רויטמן יוסף ז”ל

דף הנצחה לרויטמן יוסף  ז”ל   (08/12/1923 – 27/06/2020)     ( ל כסלו תרפ”ד  –  ה תמוז תש”ף )

נולד בבסרביה, רומניה, ל’ כסלו תרפ”ד, 8.12.1923 נפטר: ה’ תמוז תש”ף, 27.6.2020
שם האב: יעקב שם האם: חנה התקבל לחברות בקיבוץ בשנת 1965

יוסף נולד בדצמבר 1923 בבסרביה, בגבולה של רומניה. בן זקונים להוריו – חנה ויעקב רויטמן. אח לשלוש אחיות בוגרות. בהיותו תינוק עזבו הוריו את בסרביה ועברו לחיות בברזיל, בעיר פורטו אלגרו. שם היו להם קרובי משפחה, ושם קיוו להיטיב את מצבם הכלכלי. בגיל שנתיים התייתם יוסף מאביו שנפטר ממחלה קשה בשנות השלושים לחייו. האם עבדה כתופרת, ימים ולילות, כדי לפרנס את המשפחה ולדאוג לחינוכם של ילדיה.
בבית דיברו יידיש, שמרו על מטבח כשר, שמרו שבת, וחיו על פי המסורת היהודית.
כבר בגיל 10 יצא יוסף לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. הוא עבד בבוקר בחנות, ולמד בבי”ס במשמרת הערב עד 11:00 בלילה. רק עד שסיים את הגימנסיה. תרומתו לפרנסת המשפחה הייתה משמעותית מאד, ויוסף היה הגבר במשפחה. “באותם ימים היו הבנות הולכות למסיבות מלוות ע”י אביהן, אבל אחיותיי היו יתומות, ואני הייתי המלווה שלהן לנשפים, לשם הלכו כדי לחפש חתן…” – סיפר יוסף.
אחרי סיום הלימודים והשירות בצבא הברזילאי, הקים יוסף יחד עם חבר טוב שלו (שהיה בן מאומץ במשפחה) חנות בדים עצמאית. הם ראו ברכה בעמלם. הרווחים היו יפים, ועימם באה גם הרווחה הכלכלית. יוסף היה פעיל גם בתנועת הנוער היהודי “דרור” השייכת ל”איחוד הבונים”. הוא הדריך שם ולימד את הילדים שירים עבריים, ואף פגש שם מדריכה צעירה, קפי, והתחיל ביניהם רומן. לאחר נישואיהם, הגביר יוסף את פעילותו בתנועה והיה לנשיא התנועה בפורטו אלגרו. עם השנים נולדו להם חמשת ילדיהם – יעקב, אביגדור, שושי, דני וארנן. כל אותן שנים עלה נושא העלייה לישראל על הפרק, אך הוא חזר ונדחה מסיבות שונות. יום אחד הציע להם חבר, סוכן נסיעות, הצעה מפתה – שלושה חודשי טיול בישראל ובאירופה. יוסף וקפי לא עמדו בפיתוי. השאירו את הילדים עם מטפלת ונסעו. זה היה באביב ויוסף זכר במיוחד את הביקור בקיבוץ ברעם ב”יום השואה”.
“כאשר הייתה הצפירה ועמדנו דום לזכר קורבנות השואה – ידענו שמקומנו בישראל, מדינת היהודים…”
הם יצרו קשר עם השליחה מקיבוץ אפיקים, בתיה ברונטמן, ששהתה בארגנטינה, ובהמלצתה החליטו לנסות את חיי הקיבוץ באפיקים.
בקיץ 1964 הפליגה כל המשפחה לאיטליה, ומשם באנייה “מולדת” הגיעו לחיפה, כקבוצת עולים מדרום-אמריקה, ומשם לאפיקים. יוסף וקפי באו לקיבוץ עם נכונות ומוטיבציה רבה להשתלב באורחות חייו, על אף השוני הגדול שעשו בחייהם. הילדים שולבו במערכת החינוך המשותף, ויוסף התחיל לעבוד בגן-ירק. כשנסגר גן הירק, עבר לעבוד בלול. לאחר שנים יצא לקורס תברואה ונעשה התברואן של הקיבוץ, עד יציאתו לפנסיה.
היה מסור מאד לעבודתו, אכפתי מאד, ונענה לבקשות החברים במאור-פנים. קפי השתלבה במערכת החינוך כמורה מעולה למתמטיקה ואפיקים הפכה להם בית יציב וחם. במסיבות הקיבוץ היו יוסף וקפי תמיד הזוג הראשון ברחבת הריקודים.
יוסף גם כיהן כמרכז ועדת קליטה במשך כמה שנים וידע להדריך ולעודד את הנקלטים מניסיונו האישי והבנתו את הקשיים הראשוניים.
מחלת הסרטן שפגעה בקפי היכתה במשפחה מכה אנושה. שנים של מאבק בגבורה, ייסורים וכאב הסתיימו קודם זמנם. ואולם, המשפחה המאוחדת גדלה והתרחבה, הבת והבנים התחתנו ובנו את משפחותיהם והעניקו ליוסף 15 נכדים ו-10 נינים. השמחה רבתה במשפחתם. יוסף אהב מאד לטייל, והיה מפנק את נכדיו בטיולי שייט שהיו לחוויה משפחתית מלכדת.
אחר מותה של קפי, פגש יוסף את שושנה, שהייתה אלמנה גם היא, ונרקם קשר רומן ביניהם. יחד חיו כ”זוג יונים” לאורך כ-20 שנה.
כפנסיונר היה יוסף מתנדב באופן קבוע, אחת לשבוע, הסיע את אלמנות הקיבוץ לבית העלמין, לבקר את קברי יקיריהן ולהשקות את העציצים. הוא גם היה במשך שנים שר בקולו הערב את תפילת “אל מלא רחמים” בטקסי ההלוויות שבקיבוץ. בכל ערב שישי ובכל חג, היה יוסף פוקד את בית-הכנסת, שם היה לו מקום שמור, והוא היה אף שותף פעיל בשירת התפילה. יוסף היה גם חבר קבוע במקהלת “ביתנו” .
יוסף ידע להכין טוסטים קטנים ומתובלים. במו ידיו, בביתו, וחילק אותם לילדי הגן שאהבו מאד את סבא יוסף ואת הטוסטים שלו. הוא היה מכין גם סוכריות מקליפות תפוזים, וגלידות ביתיות, ומחלק אותן לחברים. “מתנות קטנות”, מכל הלב.
בשנותיו האחרונות הצטרף יוסף ל”סביון” ונהנה מאד מהפעילויות היצירתיות והחברתיות של המקום המקסים הזה, עד יומו האחרון.
משפחתו הענפה עטפה אותו כל השנים בחיבוק חם ותומך, ובאהבה גדולה כשלצדו הייתה המטפלת הנהדרת ססיל. מסורה, נאמנה, ודואגת כל הזמן.
יוסף נפטר בביתו, במיטתו, בשנתו, בליל-שבת. מות צדיקים, מות נשיקה בשיבה טובה.
הוא היה איש חברותי, צנוע, טוב-לב ונעים הליכות.
בן 96 שנים היה במותו, מתוכם 56 שנים חבר בקיבוץ אפיקים.

הניח: בת – שושי, בנים – יעקב, אביגדור, דני וארנן. חתן, כלות, נכדים, נינים ובני משפחה.
יהי זכרו ברוך.