יבזורי מעינה ז”ל

דף הנצחה ליבזורי מעינה  ז”ל   (20/11/1927 – 17/08/2013)     ( כה חשון תרפ”ח  –  יא אלול תשע”ג )

שם האב: בנימין שם האם: ריבה
התקבלה לחברות בקיבוץ בשנת 1948

מעיינה נולדה ברוסיה בנובמבר 1927 להוריה ריבה ובנימין יבזורי שהיו בקבוצת הכשרה לקראת עלייתם לארץ-ישראל. הקבוצה נקראה “מעיין” ומכאן שמה של בתם – מעיינה.
בחודשים הראשונים לחייה חלתה בדלקת קרום המוח, וכתוצאה מכך סבלה כל חייה מעיוורון לילה.
המשפחה הצעירה עלתה ארצה עם ילדתם בת השנה והצטרפה לקיבוץ תל-יוסף, שם נולד אחיה איתן. כשהייתה מעיינה בת 5 עזבו ההורים את תל-יוסף וגרו במקומות שונים בארץ. בגיל הנעורים הצטרפה מעיינה לתנועת “השומר הצעיר”, והתלהבה מן המסרים האידיאולוגים שהועברו במסגרתה. היא החלה להשפיע על ההורים לעבור ולחיות בקיבוץ, ומאמציה נשאו פרי. היו להם חברים בקיבוץ אשדות-יעקב ואף באפיקים והבחירה הייתה בקיבוץ אפיקים. מעיינה השתלבה בחברת בני המשק הבוגרים, אך כיתה מתאימה לגילה לא הייתה בנמצא. היא נסעה ללמוד בקיבוץ גבעת-השלושה, אך בסופו של דבר חזרה לאפיקים והשתלבה בלימודים בכיתות ההמשך שהיו בדגניה (טרום בית-ירח). היא התבלטה כתלמידה מצטיינת, חכמה, רצינית ודעתנית. הימים היו ימי “המדינה שבדרך” ורוב הבוגרים התגייסו לפלמ”ח. מעיינה שבעיות בריאות מנעו ממנה ללכת במסלול זה, יצאה ללמוד באוניברסיטה בירושלים – היסטוריה וסוציולוגיה. כשפרצה מלחמת השחרור והוטל המצור על ירושלים, נסגרה האוניברסיטה ומעיינה חזרה לקיבוץ ושימשה כקשרית במשך כל תקופת הקרבות בעמק-הירדן. לאחר המלחמה השלימה את לימודיה באוניברסיטה ורכשה לה חברות נאמנות ששמרו איתה על קשר שנים רבות.
מעיינה השתלבה מיד בהוראה בבית הספר התיכון “בית-ירח” והפכה לאחת המורות והמחנכות הבכירות והמרכזיות בביה”ס. דורות של תלמידים זוכרים באהבה ובהערכה את תרומתה לחינוכם. במלאת 40 שנה ל”בית-ירח” זכתה מעיינה לציון הוקרה מטעם המועצה האזורית עמק-הירדן על מפעל חיים בחינוך.
בשעות הפנאי אהבה מעיינה לקרוא ספר טוב, שירה, תיאטרון ואמנות. יחד עם זאת הייתה מעורבת חברתית, אכפתית ודעתנית, שהרבתה לפרסם את דעותיה בעלוני הקיבוץ. היא הייתה גם חברה משמעותית ומשפיעה בוועדות החינוך והחברה. בצד הזדהותה עם הקיבוץ וערכיו, ידעה אף לבחון ולהצביע על דברים הדורשים התייחסות שונה מהמקובל.
כשעזבה מעיינה את עבודתה ב”בית-ירח”, עברה לעבוד בספריית אפיקים והתמקדה בספריית העיון, שם ניתן לה להמשיך ולעזור לתלמידים וסטודנטים בהכנת עבודות לצורך לימודיהם.
מעיינה לא הקימה משפחה משל עצמה, אך אחיה איתן ודבורה אשתו, אחותה אמירה ואחייניה, היו לה בני-משפחה קרובים ואהובים מאד. איתן ודבורה היו תמיד לצידה, ליוו, תמכו, עזרו ושמרו על קשר משפחתי חם.
בשנותיה האחרונות חלתה מעיינה. מחלה אכזרית שהשאירה את גופה בחיים אך נטלה ממנה את רוחה ונשמתה. היא טופלה במסירות רבה בבית-אשלים לאורך כל שנות מחלתה, עד אשר הלכה לעולמה בשנתה, ובכך תם מעגל חייה. בת 86 הייתה במותה.
הניחה: אח-איתן, אחות- אמירה, ובני משפחה.
יהי זכרה ברוך.