שומרוני וירה  ז”ל

דף הנצחה לשומרוני וירה  ז”ל   (08/10/1921 – 02/07/2007)     (  –  טז תמוז תשס”ז )

שם האב: יוסף. שם האם: יוהנה. חברת הקיבוץ משנת 1933 וירה נולדה בלטבייה בדצמבר 1912, המשפחה הייתה יהודית לא דתית, עם זיקה ל”בונד” מחד, ולמפלגה הקומוניסטית מאידך. לאחר סיום לימודיה הצטרפה לתנועת “השומר הצעיר” ואף הדריכה את השכבה הצעירה. ההחלטה לעלות ארצה הייתה נחושה, אך סרטיפיקטים היו בצמצום. אז התארגנה קבוצת “שומרות” מתנועת “נצח” שבלטבייה כמשלחת ספורטאיות הבאה להשתתף בתחרויות “המכבייה” הראשונה בארץ-ישראל, שהתקיימה במרס 1932 בתל-אביב. אחרי כן, הגיעה לאפיקים. הכירה את אליק שומרוני, נישאה לו, ויחד הקימו משפחה יפה וחמה כשנולדו שלושת בנותיהן. וירה השתלמה כגננת בסמינר הקיבוצים. חינכה מחזורים רבים של ילדים לאהבת הטבע, ולהכרת החי והצומח של ארצנו. הייתה חברה בוועדת החינוך וגויסה לעבוד במחלקת החינוך של האיחוד, במדור הגנים. לאחר שנים רבות של עשייה חינוכית מבורכת, הצטרפה לצוות עובדי “בית גורדון” כאחראית למדור הצומח. כל אותו זמן הייתה לצידו של אליק בפעילותו הביטחונית הענפה, ואף נלוותה אליו כשיצא לשליחות בארץ ובחו”ל. באוגוסט 1954, בעצרת לזכר הצנחנים במעגן, קרה אסון נורא “אסון מעגן”, בו נהרגו רבים מבכירי היישוב והתנועה הקיבוצית בתאונת מטוס. אליק נפצע אנושות ונפטר זמן קצר לאחר מכן. למעלה מ-50 שנה נותרה וירה באלמנותה. את זכרו של אליק הנציחה במפעל הספרייה שהקימה בבי”ח פורייה. אספה תרומות, סחבה את עגלת הספרים במו ידיה ועבדה בתנאים בלתי אפשריים. שיגעון של אישה אחת, לא צעירה, שלא נכנעה לקשיים ודבקה במטרה לאורך שנים. שכרה היה בחיוך של חולה, מילה טובה של חייל פצוע, והבעת תודה של משפחות החולים. בנוסף – ארגנה וירה שיעורי עברית לעולים חדשים, בהתנדבות כמובן, מתוך אמונה שהשפה היא המפתח להשתלבות בחברה ובארץ. וירה הייתה מעורבת תמיד בנעשה בארץ ובעולם מבחינה ערכית. הייתה אשת ספרות ותרבות. עד יומה האחרון קראה בשקיקה, בעיקר ספרות מקורית. השינויים באורחות החיים בקיבוץ לא היו לרוחה. בשנים האחרונות סבלה וירה מבגידת הגוף וידעה הרבה מכאוב וחולי. הניחה: בנות – נורית, נגה, נחמה, נכדים, נינים ובני-משפחה. יהי זכרה ברוך.