שכטר לילי  ז”ל

דף הנצחה לשכטר לילי  ז”ל   (01/01/1930 – 08/01/2020)     ( א טבת תר”צ  –  יא טבת תש”פ )

לילי-אהובה שכטר ז”ל (שם משפחה קודם: זוסמן)

נולדה ברומניה, א’ טבת תר”צ , 1.1.1930
נפטרה: י”א טבת תש”פ , 8.1.2020
שם האב: יצחק שם האם: חנה
התקבלה לחברות בקיבוץ בשנת 1969

לילי נולדה ברומניה בינואר 1930, להוריה חנה ויצחק לבית זוסמן. היא הייתה בתם היחידה.
האב היה מנהל חשבונות ופרנס את המשפחה בכבוד. האם הצטיינה במיוחד בעבודות-יד, רקמה, סריגה ותפירה. בבית נשמר אורח חיים יהודי מסורתי, ונראה היה שהחיים מאירים להם פנים. מלחמת העולם השנייה, שהכתה את אירופה, טרפה את הקלפים. האב פוטר מעבודתו בהוראת הכיבוש הגרמני, אך מנהל המפעל בו עבד, דאג למצוא עבורם ועבור משפחות עובדים נוספות במפעל, מקומות מסתור. המשפחה הצטופפה במרתף טחוב, קר ואפל כדי להינצל ממשלוחי המוות שאיימו על יהודי רומניה. האוכל היה בצמצום רב, את אור השמש בקושי ראו, אך חייהם ניצלו. אחרי המלחמה למדה לילי תפירה, והחלה לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה, אז הכירה את בנימין, שהתגייס אחרי המלחמה לצבא הרומני, ונטוו קשרים ראשונים ביניהם. כשהוקמה מדינת ישראל, החליט בנימין לעלות ארצה. לילי לא יכלה לבוא איתו כי אביה חלה בשחפת כתוצאה מהשהייה הארוכה במרתפים הטחובים. רק לאחר שנפטר האב, החליטו לילי ואמה לעלות גם הן ארצה. בראשית שנות ה- 50 הן הגיעו באוניה למחנה העלייה בעתלית, ואז החליטו להצטרף לבנימין, שגר עם הוריו בטבריה.
לילי ובנימין התחתנו, ונולדו שתי הבנות ציונה ויוספה. החיים לא היו קלים בלשון המעטה. התנאים היו קשים והפרנסה בצמצום. לילי עבדה כתופרת במקומות שונים (בקיבוץ האון, במושבת כנרת), וחלתה גם היא בשחפת. כשהתחיל בנימין לעבוד בבית-החרושת ‘קלת’, נקשר הקשר עם קיבוץ אפיקים. בנימין התרשם מחיי הקיבוץ ולילי התרשמה ממרחבי הדשאים הירוקים. אז נפלה ההחלטה לעבור לחיות בקיבוץ. בשנת 1969 התקבלה המשפחה לחברות באפיקים. שנה מאוחר יותר נולד בן הזקונים חן.
חיי היחד בקיבוץ לא התאימו ללילי. המעגל החברתי הקיבוצי היה גדול מדי בשבילה. היא חיה בחוג משפחתה, ובחדר העבודה שלה, אותו העמיד הקיבוץ לרשותה, ושם תפרה בגדים ושמלות לחברות הקיבוץ, וזכתה להערכה רבה.
השנים עברו, הילדים גדלו ועזבו את הקן, והקימו משפחות משלהם, כל אחד במקומו, אבל לילי לא מצאה שלווה לעצמה. בנימין חלה, וההתמודדות לאורך זמן עם הסבל והכאב שלו הייתה מעל לכוחותיה, וגם בריאותה שלה נפגעה. כשנפטר בנימין נשארה לילי לבד. היא דאגה לחתולים בסביבה ופתחה להם את ביתה. היא אף השאירה להם “תחנות אוכל” נדיבות בחוץ. והיה כמובן כלבה האהוב והנאמן בובי, שהיה בן בית מטופח וידיד נפש לכל דבר. ואולם, כבר לא היה חדר עבודה לתפירה, ולא היה למי לתפור. היה הרבה לבד וריק, ובריאות שהלכה והתערערה.
ב-7 השנים האחרונות הייתה לילי מאושפזת ב”בית אשלים”. כאן זכתה לטיפול מסור ומקצועי לכל אורך הדרך, אך מטבע הדברים היו גם השנים האלה לא קלות.
אי-אפשר שלא לציין את הליווי הצמוד של המשפחה, ובמיוחד את ציונה, שהתמידה לבוא מאילת הרחוקה לסעוד את לילי במסירות ובאהבה. ביקוריה היו עבור לילי קרני-אור ואוויר לנשימה.
לילי נפטרה בשנתה. בת 90 הייתה במותה, מתוכם 50 שנים הייתה חברה בקיבוץ אפיקים.
תם סיפור חייה. עכשיו היא תמצא סוף סוף מנוחה נכונה, תחת כנפי השכינה.
הניחה: בנות -ציונה ויוספה, בן – חן, נכדים ובני משפחה.
יהי זכרה ברוך.