דף הנצחה לרוסו יצחק ז”ל (06/04/1922 – 26/03/1996) ( – ו ניסן תשנ”ו )
שם האב: שלמה. שם האם: רבקה. חבר הקיבוץ משנת 1948 יצחק נולד בשנת 1922 בסלוניקי שביוון, בה הייתה קהילה יהודית גדולה מאד, עתיקה ומפוארת. במלחמת העולם השנייה, עת כבשו הגרמנים את יוון, הושמדו כמעט כל יהודי סלוניקי. יצחק ומשפחתו נמלטו לאתונה ובעזרת יוונים מקומיים שהסתירו אותם, הצליחו להינצל מהתופת. בימים הקשים של סוף המלחמה הכיר יצחק את לילי. יחדיו העפילו לארץ-ישראל ונשלחו במסגרת ההכשרה לקיבוץ איילת-השחר. לאחר שנתיים הגיעו לאפיקים ובה קבעו את ביתם. בימיו הראשונים בקיבוץ, נקלט יצחק במסגרייה. בתחילת שנות החמישים יצא עם לילי ועם הבן הרך שלמה, לשליחות מטעם “הבונים” למרוקו. תחנות רבות היו ליצחק במסגרת חייו בקיבוץ. הוא היה סדרן עבודה, מרכז משק, מרכז ועדת בריאות, רכז הוועדה לענייני הפרט ובנוסף למד בקורס לעבודה סוציאלית. יותר מכל ייזכר יצחק כאחד מעובדי הבננות המסורים. עם שחר השכים למטע, בימי חמה ובימי סגריר, נושא עיניו אל האשכולות הכבדים-הירוקים, פרי עבודה מסורה. אהבתו לעבודת האדמה וחיבתו לחבורה היו אחוזות זו בזו. גם אם התמעטה הקבוצה מחמת שינויי הזמן והמודרניזציה, לא נס-ליחה. רק מי שהיה קשור אי-פעם לחבורת הבננצ‘יקים של אפיקים יכול להבין מה הפירוש של – להיות “בננצ‘יק”. בשנת 1992 פקד אסון כבד את משפחת רוסו עם מותו של שלמה, הבן הבכור. קומתו של יצחק שחה, אך למרות עומק יגונו הוא נאחז בחיים, עד שלפתע כרע האיש ונפטר, והוא בן 74 . איש עדין נפש היה יצחק, אב אוהב ומסור לילדיו ונכדיו. הוא עשה דרך ארוכה בחייו שהיו בה רגעי חסד והתרוממות רוח והיו בה עצב וייסורים. בדרכו המיוחדת והאנושית היה ער לצרכי הזולת והכלל ברגעיו השמחים וברגעיו הקשים.. הוא רצה עוד לחיות ולראות שתילים בגידולם לאחר דילול, רצה לראות ימים יפים של גשם ושמש, לנשום אוויר צח וריחני של אביב, לראות חברים וילדים, ורצה מאד לראות את הקיבוץ מתגבר על משבריו, אך המוות קטף אותו בפתאומיות אכזרית . הניח: אישה – לילי, בן – רון, בת – ריקה, נכדים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.
