פינסקי עמי ז”ל

דף הנצחה לפינסקי עמי  ז”ל   (18/11/1933 – 28/09/2012)     ( כב חשון תרצ”ד  –  יא תשרי תשע”ג )

שם האב: שלמה-סיומה שם האם: שרה חבר הקיבוץ משנת 1953 עמי נולד בנובמבר 1933 להוריו סיומה פינסקי ושרק‘ה פרס. עמיצור הם קראו לו, אך כולם קראו לו עמי. למד בבית-החינוך בדגניה א‘ בימים של טרום בית-הספר באפיקים, והיה פעיל מאד במסגרת חברת הנעורים-“הפלוגה” בהדרכתו של איתמר גולני. פעילות זו הייתה מקושרת ישירות הן אל הדי השואה שהגיעו מאירופה ועלילות הגבורה של הפרטיזנים והמורדים בגטאות, והן אל המאורעות בארץ שכללו את העלייה הבלתי-לגלית, המאבק בבריטים והקמת נקודות התיישבות חדשות. בהדרכת איתמר יצאו לפעילויות לילה ונדרשו למבצעי אומץ לא קלים. איתמר לימד אותם להפעיל רובה. הנערים התגייסו בחשאי לבנות בונקרים מתחת לאדמה, להסוותם ולציידם בכל הדרוש. הוא חווה מקרוב את אירועי “השבת השחורה” וראה את ההורים נגררים בכוח ע”י חיילים בריטיים ונשלחים למחנה המעצר ברפיח. בצבא שירת עמי בנח”ל. עשה קורס מ”כים בבית-דרס והדריך בעצמו בקורס מ”כים של פיקוד דרום. כשהשתחרר מהצבא השתלב בענף המספוא בו עבד כנער, ולאורך כל השנים התמיד בעבודתו החקלאית וראה בה דרך חיים. גם כשיצא לפנסיה וירד מן הטרקטור, נחלץ מעת לעת לעזרת הענף כי “כשעמי חזר לאספסת”- לא היה מאושר ממנו. בשעות שלאחר העבודה היה עמי מאמן כדורסל ואימן את קבוצת הבנות. ביניהן הייתה גם חביבה. הקשר התהדק והפך לאהבה גדולה שהתמסדה בחתונה באוגוסט 1955. עמי וחביבה הקימו את ביתם באפיקים וכאן נולדו ילדיהם צפריר, דפנה ושי. במשך הזמן התרחבה משפחתם. נולדו הנכדים והחיים היו יפים ומאושרים. לצד עבודתו בגד”ש על גידוליו המגוונים והתהפוכות שעברו על הענף, היה עמי אוהד ספורט מושבע, במיוחד כדורגל וכדורסל. בנוסף, הוא אהב לפתור תשבצים והצטיין בחידוני טריוויה. הוא אהב מאד לשיר. היה לו קול ערב וליבו יצא אל שירי ארץ-ישראל היפה והיה חבר ותיק ונאמן במקהלת אפיקים לאורך שנים רבות. לאחר מותו של שמואל לולב ז”ל, התמסר עמי למדידות הממטרים והיה מפרסם את כמות המילימטרים הנוטפים בדייקנות ובפירוט, במצטבר ובהשוואה לשנים קודמות. מחלה קשה פגעה בעמי אך לא הכריעה אותו באחת. הוא התמודד בגבורה כשחביבה איתו ולצידו כל הזמן, מוכיחה הלכה למעשה כי גם הבלתי אפשרי-אפשרי. כשהכתה המחלה שנית – הקרב היה אבוד מראש. המשפחה כולה התגייסה למערכה. ליוותה, תמכה, סעדה וסייעה לעמי יום ולילה, בשבועות שהתמשכו לחודשים. הם עטפוהו במסירות ובאהבה וניסו לשמר את אותה אופטימיות תמימה שכל כך אפיינה אותו כל חייו, עד יומו האחרון. לאחר מאבק והתמודדות נפטר עמי בהיותו בן 79 . הניח: אישה-חביבה , ילדים: צפריר, דפנה ושי, אחים, נכדים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.