ברק משה ז”ל

דף הנצחה לברק משה  ז”ל   (02/02/1918 – 14/09/1996)     (  –  א תשרי תשנ”ז )

שם האב: אלכסנדר. שם האם: ברטה. חבר הקיבוץ משנת 1945 משה נולד בהונגריה בשנת 1916. הוא גדל בבית מסורתי אך ליברלי. אביו היה מהנדס יערות. משה לא היה בתנועה ציונית, אך חש זיקה לארץ-ישראל. בהיותו בן 18, התגייס לצבא ההונגרי ושירת בו שמונה חודשים. בשנת 1939 שוחרר מהצבא ההונגרי ונלקח עם יהודים נוספים למחנות עבודה שונים וכך החלה מסכת של עבודות פרך, רעב, השפלה, בריחה, לחימה בשורות הפרטיזנים ופציעה. בשנת 1941, בפיקודו של הצורר אייכמן, הועבר למחנה ריכוז “בור” ביוגוסלביה שם עבד בעבודת פרך ובתנאים בלתי אנושיים. רבים חלו בטיפוס ורק מתי מעט שרדו. אחרי 9 חודשים הועלו האנשים על רכבות משא בדרך לאושוויץ. משה הבין שכדי להינצל עליו לקפוץ מהרכבת ולברוח וכך עשה. בעת מנוסתו ירו עליו השומרים והוא נפצע משמונה כדורים. הוא המשיך לרוץ ולברוח, עד שהגיע לבסיס פרטיזנים ליד סרייבו שם טופל. צלקות הפציעה נותרו והשפיעו עליו כל חייו. כשהסתיימה המלחמה, הגיע משה לטרנסילבניה שברומניה והצטרף למחנה הנוער הציוני שהוקם במקום. שם הכיר את אשתו לעתיד פנינה ואחרי תקופת-מה נשא אותה לאישה בעודם בהכשרה החקלאית. בנובמבר 1945 , בעליה לגאלית, עלה הזוג הצעיר ארצה. הם הצטרפו לקיבוץ אפיקים, אל מנחם יונגר, אחיה של פנינה. לימים, נודע למשה מפי קרובי משפחה וחברים שהוריו, ואחיו ואשתו ניספו באושוויץ. באפיקים הקימו משה ופנינה את ביתם ומשפחתם, ונולדו ילדיהם שמואל ובתיה ואח”כ נוספו אף הנכדים. משה הצטרף לקלת וכל חייו עבד במסירות במפעל זה. הוא זכה להכניס לקלת את מרכזיית הטלפונים הראשונה, היה אחראי עליה והצטיין בנימוס ובסבלנות כשענה לכל פונה . שנות המלחמה נתנו אותותיהם בגופו שנחלש והוא נזקק לטיפול רפואי. למרות מצב בריאותו הרופף, הקפיד להגיע למרכזייה, גם אם חשיבותה ירדה בשנים האחרונות. המרכזייה הייתה חשובה, משמעותית ויקרה מאד לליבו, בא‘ של ראש השנה תשנ”ז, נדם ליבו של משה, והוא בן 78 . הניח: אישה – פנינה, בן – שמואל, בת – בתיה, נכדים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.