ברגיל יוסף ז”ל

דף הנצחה לברגיל יוסף  ז”ל   (12/12/1917 – 17/02/1984)     (  –  יד אדר תשמ”ד )

שם האב: בנימין. שם האם: אלגרה. חבר הקיבוץ משנת 1954 יוסף נולד בטנג‘יר שבמרוקו בשנת 1917. בהיותו בן 34, יצא עם רעייתו רבקה וילדיו את ביתו שבמרוקו ועלה לארץ-ישראל כחלוץ ואיש-אדמה. דרך חייו לא הייתה קלה. כבן למשפחה מרובת-ילדים , פילס דרכו בעבודה ובלימודים עד שסיים את בית הספר הגבוה לחקלאות, כאחד משלושת בוגריו המצטיינים. עד עלותו ארצה עבד במחקר חקלאי וכמחנך בני-נוער לעבודה חקלאית. כציוני משחר ימיו ופעיל בארגוני נוער ציוניים, היה זה אך טבעי עבורו שיגשים בעצמו את שהורה לאחרים. בראשית שנות החמישים הגיע לקיבוץ ברור-חיל ועימו רעייתו רבקה וילדיהם: אסתר, בני גילה וציונה. בשנת 1954, לאחר שניפגש עם חברי אפיקים בסמינר בבית-רל החליט, למען אפשר לילדיו מסגרת חינוכית מתאימה, לעבור לקיבוץ אפיקים. הוא השתלב בענף הבננות והיה אחד מעובדיו כ-20 שנה. קשה הייתה קליטתו של יוסף בקיבוץ הגדול והוותיק יחסית של שנות החמישים. יוסף חיפש דרכים לעשייה ויצירה. הוא פנה לפעילות תרבותית וספורטיבית והקדיש שעות רבות למשפחתו ולילדיו. באפיקים נולדה בת-הזקונים אילנה. בשנים האחרונות חלה יוסף. הקשר בינו לחבריו נותק והוא התכנס בעולמו המרוחק, עייף וסובל, עד שלא עמד לו כוחו, והוא נפטר. יוסף ייזכר כאדם שאהב את החיים ואת סודות הבריאה. היה חשוב לו לפתח ולנצל את יכולת המחשבה והמוח מבחינה פילוסופית ומבחינה מדעית. הוא הקדיש את חייו להבנת הטבע דרך לימודי החקלאות, עבודת האדמה והטיולים הרבים בארץ. שעות רבות האזין למוסיקה ושירה שגרמו לו להתרוממות רוח. הספורט, הכוח, תרבות הגוף והיוגה נתנו לו את הסיפוק שבשליטה העצמית. היו לו חלומות גדולים על ארץ-ישראל, על הגשמה עצמית בעבודה ובלימודים שחלקם הוגשמו, ורבים נותרו בגדר חלום. השחיקה, האיפוק והסגירות היו מרכיבים בולטים באופיו שמנעו מהסובבים והאוהבים אותו להבינו. בעל ואב רגיש היה, חם, אוהב ומסור מאד. הניח: אישה – רבקה, בן – בני, בנות – אסתר, ציונה, גילה ואילנה. נכדים ובני-משפחה. יהי זכרו ברוך.