דף הנצחה לגילה בחנוף ז”ל
12/2/1937-15/4/2024
שם האב: יצחק
שם האם: אסתר
התקבלה לחברות: 1955
אסתר ויצחק, הוריה של גילה, נולדו בסרייבו, אז חלק מיוגוסלביה. הם נישאו שם ב-1932, שם נולד בנם הבכור צדוק. שניהם היו פעילים ציונים. ב-1936 הם עלו ארצה עם בנם והצטרפו לקיבוץ אפיקים, אליהם הצטרפו גם אחיה של אסתר, יוסף רימון עם אשתו לאה. יצחק היה סנדלר אורתופד, ה-סנדלר ששמו יצא בכל הארץ וכל בני אפיקים הכירו את “נעלי יצחק”. אסתר ויצחק נפטרו בהפרש של חצי שנה זה מזה ב-1994.
גילה נולדה ב-1937, מחזור 7 באפיקים.
במלחמת השחרור גילה ובני כיתתה, ילדים כבני 11 (כיתה ה’) פונו לחיפה. גילה סיפרה לעלון המשק על הפינוי, היא זכרה איך לקחו את הילדים והנשים והעמיסו על משאית ונסעו דרך מנחמיה, שם המשאית נעצרה בשל הפגזות ורק אחרי שחזר השקט המשיכו בדרכם לחיפה. משפחתה הופרדה, האם הייתה יחד עם אחיה הצעיר שאולי, אביה וצדוק נשארו באפיקים והיא נותרה לבדה. היא ובני כיתתה חזרו לאפיקים רק עם תחילת שנת הלימודים בה עלתה לכיתה ו’.
האירוע המשמעותי של חייה היה המפגש עם נתן בחנוף.
נתן נולד בשנחאי בסין, ב-1933, לשם היגרו הוריו מרוסיה. בהיותו בן 15 הגיע יחד עם אמו לאפיקים. הבחירה באפיקים הייתה קלה ומובנת כי כאן חיו בני משפחתם דודיק פרדקין ולובה ליברמן.
נתן התיידד עם צדוק ודרכו הכיר את אחותו הצעירה גילה, גילה לוי ונתן בחנוף היו לזוג כשהיא בת 16 תלמידה בבית ירח.
ב-1956 התחתנו גילה ונתן באפיקים וכאן בחרו להקים את ביתם. כאן נולדו הילדים: רועי, שרון, ניב ואסא.
במהלך חייה חוותה אובדן של בני משפחתה הקרובים. אחרי שנפטרו הוריה, נפטר אחיה הצעיר שאולי בגיל 54, שנתיים אח”כ נפטר בעלה נתן בגיל 66, לפני כ-3 שנים נפטר אחיה הבכור צדוק. אבל גילה תמיד בירכה על “היש”.
לאורך השנים גילה מילאה מגוון תפקידים בקיבוץ ביניהם: מרכזת ועדת הפרט ובמסגרת התפקיד הייתה חברת מזכירות.
ב-1978 נבחרה למרכזת ענף הבישול, בשנות ה- 70 פעלו שני חדרי אוכל בתפוסה מלאה שלוש ארוחות ביום (כן, רגע של היסטוריה).
היא נבחרה לכהן בוועדת בריאות ובוועדת תלונות הציבור.
עד 1986 הייתה אחראית לחלוקת שי לחבר בהגיעו ליום הולדת עגול, מסורת מקסימה שנמשכת באפיקים עד היום.
עבדה כמזכירה במרפאת הקיבוץ; רוב השנים עבדה בהנהלת חשבונות אחראית על התקציב האישי (מושג שנעלם מחיינו עם שינוי אורחות החיים).
עם צאתה לפנסיה הצטרפה לצוות הספרייה הזכור לטוב (יחד עם עזה אלישדה ז”ל, בשמת שפירא ז”ל ונטע וייס שתבדל לחיים).
גילה הייתה שותפה לפרויקט מרגש בו נטלו חלק קבוצת חברות מאפיקים, (קבוצת הסורגות של סוניה ררין) הן סרגו כובעים למחלקת הפגייה באיכילוב ולמחלקת הילדים חולי סרטן בבלינסון.
היא השתתפה במגוון חוגים במכללת הגמלאים “ביתנו” עד שמצבה הורע.
גילה אהבה את אפיקים ואהבה במיוחד לספר על זיכרונותיה, על הימים של “אפיקים של פעם” ומי שזכה לשמוע נחשף לפיסת היסטוריה מרגשת.
כמה סמלי שאנחנו רגע לפני ליל הסדר, כי גילה הייתה חברה נאמנה שנים במקהלת ליל הסדר המפוארת של הקיבוץ.
גם לאחר הידרדרות במצבה הרפואי, לפני כשלוש שנים, לא וויתרה ונלחמה בגבורה על חייה, גם אחרי אשפוזים בבית חולים ושהות לא קצרה בבית אשלים זכתה לחזור לביתה.
עד לפני כ-3 חודשים היה ניתן לראותה מסתובבת ברחבי המשק על הקלנועית, כשלצידה המטפלת אנאלה והיא תמיד שומרת על מורל, חיוך וקשר עם כל מי שפגשה בדרך.
בימיה האחרונים איבדה את כוחותיה ובביתה נדם ליבה ב-15 באפריל 2024. בת 87 במותה.
69 שנים הייתה גילה חברת קיבוץ אפיקים.
עם הילדים רועי, שרון, ניב ואסא, הנכדים, הנינים, המטפלת המסורה אנאלה, המשפחה והחברים – אבל בית אפיקים על מותה של גילה.
יהי זכרה ברוך ותהא נשמתה צרורה בצרור חיינו.
