גלעדי אהרון ז”ל

דף הנצחה לגלעדי אהרון  ז”ל   (07/06/1907 – 18/02/1993)     (  –  כז שבט תשנ”ג )

שם האב: חיים. שם האם: הינדה חבר קיבוץ משנת 1929 עד שנת 1947. אהרון נולד בגומל שברוסיה בשנת 1907 . סיים לימודים תיכוניים והיה בתנועת השומר. בעוון פעילות תנועתית נאסר אהרון ונשלח לגרוש. משחר ימיו הייתה לו נטייה לציור והוא למד באקדמיה בלנינגרד. הגירוש ל”ארץ-גזרה” קטע את לימודיו ובשנת 1928 השתחרר ועלה ארצה, לקיבוץ השומר הצעיר שבחצר כנרת והיה בין הראשונים בבנין המשק בנקודה החדשה, הטוצ‘קה. בשנת 41‘ פקד אסון כבד את אהרון ורעייתו דבורה, כשבנם הבכור יהושוע נפטר ממחלה והוא בן 6. בשנת 1945, יצר הפסל דב פייגין את הפסל “הילדה והצבייה” לזכרם של שוקה גלעדי ז”ל ונירקה קריצמן ז”ל שנפטרו ממחלתם. יציקת הפסל נעשתה ע”י חבר קיבוץ אשדות-יעקב, מאיר נחושתן.. לימים הוקדש הפסל לזכרם של כל ילדי אפיקים שנפטרו. אהרון התמיד בעבודת הטייחות ולא נטש את הציור אשר בו דבק כל חייו – דבר שהביא אותו לעזיבת הקיבוץ ויציאתו לחיים עירוניים שהיו זרים לו. הוא קיווה שיוכל להקדיש יותר זמן לציור ולהרחבת אופקיו. אהרון המשיך לעבוד בבניין אך נכנס רובו ככולו לעולם הציור. אחרי כך, הוא עבד במחלקת האמנות של הועד הפועל, קלט והדריך ציירים עולים חדשים וסייע לעריכת תערוכות לציבור רחב של ציירים. הוא עצמו הירבה לצייר והיה בין מקימי אגודת הציירים “אופקים חדשים” וקנה לו שם בשורה הראשונה של ציירי ישראל. ערך תערוכות ברחבי הארץ וקיבל פרסים רבים. גלעדי נשא עיניו לעולם הרחב של הציור. הוא הציג באיטליה, פריס, אמסטרדם, ברזיל וארה”ב. גם בהיותו במרחקים המשיך לצייר את נופי עמק-הירדן והכינרת בצבעים החמים של אדמת העמק. אהרון נפטר בהיותו בן 86 לאחר מחלה ונקבר בבית הקברות באפיקים, לצד בנו הבכור. אכן, כל עולמו של גלעדי היה הציור. רבים מציוריו עסקו בימי הקמתה של העיר חולון ושיכון הוותיקים בו התגורר. הוא צייר את פועלי הבניין, עובדי האדמה, הסוחרים וסתם אנשים ברחוב, לצד החולות, הבתים והנופים וצייר את זיכרונותיו מחייו המשמעותיים בקיבוץ אפיקים. בנוסף לכך, הוא אחז גם עט סופרים רגיש ובשני הספרונים שהוציא לאור, תיאר ברגישות ובחיבה את המפגשים שלו עם אנשים ונופים. אהרון היה חתן פרס דיזינגוף פעמיים, קיבל את פרס ברזיל-ישראל בתערוכה הבינלאומית בסאו- פאולו והיה חתן פרס ההסתדרות. הניח: אישה – דבורה, בנים – ישראל ואילן, נכדים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך