יובל הדס ז”ל

דף הנצחה ליובל הדס  ז”ל   (05/08/1947 – 02/06/2021)     ( יט אב תש”ז  –  כב סיון תשפ”א )

הדס נולדה בבית החולים בעפולה באוגוסט 1947. בת רביעית להוריה – לזר ולאה וולוכבינסקי-ורד ממייסדי קיבוץ אפיקים. אחות צעירה לרחל’ה, אבנר ורינה. היא עברה את המסלול הקיבוצי הקבוע מבית התינוקות – לשישייה, לגן זוזי שבבית הלבן. שרדה את הלינה המשותפת. זכרה מאד לטובה את הדירה המשפחתית בבית 4. את האווירה המשפחתית החמה, את טקסי החגים וימי ההולדת, ואת טעם העוגות והלביבות של אמא “שהיו הכי טעימות בעולם”.
בביה”ס באפיקים, בכתה א’, קיבלו את פניה המורה עליה לוי (אביאסף) והמטפלת רעיה חסקלברג. הדס אהבה ללמוד והתבלטה כתלמידה מצטיינת ומוכשרת, שכתב-ידה יפהפה. היא הוערכה מאד הן ע”י המורים והן ע”י בני הכיתה. הייתה משתתפת פעילה בפעילויות החברתיות, ועובדת חרוצה במשק הילדים בשעות אחה”צ, בכיתה ח’ היא ניהלה את הדיר לאורך כל השנה. אבל הכי אהבה לקרוא ספרים, הייתה מצטיינת הספרייה.
בבית-ירח בלטה הדס בהישגיה הלימודיים, בעיקר במקצועות ההומניסטים. המחזור שלה היה הראשון שעבר את בחינות הבגרות בבית-ירח.
בצבא שירתה הדס בפלוגת הנדסה של חיל השריון בג’וליס, כמשק”ית חן. כשהשתחררה וחזרה לקיבוץ, השתלבה בעבודה בגן שקד. בדיוק אז פרצה מלחמת ששת הימים והיא ליוותה את הילדים ששהו במקלט. לאחר שנת עבודה בקיבוץ, יצאה ללמוד הוראה בסמינר “אורנים”, זה היה מובן מאליו, כי הדס אהבה מאד ללמוד וללמד. עם סיום לימודיה, בתחילת עבודתה כמורה בביה”ס, נפטר אביה לזר באופן פתאומי, בגיל צעיר יחסית, וזה היכה בהלם לא רק את המשפחה אלא את הקיבוץ כולו.
את איצ’ה הכירה הדס בנופש רווקים בחוף “ארגמן” בעכו. החתונה נערכה בחדר האוכל, ותלמידיה של הדס רקדו שֶׁרַַלֶ’ה לכבוד הזוג הצעיר. יואב הבן הבכור נולד באפיקים.
אחר כך ניסו את אילת-השחר, הקיבוץ של איצ’ה, שם נולד בנם השני חגי. בסוף בחרו לבנות את ביתם באפיקים, וכאן נולדו הבן השלישי יורם ובת הזקונים חמדת.
עשרות שנים עבדה הדס כמורה מחנכת בבית הספר באפיקים, ומאות תלמידים זכו לחוות את החוויה החינוכית, הלימודית, הערכית והמעשירה שנטעה בתלמידיה.
כולנו זוכרים את ההצגות המקסימות שכתבה וביימה, את השירים שחרזה, את מסיבות בר-המצווה ומסיבות הסיום. את מגילת אסתר המועלית מדי שנה לקראת פורים ושגורה בפי כל בוגרי בית הספר. הדס זכתה לראות את אורי, נכדה הבכור, משתתף בהצגה המסורתית. היא הייתה תמיד בצוות המוביל של ביה”ס, דמות מפתח במערך הבית-ספרי שלנו. בחשיבה החינוכית, ביוזמות החברתיות, בחתירה להרחבת האופקים ומיצוי היכולות, ובמסירות האינסופית לתלמידיה.
בהמשך עברה ללמד גם בבית-ירח, וכשיצאה לפנסיה, לאחר 44 שנות הוראה, המשיכה בהתנדבות ללמד תלמידים עולים חדשים ולתמוך בתלמידים הזקוקים לקידום.
בין לבין כיהנה הדס כמזכירות הקיבוץ (יחד עם אורי פינסקי) במשך 4 שנים, תפקיד שאין תובעני ממנו בחברתנו, וזאת מתוך הכרה ותחושת מחויבות לחברה, לערכיה ולחבריה, ואהבת הקיבוץ על הטוב ועל הפחות טוב שבו.
ואולם, החוויה האישית המופלאה ביותר עבורה הייתה החוויה המשפחתית, וכך כתבה: “בגיל 60 זכיתי לחבק את אורי נכדי הבכור, ואחרי חצי שנה את אלון… תוך 6 שנים 6 נכדים” מאיה, גוני, גלעד ואדם, ובשנתיים האחרונות קיבלתי בשמחה את איתמר ואביב…
איזה אושר לסבא וסבתא… ושמחה גדולה לשמוע על המדרכה את הקריאה “סבתא” שקורא לי אחד הנכדים, ומזכיר שיש לי המשכיות…”.
ופתאום בלילה נורא אחד, נקטעה ההמשכיות, הרבה טרם זמנה, ונותרנו המומים וכואבים. ואין מילים לנחם. כשמת אדם אהוב – משהו באוהביו מת עמו “כי כולנו רקמה אנושית אחת חיה, ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו, משהו נשאר איתו…” נשארה האהבה, ונשארו הגעגועים.
בת 74 היתה הדס במותה, מתוכם 56 שנים חברת קיבוץ אפיקים.

הניחה בעל- איצ’ה, בנים- יואב חגי ויורם, בת- חמדת, כלות וחתן, נכדים ובני משפחה.

יהי זכרה ברוך.