פורת עמוס ז”ל

שם האב: שמעון
שם האם: מניה
התקבל לחברות בקיבוץ בשנת 1966

עמוס נולד בראשית שנת 1939 בכפר סבא. שם, ב”גבעת השומר”, ישב הגרעין המייסד של קיבוץ דן. אבא טיבי ואימא מנייה הגיעו עם סוס ועגלה, ממש ברגע האחרון, ללדת את תינוקם הבכור בבית חולים “מאיר”. בן שלושה חודשים עלה צפונה, עם שבעת ילדי הקבוצה, אל קיבוץ דן שעל גבול לבנון. עד כיתה ה’ למד בביה”ס המקומי, ואז עבר למוסד החינוכי בקיבוץ שריד, והוקפץ ישר לכיתה ז’. בנים ובנות חלקו חדרי שינה משותפים, וגם המקלחת הייתה משותפת. פעם ב- 6 שבועות נסעו לחופשת שבת לבקר את ההורים. במשאית, בלי ספסלי ישיבה.
עמוס, נער צעיר, מוכשר, גדול וחזק בגופו, התחשל במסע הגיבוש של ההתבגרות. התגבר על קשיי הקליטה, ועל הגעגועים להורים, והשתלב בחיי החברה התוססים של המוסד, ולמד לאהוב אותם. כספורטאי מצטיין, בעיקר בענף הספורט הפופולארי של “השומר הצעיר” – הכדורעף. צורף לנבחרת הנוער של ישראל, ואח”כ גם לנבחרת הבוגרים. בסוף כיתה י”ב, בהיותו בן 17 בלבד, נסע לייצג את ישראל באליפות העולם בפריס.

בסוף שנת 1956, מיד אחרי מבצע סיני, התגייס עמוס לצבא, לצנחנים כמובן. אחרי הטירונות הגיע לגדוד 890, עם המג”ד רפול, ומפקד החטיבה אריק שרון.
אחרי קורס מ”כים יצא לקורס מדריכי צניחה, ועד סוף השירות מילא תפקיד זה. אחרי השחרור נקרא לתקופות מילואים תכופות, ואף חזר לשנת קבע בצבא, במסגרתה הדריך צנחנים מקונגו. ביניהם גם את נשיא מדינת קונגו. לזכותו של עמוס נרשמו כ- 350 צניחות, ביניהן גם צניחות חופשיות, אותן אהב במיוחד.
יותר מאוחר השתתף עמוס במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור, בתפקידים של הצנחת ציוד וכוחות לוחמים בסיני, וגם מעבר לתעלת סואץ.

מהצבא חזר עמוס לקיבוץ דן. עבד כרפתן ואח”כ עבר לעבוד בציוד חקלאי כבד. הוא לא ויתר על פעילות ספורטיבית מתמדת, בעיקר בכדורעף, הן כשחקן בנבחרת דן, שהייתה בליגה הלאומית, והן כשחקן נבחרת ישראל בכדורעף. גם באפיקים הייתה קבוצת כדורעף בליגה הלאומית, והקשר עם דורית הספורטאית התהדק והתחזק.

בשנת 1964 נישאו דורית ועמוס, באפיקים. עמוס יצא ללימודים במדרשת רופין, הנדסאי מכונות, ודורית המשיכה להתעמל במסגרת נבחרת ישראל בהתעמלות מכשירים. בשנת 1967 קבעו את ביתם באפיקים, וכאן נולדו ילדיהם רעות, עפרי, עמיר וענבר.

עמוס החל לעבוד ב”קלת”, כמנהל הטכני של המפעל, והתבלט מיד, הן ביכולותיו המקצועיות והן בכושר הארגוני והניהולי. חרוץ מאוד, אחראי ומסור, לומד מהר, ושואף לגובה. אחרי כן קיבל את “נווית”, מפעל הבת של “קלת”. אח”כ ניהל מפעל פרטי בטבריה, ואחרי שנתיים חזר לאפיקים לתפקיד מרכז השירותים. בסוף הקדנציה הזאת יצא לעבור במפעלים האזוריים בצמח, כמנהל התכנון של המפעלים. חמש שנות כהונתו התאפיינו בפיתוח מואץ. נבנה מכון האבוקדו, ומכון התמרים, ומבנים נוספים להרחבת הפעילויות הקיימות. עמוס חזר לספסל הלימודים באוניברסיטה הפתוחה ובמדרשת רופין ללימודי שיווק, וחזר לעבוד ב”קלת” כמנהל השיווק, תפקיד אותו מילא לאורך 10 שנים. אח”כ ניהל כ- 3 שנים את ענף היזמויות בקיבוץ, ואח”כ, במשך 8 שנים, ניהל את ענף השכרת הדירות והנדל”ן באפיקים, תפקיד שנדרשת בו מעורבות חברתית מורכבת, עם תושבים, סטודנטים, במב”חים וחיילים, ועם הוריהם. עמוס התמודד עם הבעייתיות הלא קלה של הענף הזה כדרכו. באחריות ובנאמנות להשקפת עולמו. קודם כל דרש מעצמו את מה שהוא דרש מאחרים. לאחר מכן קיבל עמוס על עצמו את הפיקח מטעם הקיבוץ על פרויקט הצימרים עם חברת “דוראל”, עד לסגירתו של הפרויקט.

בכל אותן שנים של עבודה ותפקידים מרכזיים בקיבוץ, היה עמוס גם חבר בוועדות שונות, כלכליות בעיקר. חבר פעיל, מעורב, דעתן, שאינו מהסס להשמיע את דעותיו ולהילחם עליהן. נאמן לערכיו ולהשקפת עולמו.

כאיש משפחה היה עמוס בעל אוהב ותומך לדורית, מלווה מעריץ ונאמן לשלל פעילויותיה הספורטיביות, התרבותיות והאומנותיות, ואב אוהב, חם ומסור לילדיו. שותף רגיש ומכבד את “זקני השבט”, וסבא אוהב ואהוב לנכדיו.

כפנסיונר, ידע עמוס לשמור על רמה גבוהה של איכות חיים, לטייל בעולם, במקומות אקזוטיים, לבלות, ליהנות. היה משכים כל בוקר ל”בית אייל” לעשות כמה בריכות. ובנוסף, היה עמוס מעורב עד עמקי נשמתו בנעשה בקיבוץ, כלכלית וחברתית. הייתה לו מחויבות עמוקה לתחושת צדק מוחלטת, על פי השקפתו ואמונתו. כמו “דון קישוט” הוא נלחם, בדיבור, בכתב, בפרסומים בעלון, על עקרונותיו, על שקיפות, על הצדק שצריך גם להיעשות וגם להיראות. לא פעם נכווה בדרך, נשרט, נפגע, אבל הדברים היו כל כך יקרים לו, שהוא לא יכול היה לחדול מלעסוק בהם ולהילחם עליהם.

מותו של עמוס בא כ”רעם ביום בהיר”. מסכת חיים כה גדושה, איכותית ונמרצת נגדעה באחת. עמוס הטביע את חותמו בשיח הציבורי והחברתי שלנו. הקול הזה נדם, וחסרונו יהיה צרוב בתודעתנו. אין מילות נחמה להביע את התדהמה והכאב. היה איש, חבר, וראו – איננו עוד…

עם דורית, האישה שאיתו לאורך כל הדרך, עם הילדים– רעות, עפרי, עמיר וענבר, עם “סבא” שמעון שאיבד חתן שווה- ערך לבן, עם הנכדים, עם עלי ועדנה, אחיה של דורית, עם האחיות והאח של עמוס וכל בני המשפחה, החברים והידידים, אבל בית אפיקים .

עמוס נפטר בהיותו בן 78 שנים. לחברות בקיבוץ אפיקים התקבל בשנת 1966 .

הניח: אישה – דורית, ילדים: רעות, עפרי, עמיר וענבר, אחים, נכדים ובני משפחה.

יהי זכרו ברוך.