דף הנצחה לשחם (יסודי) מלכה ז”ל (04/09/1924 – 24/05/2011) ( – כ אייר תשע”א )
שם האב: ניסן. שם האם: מרים. חברת הקיבוץ משנת 1954 מלכה נולדה בשנת 1924 באסטוניה, להוריה מרים וניסן יסודי. משפחה יהודית, ציונית ופעילה בתנועת “השומר הצעיר”. הרעיון לעלות לארץ-ישראל היה משאת-נפש של המשפחה כולה. ראשון עלה האב שקיבל עבודה בבית החרושת “משי זקס” ברמת-גן. כעבור 4 חודשים הצטרפה אליו הרעיה ואם המשפחה מרים, האח עזרא בן ה-11, ומלכה הצעירה בת ה-9. בשלב מסוים החליטו ההורים להגשים חלום נוסף ולעבור לחיות בקיבוץ. וכך הם הגיעו לאפיקים, קיבוץ גדול, ובו בית-חרושת ללבידים -“קלת” . האב השתלב בעבודה בקלת כמכונאי, האם עבדה במטבח, ומלכה הצטרפה לבני הקיבוץ שלמדו בבית-החינוך בדגניה א‘. ההורים היו מבוגרים ומשום כך לא התקבלו לחברות בקיבוץ. המשפחה ניסתה את מזלה שנית בקיבוץ עין-חרוד, אך גם שם לא צלחה דרכם והם חזרו לפתח-תקוה. מלכה התגייסה ל”הגנה”, שם הכירה את יוסק‘ה, בחור יפה-תואר שהיה פעיל ב”הגנה”. האהבה פרחה והשניים נישאו. מלכה עבדה ב”משי זקס” ויוסק‘ה לחם ב”חטיבת הראל”. כשהיא בתחילת הריונה הראשון, חזרה מלכה מעבודתה ונתקלה במודעת אבל על מותו של יוסק‘ה בקרבות ירושלים. לאחר מספר חודשים נולדה בתם ספי, יתומה מאב. לאחר תקופת מה, משגדלה הפעוטה במקצת, החלה מלכה לחשוב על חזרה לקיבוץ אפיקים, אל חברות הנעורים הטובות שלה. היא חשה שחזרתה לאפיקים היא “השיבה הביתה”. כאן הכירה את אלי קונשטדט, הנהג שחיזר אחריה במרץ רב. היא נשבתה בקסמו והם נישאו. כעבור מספר חודשים היכה הגורל שנית במלכה ההרה. אלי נספה בתאונת דרכים בהתהפך משאית הבולים שלו, ובתם אורלי נולדה אף היא יתומה מאב. לימים, נוצר קשר זוגי בין מלכה לחנוך שחם ולאחר שנישאו, נולדו הבנות לילך והילה. המשפחה כולה זכתה סוף-סוף לאב נהדר, אוהב ומחבק שידע בשקט, בעדינות ובתבונה ליצור קשר ו”לעטוף” את כולן בדאגה גדולה ובחום רב. מלכה עבדה בהנהלת חשבונות והייתה חברה פעילה בוועדות השונות. אישה נבונה הייתה, חרוצה, נעימת הליכות ואוהבת ספר. ביתה היה פתוח לחברים. בית שידע שנים טובות של יחד משפחתי, אושר ורעות, עד שחלה חנוך ושוב הגיעו ימים קשים. מלכה טיפלה בו בדאגה ובמסירות עד שנפטר. באותה תקופה היא עבדה ב”חמד” ומאוחר יותר אף ב”סביון”. לימים התרוקן הבית. הבנות נישאו ובנו את ביתן. הנכדים שימחו את ליבה, אך למרות זאת, החלה מלכה לשקוע בבדידותה. היא הירבתה לקרוא ולרקום, והתנחמה בקרבתה של אורלי ומשפחתה, מה שהיווה עבורה “עוגן” מחזק ומשרה בטחון. כשגברה עליה מחלתה והסבל היה קשה מנשוא, אורלי הייתה שם איתה ובשבילה, ותמכה בה במסירות רבה. הבנות באו לבקר, לעטוף ולחבק, אך לא ניתן היה להמתיק את גורלה המר והמכאיב עד לפטירתה, בהיותה בת 86. הניחה: בנות – ספי, אורלי, לילך והילה, נכדים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך.
