דף הנצחה לשימרון אשר ז”ל (15/10/1909 – 27/03/1975) ( – טו ניסן תשל”ה )
שם האב: יוסף. שם האם: פרידה. חבר הקיבוץ משנת 1932 אשר נולד בעיירה יוסטינגראד-סוקולסקי, פלך קיוב, אוקראינה. נולד במשפחת דוזוריץ, קבלן-בניין בעיירה יהודית הסמוכה לכפר אוקראיני גדול. התייתם מאביו בילדותו. דאגת הפרנסה נפלה על כתפי האם. ראשית חינוכו בחדר מסורתי, אח”כ ב”חדר מתוקן”. בימי מלחמת האזרחים שלאחר המהפכה הבולשביקית שטף את האזור גל של פוגרומים. המשפחה נמלטה אל עיר המחוז אומן.החלה מלחמת הקיום, אשר השתתף בה – במכרו סיגריות ברחוב. גנבו את הגבול לרומניה. המשפחה התקבצה בקישינוב. ב-1921 עלו ארצה, לחיפה, בחבורה של 60 משפחות, מאורגנות כקואופרטיב. שנתיים ישבו במחנה אוהלים של החבורה בעיר התחתית, עד להתפרקותה. עם ראשית הבנייה בהדר-הכרמל, חכרה המשפחה מגרש מן הקק”ל והקימה עליו צריף לנגריה ואוהל-מגורים. ראשית לימודיו בביה”ס “נצח ישראל”. המשיך בביה”ס הריאלי, בו שימש בשנת לימודיו האחרונה כמדריך לנגרות. אח”כ למד שנתיים בקורס-ערב להנדסת-בניין מטעם הטכניון. הצטרף לתנועת “הנוער-העובד”, נכנס להדרכה ולפעולות ארגוניות בקנה-מידה ארצי, חבר המרכז. מתוך הכרה שאין להדריך בלי להגשים, החליט להצטרף לקיבוץ. קשרים תנועתיים ואישיים הביאוהו אל קיבוצנו בהיותו בחצר-כנרת. עבד בבניין, במפעל-נהריים. בבית – ריכז את הנגריה. ב- 1939-1936 שימש מזכיר הקיבוץ. אח”כ התמסר לניהול “קלת” בתפקידים שונים – תכנון ופיתוח, ניהול הייצור. לאחרונה ניהל את המכון הישראלי לקידום תעשיית-לבידים. ב– 1933 נשא את שפרינצה. ממעצבי המחשבה בתחומי הכלכלה והחברה. חתר לפיתוח ולהרחבה משקית. עצתו נשמעה. חבר הוועדה הכלכלית כל השנים. אוהב-ספר. הניח אישה – שפרינצה, ובנים – יוסף, נעמי, יהודית ורות, נכדים ובני-משפחה. יהי זכרו ברוך.
