דף הנצחה לרונן ברקוביץ’ שרין ז”ל (07/06/1948 – 17/01/2023)
שם האב: יוסף נפוסי
שם האם: אילרין
התקבלה לחברות: 1967
שרין נולדה במצרים ביולי 1948. המשפחה עברה מקהיר לאלכסנדריה, שם הייתה קהילה יהודית גדולה. ההורים עסקו שניהם בעבודה פקידותית בבית החולים.
בת 7 הייתה כשנפטר אביה ואחיה היחיד, קלמי היה עוד לא בן 4.
ב-1957, בגיל 9, הגיעה המשפחה ארצה. תחילה למעברה ליד ירושלים ובהמשך למעברה ליד בת ים.
שרין נשלחה ע”י עלית הנוער לטבעון ל-3 שנים (שלא היו לה קלות). בהמשך הצליחה לעבור למוסד שקרוב לאמא שלה שעברה לגור בכפר סבא.
בגיל 15 הגיעה לאפיקים במסגרת חברת הנוער “רעות”. תחיה אסם הייתה המחנכת, חיה רוקמן המטפלת, בצוות היו גם לוניה רוזנהוך ובני ברקן.
המשפחה המאמצת היו אסתר וצבי לופטין שעטפו אותה באהבה.
שרין נפוסי פגשה את דובי ברקוביץ באפיקים, הוא היה אז חייל. דובי הגיע לאפיקים בגיל 16, כמה שנים לפניה, במסגרת חברת הנוער “מתערים”.
ב-1967 הם התחתנו באפיקים וכאן בחרו להקים את ביתם. כאן נולדו ילדיהם: איל, גיל, אורלי ואורי.
דובי בוגר תואר שני בפילוסופיה כתב שירים ועסק בקראטה.
ב-1987 התהפך עולמם של שרין וילדיה, כשדובי נהרג בתאונת עבודה בשדה והוא רק בן 41. שרין בת ה-39 נשארה עם 4 ילדים צעירים.
כמיטב מסורת אפיקים עבדה בחינוך. היא למדה במדרשת “אוהלו” מורה-גננת, בהמשך למדה בסמינר אורנים אמנות, ציור ועיצוב.
בתחילת שנות ה-90 נלחמה והצליחה להביא לאפיקים את לילי, אמו של דובי, במעמד הורה של חבר (כמעט 20 שנה חיה לילי בקיבוץ).
בגיל 44 נישאה למורי רונן, שהצטרף אליה לאפיקים והתקבל לחברות בקיבוץ.
ב-1992 התמנתה לנהל את “סביון” (בית מלאכה מוגן שתפקד כ”מועדון יום”) וזכתה להערכה רבה של המשתתפים, הצוות והמשפחות. היא יצאה להשתלמות למדריכי תעסוקה והפעלה לקשישים ולהשתלמות למדריכות במלאכה.
ב-2001, לאחר 9 שנות ניהול, היא נאלצה לסיים עבודתה על רקע בעיות בריאות.
ב-2003 יצאה ללימוד קונדיטוריה ופתחה עסק של אפיית עוגות ביתיות “המתוקים של שרין”.
גולת הכותרת האומנותית של שרין – המוזאיקה.
היא סיפרה איך החלה לעסוק בתחום: ב-2005, אחרי שיפוץ ביתה, היא לא הייתה בקו הבריאות וקיבלה במתנה ספר על מוזאיקה. הספר, כך היא מספרת, פתח בפניה עולם שכבש את ליבה ואחרי שהות ארוכה בבית חולים היא הרגישה כחלק מחלקיקים של המוזאיקה שיחד מתחברים למשהו שלם. ככה היא אספה את השברים של עצמה לשלמות ולעתיד.
כמעט 20 שנים היה לשרין סטודיו למוזאיקה (כיום ליד החשמלייה). ולצד היצירה האישית השופעת היא השתתפה והציגה בתערוכות ובמיזמים רבים – קבוצתיים ואישיים.
שרין התנדבה בפעילות יצירה עם ילדי הגנים ולאורך השנים התנדבה לסייע בחגים בקישוט ובאפיית עוגות.
נזכור אותך, תמיד מוכנה לסייע ולתרום וגם כשקשה, תמיד עם חיוך לבבי.
התקופה האחרונה הייתה לא קלה בריאותית. ואת, שידעת להילחם ולנצח פעם אחר פעם, לאשפוז האחרון כבר לא היו בך הכוחות. מורי והילדים עטפו אותך באהבה עד שנדם ליבך.
56 שנים הייתה שרין חברת קיבוץ אפיקים.
עם מורי, הילדים איל, גיל, אורלי ואורי, האח קלמי, הנכדים, המשפחה, החברים- אבל בית אפיקים על מותה של שרין.
יהי זכרה ברוך ותהא נשמתה צרורה בצרור חיינו.
