שמוקלר סימה  ז”ל

דף הנצחה לשמוקלר סימה  ז”ל   (21/04/1914 – 06/09/1988)

שם האב: גרשון. שם האם: צייפה. חברת הקיבוץ משנת 1954 סימקה נולדה בשנת 1914, בקמנט, עיירה קטנה בלטבייה במשפחה בת 6 ילדים. המצב הכלכלי היה טוב. בהיותה בת 9, נפטר האב והאם נותרה לבד עם ששת ילדיה. המצב נעשה קשה והחיים בדוחק. כדי ללמוד בבי”ס תיכון יהודי, עברה המשפחה לעיר רז‘יצה, שם נקשרו ילדי המשפחה גם לתנועות הנוער הציונית במסגרתן יצאו להכשרות בהחלטה ברורה לעלות לארץ ישראל ולהצטרף לקיבוץ. סימקה עלתה ארצה במסגרת “המכבייה” הראשונה בשנת 1932, כ”ספורטאית”, והיא בת 18. היא הצטרפה ל”קיבוץ הרצלייה” הלוא הוא קיבוץ שפיים. עבדה בפרדסים ואחר כך התגייסה לפלמ”ח. בהיותה בת 25, תוך כדי שירותה בפלוגה ג‘ בפלמ”ח, היא נקראה לשרת בפלי”ם והלכה להתאמן בשיוט סירות. הימים היו ימי עלייה ב‘ וסימקה נקראה לצאת לצרפת. בלי שפה, לבד, עם פספורט מזויף של תיירת בלגית, עם מזוודה שהכילה חומר סודי, הגיעה לנמל מרסיי שם התגבשה התארגנות לקבלת מעפילים מגרמניה ולהכנת האנייה “יציאת אירופה” (אקסודוס). התנאים באנייה היו בלתי ניתנים לתיאור. צפיפות נוראה, מחנק, חוסר מזון ותרופות, ותשישות איומה. סימקה דאגה לטפל באנשים, לעודד, להגיש עזרה ראשונה, להשיג מזון, ושותפת למאבק במשחתות הבריטיות, שהחזירו את האוניה לאירופה. היא נשארה עם העולים בגרמניה ודאגה לסידורם הראשוני. עם פרוץ מלחמת השחרור, חזרה סימקה ארצה והצטרפה לפעילות המבצעית של הפלמ”ח. גם לאחר המלחמה המשיכה סימקה בפעילותה במסגרת חיל-הים, כחברת קיבוץ שפיים. ב-29.7.1954 התחולל אסון “מעגן”. רחל אחותה ומוליה זהרהרי מצאו את מותם באסון זה והשאירו אחריהם שלושה ילדים צעירים יתומים: גרשם, נורית ויוסי. סימקה החליטה מיד כי מקומה עם הילדים כדי לתת להם בית חם ואוהב, בטוח ויציב. מאז נקשר גורלה של סימקה באפיקים. היא החלה את עבודתה באפיקים בטיפול במסגרות הנח”ל ואף ישבה עם חניכיה בכפר-עזה ותרמה בהדרכתה להתאקלמותם במקום. סימקה ראתה בעבודתה זו ייעוד ומטרה. בשנים האחרונות עבדה סימקה בדואר, בהתמדה, באחריות ובמסירות. גם כשהורע מצב בריאותה, השתדלה בכל כוחה להמשיך ולעבוד. סימקה נפטרה לאחר מחלה. זה סיפור של אישה חלוצה ולוחמת, חברת אמת לידידיה, אוהבת ונאהבת במשפחתה. יהי זכרה ברוך.