דגן אילזה ז”ל

דף הנצחה לדגן אילזה  ז”ל   (22/04/1919 – 27/02/2012)     ( כב ניסן תרע”ט  –  ד אדר תשע”ב )

שם האב: יעקב
שם האם: עדה
חברת הקיבוץ משנת 1940

אילזה נולדה בצ‘כיה בשנת 1919 להוריה עדה ויעקב לבית פוגל. אחות בכורה לאח צעיר. אביה היה רואה חשבון והמשפחה האמידה נתנה לילדיה חינוך גרמני כמקובל בחברה ובתרבות בה חיו והשתלבו ואף העריכו מאד. במשפחה שמעו על הציונות ואף תרמו לקרנות שונות והאנטישמיות טרם חדרה לתודעה.
כשסיימה את התיכון, החליטה אילזה ללכת ללמוד באוניברסיטה ולממש את חלומה להיות רופאת ילדים. שם הכירה צעירים יהודים שדיברו ציונות וביניהם היה סטודנט לרפואה וטרינרית בשם וולטר. זו הייתה אהבה ממבט ראשון והשאר הוא סיפורה של משפחת פישגרונד-דגן לדורותיה.
בראשית שנת 1939 כשפלשו הגרמנים לצ‘כוסלובקיה, יצא שמעון להכשרה באנגליה. אילזה רצתה להצטרף אליו אך הוריה דרשו שתעלה ישר לארץ-ישראל ואף הצליחו להשיג עבורה רישיון עליה כסטודנטית באוניברסיטה העברית בירושלים. המבצע הזה עלה הון רב וההורים מכרו את ביתם כדי לממן את העלייה לארץ-ישראל. אילזה נפרדה מהוריה בנובמבר 1939 ועלתה לארץ להתחיל בחיים חדשים. הוריה שנשארו מאחור נספו בשואה.
אילזה נרשמה לאוניברסיטה בירושלים וכל אותה עת הקדישה את מירב האנרגיות להשגת סרטיפיקט עבור שמעון. מאמציה נשאו פרי ושמעון הגיע ארצה בראשית שנת 1940. השניים נרשמו ללימודים באוניברסיטה ושכרו דירה קטנה לגור בה.
אילזה בחרה להתחתן באפריל, ביום הולדתה ה-21. החיים היו יפים וצנועים אך שמעון לא ויתר על חלומו לחיות בקיבוץ. הוא הכיר את אברשה חזק שהיה שליח מטעם התנועה באנגליה והם החליטו לבקר אותו באפיקים וכך הם נשארו בקיבוץ.
לא קל היה לאילזה בקיבוץ. היא הייתה נערה עדינה שלא הורגלה בעבודה קשה ובתנאי מחייה ספרטניים. חרף קשיי הקליטה, הזוג הצעיר נקלט, נולד הבן הבכור עלי ואחריו הבנות דורית ועדנה.
אילזה השתלבה בעבודה ומצאה בה עניין וסיפוק ואף ביטוי ליכולותיה וכישרונותיה. תחילה בחינוך בגיל הרך ואחר-כך לאורך שנים כמחסנאית במחסן הבגדים ולאחר מכן בעבודה במתפרה. היא הייתה עובדת חרוצה, דייקנית ומאורגנת מאד. בעלת כישורים טבעיים, תבונת כפיים וטעם טוב.
שלושה דברים ציינה אילזה כעיסוקים מחוץ לשעות העבודה שעליהם הייתה גאוותה: תפקודה כקשרית מורס על מגדל המים בקיבוץ בתקופת מלחמת העצמאות, תפקידה כספרנית האחראית על הספרייה האנגלית בקיבוץ, והדבר החשוב ביותר – תפקידה כאחראית על תחפושות הילדים לפורים במשך שנים רבות. תלבושות רבות היו פרי יצירתה שתפרה במו ידיה ושמחתם של הילדים הייתה עבורה אושר גדול מאד.
לימים אילזה סיכמה בחיוב את השתלבותה בחיי הקיבוץ. המשפחה התרחבה והילדים הקימו משפחות משלהם והנכדים והנינים הוסיפו אושר ושמחה לתא המשפחתי .
אילזה הייתה אמא וסבתא אוהבת ומפנקת, גאה מאד בילדיה, בנכדיה וניניה ועטפה אותם באהבתה.
למעלה מ-70 שנים נהדרות גם אם לא קלות, חיה אילזה עם שמעון יד ביד ולב בלב, אך עם חלוף השנים, התערערה בריאותה ומחלתה פגעה בה פגיעה אנושה. כל בני המשפחה ניסו לעזור ולהקל, לסייע ולתמוך, אך עמדו חסרי אונים מול הסבל המתמשך ממנו סבלה, עד שנגאלה מייסוריה והיא בת 92.
הניחה: בעל– שמעון, בן- עלי, בנות- דורית ועדנה, נכדים, נינים ובני משפחה.
יהי זכרה ברוך