משה ג’נט ז”ל

דף הנצחה למשה ג’נט  ז”ל   (11/10/1922 – 29/07/2015)     ( יט תשרי תרפ”ג  –  יג אב תשע”ה )

שם האב: מרדכי
שם האם: קלרה
התקבלה לחברות בשנת 1954

ג’נט נולדה בשנת 1922 בעיר גלאץ שברומניה, להוריה קלרה-חיה ומרדכי וררו. המשפחה מנתה שישה ילדים – שלושה בנים ושלוש בנות. האב היה בעל חנות בגדים מצליחה ופרנס את משפחתו בכבוד. הילדים למדו במוסדות החינוך הממלכתיים, והחיים התנהלו על “מי-מנוחות”.
כשנפטר האב, הייתה ג’נט נערה צעירה. המשפחה, האם והילדים הקטנים, עברו לגור עם הדודים שפרשו עליהם חסותם ותמכו בהם. ג’נט יצאה לעבודה כמנהלת חשבונות אצל איש עסקים אמיד.
באירופה השתוללה כבר מלחמת העולם השנייה, והגרמנים הגיעו אף לרומניה. הם השליטו את חוקי הגזע האנטישמים הידועים לשמצה. המנהל של ג’נט שהעריך מאד את עבודתה, הסתיר אותה במקום העבודה, וכך בעצם הציל את חייה.
בסוף המלחמה התעוררה פעילות ציונית בקרב הנוער היהודי. שליחים שבאו מהארץ החלו להכשיר אותם לקראת העלייה הבלתי-לגאלית לארץ-ישראל. אז, הכירה ג’נט את פנחס שחזר לרומניה ממחנות עבודות-הפרך אצל הגרמנים. הם נישאו, והחליטו לעלות לארץ-ישראל. ביחד הם עברו מסלול ארוך ומתיש, דרך הונגריה, אוסטריה ואיטליה, ברכב וברגל, עד שהגיעו לחוף הים האגאי. ג’נט הייתה כבר בהריון, וילדה את בתם הבכורה תוך כדי המסע. התינוקת הרכה חלתה בדיפטריה ונפטרה. למרות אסונם וצערם, ג’נט ופנחס היו נחושים ודבקים במטרתם להגיע לארץ-ישראל.
בספינת “דב הוז” הם הפליגו אל היעד הנכסף והגיעו ארצה במאי 1946.
תחילה התגוררו בשכונת בורוכוב, ואחר-כך עברו לבני-ברק. פנחס עבד בבניין ולאחר מכן עבד בנהגות, וג’נט עבדה בביח”ר עילית. כשפרצה מלחמת השחרור, גוייס פנחס לצבא, וג’נט נשארה לבד בביתם. בינתיים נולדה הבת דליה, ואחריה נוספה גם נורית.
לאפיקים הגיעו בשנת 1954 במסגרת התנועה “מהעיר לכפר”. הם באו לבקר את הדודים, בלה ואליעזר וורטמן, שזה מקרוב באו לאפיקים. המקום מצא חן בעיני הילדות ובעיניהם, והם החליטו להצטרף אל הקיבוץ. לא קל היה לג’נט להכניס את בנותיה הקטנות למסגרת הלינה המשותפת,
אך בצד הדאגה האימהית הטבעית, למדה להכיר גם ביתרונותיה ובאיכותה של מסגרת החינוך המשותף.
ג’נט נכנסה לעבוד במטבח. העבודה הייתה קשה, אך משהתרגלה, מצאה בה עניין, והפכה להיות
יד-ימינה של טוניה פלס, שקיבלה אותה בברכה ובלבביות.
לימים התערערה בריאותה, וג’נט עברה לעבוד במחסן הילדים בניהולה של שושנה פסח-לוזיה.
היא התמחתה בסימון בגדי הילדים, ברקמת המספרים בעבודת-יד, מעשה אמנות ממש.
רק אחרי שנים רבות של רקמה ידנית, עברו לסמן את הבגדים במכונת-סימון.
במהלך השנים הגיעה לאפיקים גם אימן של ג’נט ובלה, וחייתה שנים לא מעטות בקיבוץ, לצד בנותיה, וזכתה לטיפול מסור וחם מצדן, עד יומה האחרון.
ג’נט זכתה לראות את בנותיה מקימות משפחה, נכדים ואחריהם הנינים, שהסבו לה רוב נחת.
ואז נפטר פנחס – הבעל האוהב והמפנק, שנשא אותה על כפיים. “עמוד-התווך” המשפחתי החזק והאיתן, נשבר ונכנע למחלה ממארת. מותו של פנחס הכה בג’נט מכה אנושה. היא נסגרה בדירתה הצנועה עד כדי סגפנות. היא כמעט לא יצאה אל החיים שמחוץ לדירתה, שואבת נחמה ממשפחתה המורחבת, הבנות, החתנים, הנכדים והנינים, אך מתקשה להכיל את האובדן.
בשנים האחרונות הייתה ג’נט בבית-אשלים, בו זכתה לטיפול מסור ומקצועי. היא התכנסה בפינתה, ומצאה בה מעין שלווה והשלמה עד יומה האחרון.
במותה הייתה ג’נט בת 93 שנים, מתוכם 61 שנים חברת קיבוץ אפיקים.

הניחה: בנות – דליה ונורית, נכדים, נינים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך.