לוי יצחק (איזי) ז”ל

דף הנצחה ללוי יצחק (איזי)  ז”ל   (21/02/1927 – 07/11/2013)     ( יח שבט תרפ”ז  –  ד כסלו תשע”ד )

שם האב: אליעזר שם האם: רגינה. התקבל לחברות בקיבוץ אפיקים בשנת 1949 איזי נולד בשנת 1927 בסופיה בירת בולגריה, להוריו אליעזר ורגינה לוי. האב היה סוחר מצליח שפרנס את משפחתו בכבוד. המשפחה קיימה בית יהודי-ציוני שעודד את הילדים להצטרף לתנועת “החלוץ הצעיר” ולהשתתף בפעילות התנועה. מלחמת העולם השנייה שהשתוללה באירופה, לא פסחה גם על בולגריה. המשפחה נאלצה לעזוב את העיר הגדולה ולהתגורר בעיר שדה קטנה. הוטלו הגבלות קשות על עיסוקיהם של היהודים, ונאסר על הילדים ללמוד בבתי הספר הכלליים. הקהילה הקטנה התארגנה בהסתר לשמר פעילות חינוכית וחברתית לילדיה. בתום המלחמה דאגו השלטונות בבולגריה להחזיר את היהודים הגולים למקומותיהם הקודמים ולהשיב את זכויותיהם. המבוגרים יותר הצטרפו למפלגה הקומוניסטית שסימלה את הקדמה והצדק החברתי-אוניברסאלי. הצעירים חידשו בחשאי את הפעילות הציונית שכוונה לעלייה לארץ-ישראל. סרטיפקטים קשה היה להשיג, אך גרעיני הכשרה החלו להתגבש. בשנת 1947, במסגרת עלייה ב’, יצאו שתי האוניות הראשונות שהביאו ארצה את העלייה הבלתי-לגאלית מבולגריה. איזי היה באונייה “קיבוץ גלויות”. האונייה נתפסה ע”י הבריטים והובלה לקפריסין. בשנת 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, הגיע הגרעין הבולגרי ארצה, והשליח מישראל, לוסיה לפיד, כיוון את איזי לאפיקים. הוא השתלב בעבודה בקיבוץ. תחילה בחקלאות, בשדות הפלחה הרחבים מהנגב ועד סירין . אחר-כך עבר לעבוד במוסך החקלאי. באותה העת הכיר את רבקה, אלמנת משרד הביטחון, שהגיעה לאפיקים עם בתה הקטנה שימי. איזי התמיר וגבה-הקומה ורבקה הצעירה והיפה, נקשרו זה לזו, נישאו ובנו את ביתם באפיקים. כאן נולדו בנותיהם גבי ומלי. כשצו-השעה היה להתגייס לעזרת קיבוץ כפר-עזה, התנדבו איזי ורבקה עם בנותיהם הקטנות, לעבור לכפר-עזה ולתרום מניסיונם ומיכולותיהם לטובת הקיבוץ הצעיר שהלך ונבנה. רבקה כמטפלת תינוקות, ואיזי כמכונאי במוסך החקלאי. עם סיום תקופת העזרה לכפר-עזה שבה המשפחה לאפיקים. איזי נכנס לעבוד במכבסה ואחר כך השתלב בצוות העבודה במחשב, שעשה את צעדיו הראשונים בארץ בכלל ובקיבוץ בפרט. בנוסף לכך מילא איזי תפקידים שונים בקיבוץ. הוא היה סדרן-עבודה, אחראי על סידור ההבראות לחברים, אך בעיקר הקדיש עצמו לאהבתו הגדולה – לספורט בכלל ולכדור-רגל במיוחד. הוא עמד שנים רבות בשער קבוצת הכדורגל המקומית שנודעה בהישגיה הספורטיביים. בנוסף לכך היה חבר בועדת הספורט ואחראי על ענף הכדורגל. הוא התמיד בתפקיד זה לאורך שנים ומילא אותו בנאמנות ובמסירות. כשתקפה את איזי מחלה ממארת, הוא עבר טיפולים וניתוחים קשים, אך לא ויתר לעצמו. הוא התחזק וקם ויצא לעבודה ב”חמד” ועשה את עבודתו בדייקנות ובאחריות מלאה. הבנות גדלו והקימו משפחות משלהן. הנכדים מילאו את הבית בשמחה ובחום, ואיזי ידע ליהנות ממשפחתו המורחבת, לאהוב ולקבל אהבה מלוא חופניים. רבקה הייתה לצידו כל הזמן. דואגת, תומכת ומנסה לעזור ולהקל עד כמה שאפשר. בשנים האחרונות החריפה המחלה וגבר הכאב והסבל, אך איזי המשיך במאבקו, צלול, שקט ונחוש, עד שנגאל מייסוריו, והוא בן 86 שנים. הניח: אישה – רבקה, בנות – שימי, גבי ומלי, נכדים, נינים ובני משפחה. יהיה זכרו ברוך