לוזיה שושנה ז”ל

דף הנצחה ללוזיה שושנה  ז”ל   (11/12/1909 – 16/01/1995)     (  –  טו שבט תשנ”ה )

שם האב: נתן. שם האם: לולו. חברת הקיבוץ משנת 1933 שושנה נולדה בשנת 1909 בדמשק. החינוך בבית היה מסורתי. שושנה נמשכה לתנועת הנוער הציונית, והייתה ממייסדות גרעין החלוצות הראשונות בדמשק. למדה בבית-ספר עברי שהוקם על ידי מורים שהוגלו לדמשק מתורכיה, ובמסגרתו התפתחה תנועת הנוער של “המכבי הצעיר”. בית-הספר נסגר כעבור מספר שנים בשל מחסור בתמיכה, אך הקשר לעברית ולארץ-ישראל היה לשושנה דרך-חיים. גם בביה”ס “אליאנס” שהיה מנוכר לעברית ואסר על פעילות ציונית, התמידה שושנה בפעילותה ובמסווה של שיעורי-ערב לילדים עובדים הייתה שותפה להקמת תנועת “החלוץ”. שושנה לא השלימה עם כוונת המשפחה לסוגרה בבית כמקובל בחינוך המסורתי, ובניגוד למצוות האב המשיכה בפעילותה. היה עליה להתגבר על שני מחסומים: מחסום ההתנגדות לתנועה הציונית ומחסום ההתנגדות לפעילותה כאישה. בפגישה שהייתה בדמשק עם איש השומר מכפר-גלעדי, יהודה קופילביץ, נקבעה המטרה – קיבוץ בארץ-ישראל. וכך, למרות כאב הפרידה מהמשפחה, החליטה שושנה לעלות לארץ-ישראל ולהצטרף לקיבוץ. בשנת 1932 השתתפה שושנה בסמינר בדגניה ופגשה לראשונה את חיי הקומונה והעבודה בגן-הירק וחשה שהחיים במשק עברי היו בשבילה הגשמת חלום. בתחילה הייתה בנען, אך לפי החלטת מוסדות הקיבוץ המאוחד דאז, עברה לאפיקים כדי להיות קרובה יותר לגבול הסורי, שמא תידרש להגיש עזרה בעת הצורך. היו חששות משני הצדדים, איך תיקלט יוצאת דמשק בקיבוץ יוצאי רוסיה, אך הקליטה הייתה טובה, והעברית שבפיה שהייתה אף טובה מזו של רבים בקיבוץ, סייעה לה. באפיקים נישאה למנחם, חברה מנוער, וכאן ליוותה אותו בתמיכה ובדאגה בכל פעולותיו. הם בנו יחד בית ומשפחה. בתם הבכורה יהודית, נספתה באורח טרגי כשטבעה בתעלת המים שחצתה את חצר-הקיבוץ בשנת תרצ”ח (1938). רישומו של הזעזוע השאיר בשושנה חותם שלא נמחה עד יומה האחרון. לאחר תקופת-מה נולד אלי ואחריו, הבנות יהודית ורינה. לימים נוספו למשפחה המורחבת נכדים ונינים. בשנותיה הראשונות באפיקים עבדה במכבסה ובגן-הירק. אחר כך הצטרפה לצוות המטפלות ולמחסן הילדים, בו התמידה עשרות שנים. לרבים מבני אפיקים, זכורה שושנה בפינה מיוחדת זו. בשנותיה האחרונות חלתה שושנה ולא התאוששה עוד. לאחר שנתיים קשות של סבל איטי וממושך היא נפטרה. בת 86 הייתה במותה. שושנה תיזכר בצניעותה, בנועם הליכותיה, בחריצותה וביושרה. היא הייתה אם טובה ומסורה, סבתא חמה, אוהבת ודואגת מאד, כציפור קנאית לגוזליה שערכה כל הזמן ספירת מלאי ואמדה בחשש רב את מרחק מעופם מקינה, וחישבה בדקדקנות את היום והשעה בהם יבואו לבקרה בפינתה החמה. הניחה: בעל – מנחם, בן – אלי, בנות – יהודית ורינה, נכדים , נינים ובני משפחה. יהי זכרך ברוך.