היינו יכולים לספר, אך אנו מתארים לכם עכשיו לא מעשי-גבורה של אלה אשר מתו כבר, אלא תמונה מחיי הדור הצעיר החדור ביצרים הבריאים של אבותינו – את העוזרים לנו בעתיד בעבודת התקומה של ארץ-ישראל הסוציאליסטית.
פעם, השכם בבוקר, כשעבדנו על גבי גל גדול של חצץ, עברו על-ידינו שני ילדים וילדה בני 8- 9 הרכובים על חמורים. בקבוק חלב וספרים העידו כי פניהם מועדות לבית-הספר ללמוד. הקדמנום בשלום והם ענו בשלום וברכה רענן. הופעתם עניינה אותנו מאד. שאלנום – מאין? התברר כי הם נוסעים משרונה לימה בדרך שוממה בין הרים על יד אוהלי בדוויים נודדים.
אל נא תשכחו, את הטיול הזה הם עורכים יום-יום בחוזרם הביתה בין השמשות. התעניינותנו גברה בראותנו את חוסר הפחד שלהם. שאלנום: “ומה הייתם עושים לו התנפלו עליכם הבדוויים?”
הילד הצטחק, הוציא מכיסו את אולרו וענה: “הייתי תוקע את אולר זה בליבו”.
“ולו היו שניים” שאלנום?
ושוב, הילד חשב רגע ברצינות רבה, הוציא מנעלו מסמר חלוד ארוך, הניף את ידיו ואמר: “אז הייתי מסתדר עם שניהם”. חייכנו בראותנו את פניו המשולהבים מלאי המרץ ושאלנו: “ולו היו מברכים אתכם בשלום”? “אז היינו אומרים “מַרְחַבָּה” (בערבית שלום) ענו הילדים והמשיכו בדרכם בהכותם ברגליהם בבטן החמור.
הסתכלנו אחריהם ותשובותיהם נשמרו בזיכרוננו. מלחמה בשעת מלחמה – ושלום בעת שלום.
