דף הנצחה לברטפלד (פטנר) דבורה ז”ל (02/12/1919 – 28/11/2014) ( י כסלו תר”פ – ו כסלו תשע”ה )
שם האב: יצחק שם האם: רוזה
חברת קיבוץ אפיקים משנת 1938
דבורה נולדה בווינה שבאוסטריה בשנת 1919, להוריה רוזה וזיגפריד לבית פטנר.
משפחה בת 5 ילדים שהתפרנסה ממסחר. בית יהודי מסורתי, הפתוח לתרבות המקום. השפה המדוברת בבית הייתה גרמנית. בבית הייתה פתיחות וגישה למוסיקה, לקונצרט, לאופרה ולאומנות בכלל.
בגיל צעיר התייתמה דבורה מאמה, וכבר בגיל הנעורים יצאה לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה.
באותה העת הצטרפה לתנועת הנוער הציונית “בלאו-וייס” (תכלת לבן), במסגרתה התגבש הגרעין ששם לו כמטרה לעלות לארץ-ישראל.
הם יצאו להכשרה מטעם תנועת “השומר הצעיר” ותנועת הבת המקומית נצ”ח, ובמסגרת זו חיו ועבדו כמו בקיבוץ, והכשירו עצמם לקראת הדבר האמיתי, תוך שהם מחכים בקוצר-רוח לסרטיפיקטים שניתנו במשורה. כדי לנצל אותם במלואם, הם הסתדרו בזוגות, מה שידוע בשם “נישואים פיקטיביים”. לדבורה לא הייתה בעיה עם זה, מכיוון שבהכשרה היא הכירה את אייזיק, והזוגיות “הפיקטיבית” הפכה לזוגיות בחיים.
אליק שומרוני היה השליח התנועתי, והקבוצה הייתה מיועדת להצטרף לקיבוץ אפיקים ועין-גב. הם הצליחו לעזוב את אירופה כמעט ברגע האחרון. בני המשפחה שנשארו באוסטריה, נספו כולם בשואה.
בספטמבר 1938 הגיעו דבורה ואייזיק לאפיקים יחד עם חבריהם הווינאים: גרדה ומורדי פליישמן, יעל גוטסמן, רות ברנר ועוד רבים וטובים. הם קיבלו צריפים למגורים, עם מיטות ברזל, עליהן פרשו מזרונים שאותם מילאו בקש במו ידיהם. לא היה להם קל, אך היחד הקבוצתי איפיין את כל הקבוצה, חיזק אותם ועזר להם להתגבר בהצלחה על קשיי ההסתגלות. לא בכדי ניתן להם השם – “הכוח וינה”.
דבורה זכרה וציינה תמיד את קבלת-הפנים החמה בה התקבלה הקבוצה הווינאית בקיבוץ.
הזוג הצעיר בנה את ביתו באפיקים וכאן נולדו וגדלו ילדיהם רחל’ה, דני ואמיר. דבורה השתלבה מהר במערכת החינוך, בעיקר בגיל הרך, והייתה למטפלת תינוקות מקובלת ומוערכת. היא הפכה ל”אורים והתומים” של האימהות. במסירות, בחריצות, באחריות ובמקצועיות רבה היא קנתה את אמונן המוחלט. מחזורים רבים של חברי הקיבוץ היום, הם חניכיה של דבורה. תוך כדי עבודתה יצאה להשתלמויות ולימודים שהעשירו את השכלתה המקצועית. בהמשך יצאה ל-3 שנות פעילות בתנועה, במחלקת החינוך של הגיל הרך.
כשנבחרה להיות מרכזת החינוך באפיקים בתחילת שנות ה-70, התחולל המעבר ל”לינה המשפחתית”.
דבורה יזמה את הארכת חופשת הלידה של האימהות מ-6 שבועות ל-3 חודשים.
יכולת הארגון שלה, חוכמתה, הסמכותיות והאמינות אפיינו אותה בכל תפקיד אשר נבחרה לכהן בו: סדרנית-עבודה, מרכזת חדר-האכילה, ניהול מחסן-הילדים, וחברות בוועדות השונות. בנוסף לכך המשיכה להדריך אימהות צעירות בביתן, גם באפיקים וגם בקיבוצים אחרים שנזקקו להדרכה. את שנות עבודתה המאוחרות עשתה דבורה בכל-בו וגם שם בלטה באותה חריצות, יסודיות והתמדה – תכונות שהיו חלק בלתי נפרד מאישיותה.
מותו של אייזיק השאיר את דבורה באלמנותה לאורך שנים רבות, אך דבורה הייתה חזקה ברוחה, וידעה למלא את חייה תוכן ומשמעות. אהבה לקרוא ספר טוב, להאזין למוסיקה קלאסית, ולטפח את הקשרים החברתיים, היפים והאמיצים ש”הקבוצה הווינאית” הקפידה לשמור במשך כל השנים.
כמו כן הייתה דבורה תלמידה נאמנה ב”ביתנו” ונהנתה מאד מההרצאות והפעילויות המגוונות שמציע המקום הזה לוותיקי העמק. בנוסף לכך התנדבה לבקר חברים קשישים בביתם, כדי להקל על בדידותם. גם כשחצתה את גיל ה-90, והרגליים כבדו והבריאות נחלשה, היא המשיכה בפעילות התנדבותית מבורכת, ואף זכתה לאות הוקרה על כך.
ילדיה של דבורה הקימו את משפחותיהם מחוץ לאפיקים, אך הקשר היה קרוב, אמיץ וחם. היא הייתה גאה מאד בילדיה ובנכדיה, אהבה אותם מאד והם החזירו לה אהבה ותמיכה.
דבורה נפטרה בשיבה טובה בהיותה בת 95, מתוכם 76 שנים הייתה חברת קיבוץ אפיקים.
הניחה: בת – רחל, בנים – דני ואמיר , חתן, כלות, נכדים, נינים ובני משפחה.
יהיה זכרה ברוך.
