גוטסמן יצחק ז”ל

דף הנצחה לגוטסמן יצחק  ז”ל   (13/09/1917 – 27/10/1992)     (  –  ל תשרי תשנ”ג )

שם האב: יעקב. שם האם: מלכה. חבר הקיבוץ משנת 1939 יצחק נולד בוינה שבאוסטריה בשנת 1917. היה חניך של הסוציאל דמוקרטיה האוסטרית, שמתוכה צמח גרעין חזק של תנועת נוער ציונית, שהתמודדה עם התבוללות שכבשה את הרחוב היהודי. בשנת 1938 עם עליית השלטון הנאצי, נאלץ יצחק לברוח עם משפחתו לאיטליה. שם שהה כשנה עד שהחליט לעלות ארצה ולהצטרף לחברתו יעל שהייתה כבר באפיקים. כאן באפיקים בנה את ביתו עם יעל, וכאן נולדו וגדלו שלושת ילדיהם. כשנה לאחר בואו לאפיקים, אמר, כי הצטרפותו לקבוץ אידיאולוגית, וכשנתקלים בקשיים אישיים, אין לוותר על הדרך. וכך אמנם חי את חייו באפיקים. במיזוג מיוחד של חשיבה ודמיון יוצר עם חוש מציאות ויכולת החלטה לערוך תכנית ולהגשים אותה. וכך, נמצא יצחק בכל פינה בחיי הקבוץ ובתולדותיו. יצחק מילא תפקידים מרכזיים במגזר היצרני ובחיי החברה. בשליחות הקבוץ היה גזבר במוסדות חוץ רבים. היה פעיל בתחומי הספורט ותומך נלהב של ‘‘הפועל”. היה מנהל בית הספר המקצועי וידע לשמור על הקשרים הפוריים עם החברים הצעירים. נרתם לעזרת הצייר לאו רוט בתערוכות ובהוצאת אלבום אמנותי מיצירותיו. היה הראשון, עם גוסטי אחיו, שבנו מגרש שעשועים לחגיגות יום העצמאות החמישי למדינת ישראל, וקבע כך לא רק את סגנון החג באפיקים, אלא גם בקיבוצים רבים שהלכו בעקבותינו. אך יותר מכל קשר את חייו עם ענף התובלה, שהתפתח באפיקים בתנופה גוטסמנית אופיינית. כשקיבל את פרס המועצה האזורית על מפעל זה, אמר, שהוא נותן את הפרס למי שאיפשר לו עבודה שאהב מילדותו, במשך שנים רבות. למפעל הזה חזר תמיד מתפקידיו בתחומים השונים. ליצחק זכויות רבות בהקמת ובהתפתחות צח”מ בלוותו את המפעל לאורך השנים. החל משנות הלידה הראשונות כאשר יחד עם אלי פלס ז”ל יזם את הבאת האב טיפוס הראשון של הקלנוע מאוסטרליה הרחוקה . יחד הגו את הרעיון ליצור כלי רכב דומה באפיקים. הוא דחף את הטיפול והקידום בנושא מד-החלב ומעורבות גדולה בשיווק מוצרי צח”מ בשוק המקומי. כל זאת במסגרת תפקיד מרכז הענפים היצרניים אליו נבחר בשנת 1976. בשנות עבודתו האחרונות בצח”מ, בתחילת שנות ה-80, ניהל בפועל את המפעל המתפתח והולך. איש של חזון היה יצחק ותמיד בחן את הדברים בפרספקטיבה רחבה. הייתה לו יכולת לראות למרחוק ולחזות את התהליכים וההתפתחויות צעד אחד קדימה. כל זאת, תוך נאמנות לדרך החיים הקיבוצית ואמונה גדולה שגם במסגרת זו אפשר להגיע להישגים טכנולוגיים מתקדמים ולהתפרנס בכבוד. יצחק היה כעץ עמוק שורשים ורב-פירות. היה מבוני התשתית והנושאים באחריות למעשה הקיבוצי. הניח: אשה – יעל, בנות – אראלה ומרים, בן – אורי, ונכדים. יהי זכרו ברוך.