שטיין רות  ז”ל 

שם האב: יעקב
שם האם: מטילדה
60 שנים חברה בקיבוץ אפיקים

רות נולדה בשנת 1929 בלונדון, בירת אנגליה, להוריה מטילדה ויעקב לבית זינגר, שהגיעו לאנגליה מפולין בראשית המאה שעברה. בבית נשמרה תמיד המסורת היהודית, ורות שמרה לה אמונים לכל אורך חייה. בצד לימודיה בביה”ס היסודי והתיכון בלונדון, הצטרפה רות לתנועת הנוער הציונית דתית “בני עקיבא”, והייתה חברה ומדריכה פעילה בתנועה.

בשנת 1950, אחרי הקמת המדינה וסיום מלחמת העצמאות, הגיעה רות לירושלים במסגרת קבוצה של חברי תנועות נוער ציוניות, שבאו ללמוד את ישראל בישראל. בין המורים שליוו את הקבוצה היו הפרופסורים זאב וילנאי ויוחנן אהרוני. תוכנית הלימודים כללה גם עבודה בקיבוצים וטיולים בארץ. אחד המדריכים בחוות הנוער הציוני בירושלים היה בחור צעיר מדרום אפריקה, שהשתתף בקרבות מלחמת העצמאות, בשם משולם שטיין. בטיול לאילת הכיר המדריך משולם את החניכה רות, ומאז לא נפרדו דרכיהם. הם התחתנו בארץ, וחזרו לאנגליה מתוך ידיעה ברורה כי זהו פסק זמן בלבד לפני השתקעות הקבע בישראל. בינתיים נולדו הבנים עודד ז”ל ודודו, ובקרוב עמדה להיוולד גם הבת עידית. רות ומשולם החליטו כי הגיעה העת. אם לא עכשיו – זה לא יהיה קל יותר בעתיד. מחברים הם שמעו על קיבוץ אפיקים, וזה נשמע להם טוב. בשנת 1955 הגיעה המשפחה לאפיקים.
רות סיפרה כי: “הפגישה הראשונה עם חיי הקיבוץ הייתה באפיקים, והייתה זו פגישה נעימה. היחס היה ידידותי ביותר, ורצון כן לעזור. הרושם הראשון הוא הקובע, וקבלת הפנים הנאה שזכינו לה בבואנו, עזרה הרבה בהמשך הדרך, והקליטה הייתה מצוינת”. מאז היו רות ומשולם לחלק בלתי נפרד ממשפחת אפיקים. כאן נולדה עידית, ואחריה הבת הרביעית עדנה. כאן הם בנו את ביתם, בארץ, בקיבוץ, כי בדרך הזו הם האמינו, ובה בחרו לחיות.

רות השתלבה במערכת החינוך של הגיל הרך, ושנים רבות גידלה וחינכה מחזורים של פעוטים, במסירות, בחום, ברוך, ובהמון אהבה, כמו “אימא אווזה” הפורשת כנפיה, מחבקת ומגינה על אפרוחיה. היא יצאה ללמוד ב”אורנים” בקורס מטפלות, ועסקה גם בייעוץ לבתי הילדים ובהנחיית הורים. הייתה חברה בוועדת החינוך של הגיל הרך, בוועדת תקשורת ובוועדה המרכזית, וגם יצאה לפעילות במחלקת החינוך של התנועה. רות אהבה מאוד את עבודתה ומצאה בה עניין וסיפוק רב, וגם החניכים הקטנים והוריהם, החזירו לה המון אהבה והערכה.

כשיצאה רות ממערכת החינוך, עברה לעבוד כמזכירה לצד מרכזי התרבות. גם בשטח זה גילתה עניין ומעורבות רבה. היא גם השתלבה בצוות “ביתנו” כמורה לאנגלית, בהתנדבות, כמובן, ועשתה זאת כדרכה בחן, בנועם ומכל הלב. בשעות הפנאי, העידה רות על עצמה, כי הייתה חובבת ספורט, אוהבת לצפות בטלוויזיה בתחרויות שחייה, התעמלות והחלקה על הקרח. חוץ מזה אהבה כל מה שקשור לתרבות האנגלית, משיקספיר ועד המלכה, תיאטרון אנגלי, ספרות אנגלית ושירים באנגלית, ופוליטיקה גם. ותמיד שמרה על הזיקה למסורת מבית אבא, הייתה מבקרת בבית הכנסת, ואהבה את סיפורי התנ”ך.

מותו בתאונה של הבן עודד הכה מכה קשה וכואבת במשפחה. אך החוסן הנפשי שלהם הגן עליהם מפני השבר, ושמר אותם אוהבי חיים וזקופי קומה.

הילדים גדלו, נישאו, והקימו משפחות משלהם. נולדו הנכדים והתרחבה המשפחה, והייתה הרבה שמחה ואהבה בבית משפחת שטיין.

עם השנים התערערה בריאותו של משולם, וגם בריאותה של רות. יחד, זה לצד זו, הם נעזרו בשירותי בית-אשלים, ותמכו הדדית אחד בשני, עד שנפטר משולם, פתאום, בערב יום כיפור, ורות נשארה לבדה.

לא קל היה לרות בשנים האחרונות. למרות הטיפול המסור לו זכתה בבית-אשלים, קשה היה לה להתמודד עם מצוקות הגוף והנפש, שמטבע הדברים רבו והכבידו יותר ויותר. המשפחה עטפה אותה בחיבוק תומך וחם לאורך כל השנים, ורות אהבה אותם עד כלות, עד נשימתה האחרונה.

בת 88 שנים הייתה במותה, מתוכם 60 שנים הייתה חברה בקיבוץ אפיקים.

הניחה: בן – דודו, בנות – עידית ועדנה, נכדים, נינים ובני משפחה.

יהי זכרה ברוך.