דף הנצחה לברנר אלי (אליעזר) ז”ל (15/08/1942 – 23/06/2015) ( ב אלול תש”ב – ו תמוז תשע”ה )
שם האב: צבי
שם האם: רות
התקבל לחברות ב: 8.1961
אלי נולד באוגוסט 1942, להוריו רות וצבי ברנר. מלחמת העולם השנייה השתוללה כבר באירופה. אביו צבי, איש “ההגנה” ופלוגות השדה של ווינגייט, השתחרר מהמאסר הבריטי בכלא עכו והתגייס לבריגדה היהודית. רות נשארה לגדל את אלי הפעוט לבדה. כשחזר צבי הביתה מהמלחמה, התרחבה המשפחה כשנולדה האחות נגה ואחרי כן התאומים רן ורינה. אלי גדל והתחנך במסגרות החינוך המשותף של הקיבוץ. ב”גן זוזי” (ש”בבית הלבן”), בביה”ס המקומי ובבית-ירח. היה ילד יפה, שובב, חברותי, ספורטאי חזק וחרוץ מאד. מגיל צעיר ראה בעבודה ערך שראוי להצטיין בו.
בצבא שירת ב”צנחנים”, לחם במלחמת ששת-הימים, בשארם-א-שייך, במלחמת יום-כיפור, ברמת-הגולן ובמלחמת “שלום הגליל”. את מזל פגש בשנת-שירות שעשה בקיבוץ “גזר”. היא הגיעה לשם לשנת-שירות מקיבוצה, גשר-הזיו.
את ביתם הקימו באפיקים וכאן נולדו ילדיהם דקלה, עפר ושרון. משפחה חמה, אוהבת ומאושרת.
אלי היה איש עבודה, חקלאי בנשמתו ובכל רמ”ח אבריו. ענף הבננות שימש לו כר נרחב לפיתוח רעיונות חדשים בשיטות העבודה, שדרוג הפרי, ובעיקר בפיתוח החקלאות האורגנית והאקולוגית.
הוא למד חקלאות במדרשת “רופין”, והיה נלהב ליישם את הידע שרכש הלכה למעשה. עבודה קשה לא הרתיעה אותו אלא אתגרה אותו. במקום ריסוס העשבייה במטע, הוא העדיף להשתמש בטוריה. את המזיקים הדביר באמצעות מדבירים מהמטע. ענף הבננות הביולוגיות מייסודו של אלי השתרע על פני עשרות דונמים. ייצוא הפרי בעיקר לשווקי אירופה, זכה להצלחה ולשבחים רבים. ענף הקומפוסט שהתפתח בהקשר לגידול האורגני כתחליף לדשן הכימי, שימש לא רק את המטע באפיקים, אלא נמכר גם למשקים השכנים, שראו כי טוב. בשלב מסוים יצא אלי לרכז את ענף הבננות בקיבוץ מסדה, והצליח מאד בתפקידו זה. כאות הערכה לפועלו, זכה אלי בפרס עמק-הירדן על מפעל חייו בחקלאות. ציון זה בא להביע את הוקרתה של המועצה האזורית ויישוביה על פועלו רב-השנים ועל תרומתו הייחודית והמתמשכת.
מחוץ לעבודה היה אלי איש רעים, נעים הליכות, טוב לב ואהוב על חבריו. ניהל אורח חיים בריא, שמר על כושר, עסק בהרמת משקולות ובריצה למרחקים ארוכים. אך מעל הכל היה איש משפחה למופת, בעל אוהב לאשתו ואב חם ומסור לילדיו, מכל הלב וכל הנשמה. הוא גידל כלבים ואהב
אותם מאד ובכך השלים את המעגל המשפחתי. לימים חלה אלי במחלה קשה וחשוכת מרפא.
היא הכתה בגבר היפה, החזק והטוב הזה ולאורך שנים היא כרסמה תא אחר תא בראשו ובגופו. והרפואה העדכנית – קצרה ידה מלהושיע. הוא נלחם ולא ויתר בקלות. בדרכו השקטה, בשמירת כבודו העצמי ובשיתוף פעולה עם מזל רעייתו שנלחמה לצדו ובשבילו. הם ניסו למצוא אמצעי תמיכה במסלול המאבק האבוד מראש. סביבו היה המעגל המשפחתי המחבק והאוהב. ובנוסף – היה נדב בר-ניב , והיו חברים, והיו מוסדות שעמדו לצדם, אך למרות כל זה המאבק היה קשה, כואב וכל כך בלתי צודק ומייאש. ואז, הגיע הסוף המר, הבלתי נמנע, וסאת הייסורים תמה כשאלי נפטר בהיותו בן 73 שנים, בן וחבר קיבוץ אפיקים כל ימיו.
הניח: אם – רות, אישה – מזל, ילדים – דקלה, עפר ושרון, אחים – נגה, רן ורינה, נכדים ובני משפחה.
יהי זכרו ברוך.
