עלי יחיאל ז”ל

דף הנצחה לעלי יחיאל  ז”ל   (01/12/1920 – 02/05/1984)     (  –  ל ניסן תשמ”ד )

שם האב: חיים. שם האם: שמעה. חבר הקיבוץ משנת 1943 יחיאל נולד בגבול בין שתי שכונות בצפון ירושלים, שערי-פינה ובית-שראל הישנה. למד ב”חדר” עד גיל 6. על גן-ילדים לא שמע מעולם. משחקים לא היו וימי הולדת לא חגגו. אימו, שמעה, נולדה בכפר סילואן, כפר של יוצאי תימן. האב הגיע ארצה כילד. היה סוחר ותמיד בתנועה. יחיאל, כבר בהיותו בן חמש וחצי, עם השתקעות אביו באמריקה, הבין כי הוא צריך לקחת חלק בפרנסת המשפחה. הוא נטל על עצמו תפקיד אחראי ושחרר את האם כמעט מכל עבודות הבית. היה קפדן, עקשן ואחראי למשימה שהציב לעצמו. משהלך המצב בבית והחמיר כלכלית, נשלחו יחיאל ואחיו שמואליק, ע”י אמם, למוסד החינוכי “שפייה”. בשפיה הכיר יחיאל את פנינה רעייתו. הם נישאו בשנת 1943. יחיאל שכנע את פנינה שהעתיד לחיים בקיבוץ גדול כאפיקים, נראה לו הנכון ביותר. פנינה השתכנעה וכך הגיעו לאפיקים. הם נקלטו יפה. פנינה עבדה במטבח, ויחיאל בגן-הירק. אחרי כך עבד בפלחה, בקלת, בצח”מ ובחמד. לימים הביא יחיאל את אמו שמעה לאפיקים והיא זכתה לאהבה גדולה מצד בני המשפחה, חברים, ומנכדותיה שהתמסרו אליה עד יום מותה. יחיאל הצניע לכת, ידע לתרום הרבה במסירותו בכל אשר עשה, ביושר הליכותיו ובחריצותו. היה בו חוש צדק מפותח ועמדה תקיפה ונחרצת בדרישותיו. יחיאל עבד בתעשייה, אך נטייתו לעבודת אדמה הייתה בו תמיד, ובכל מקום שגר, הפך חלקת אדמת-בור לאדמה מעובדת היטב שעליה שפע פרחים ופירות. הוא עשה בגינתו ניסיונות לגידולים שונים ומשונים והיה גאה על הפרי והפרחים בפני כל אחד שהיה לו קצת קשר אליו. הוא קרא ספרות יפה, שירה, ספרי היסטוריה ומאמרים. היה אדם שקט, לא התערב בענייני הזולת, ואבא מסור ונאמן לילדיו. בשנותיו האחרונות חלה יחיאל במחלה ממארת. הוא נאבק במחלה בכל כוחותיו אך לאחר מאבק קשה מנשוא, נפטר. הניח: אישה – פנינה, בנות – גבי, צפי, אורית, שלומית, בנים – שי ושחר, נכדים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.