קלדניצקי ארנון ז”ל

דף הנצחה לארנון קלדניצקי ז”ל
22.8.1936-12.11.2024

שם האב: אברהם (אביק)
שם האם: יהודית (יודיה)
התקבל לחברות: 8.1954

ארנון, בנם של יהודית (יודיה) ואברהם (אביק), אח של רינה שליט ז”ל ורבקה’לה תבדל”א.
ההורים, שניהם נולדו ברוסיה, עסקו בפעילות ציונית ובשל כך נעצרו ונשלחו לגירוש. שם בגירוש נפגשו והיו לזוג. הם היו מראשוני הקיבוץ, התקבלו לחברות ב-1932, בימי חצר כנרת. יודיה נפטרה ב-1977 בגיל 70, אביק נפטר ב-1991 בגיל 87.

ארנון נולד באפיקים ב-1936, מחזור 6 של בית אפיקים. המחזור הראשון שלמד בבית הספר באפיקים.
ארנון אהב ספורט והיה ספורטאי מצטיין. הענף בו בחר היה הכדורעף, בו התמיד לשחק עד גיל 33, ארנון היה מעמודי התווך של הקבוצה המפוארת של אפיקים ושימש דוגמא לדור צעיר שנכנס לענף.

בצבא שירת בשריון והיה גם מאמן הכדורעף של חיל השריון.
לאחר הצבא יצא לשנת שירות מאוחרת לעזרת קיבוץ האון, קיבוץ שהיה חלק משמעותי גם בהמשך חייו, בהיותו שנים אחר כך חבר בוועדה הקרואה של האון.
ב-1971, בהיותו במילואים, הגדוד שלו נשלח לביטחון שוטף בעוטף, לשמור על הקיבוצים נירים ונחל עוז. ארנון שובץ לנירים אך ביקש להתחלף כי בנחל עוז הייתה לו בת דודה, ושם בנחל עוז, בימי המילואים, נוצר הקשר עם נירה שגיא.
ב-1972 נירה וארנון התחתנו באפיקים, כאן בחרו להקים את ביתם, נירה הגיעה עם הבנים דורון ורן, כאן הצטרפו למשפחה אורן וירון ז”ל.

ארנושקה היה דמות מרכזית ומשמעותית בקיבוץ, חלק מהנוף של המשק. הוא נשא במגוון תפקידים באפיקים, באזור, בתנועה הקיבוצית ובמפלגה (מפלגת העבודה).

בין תפקידיו בקיבוץ
מזכיר קיבוץ, גזבר, מרכז המוסך, ארנון היה חבר בוועדות שונות, חלקן הן היסטוריה של אפיקים: מרכז ועדת רכב קטן, ועדת כוח אדם, ועדת דור צעיר, חבר בצוות “הצעד הבא”, חבר בוועד נכסי (המגזר העסקי) חבר בהנהלת קרן הפנסיה של הקיבוץ, חבר בוועדה המרכזית (גלגול מוקדם של ועד ההנהלה של ימינו), יו”ר אסיפה.

בין תפקידיו באזור
חבר בצוות האסטרטגי, חבר במזכירות צמח מפעלים.

בין תפקידיו בתנועה (בתק”ם)
יו”ר האסיפה, יו”ר מועצת התנועה, חבר נשיאות מרכז התק”ם, היה אחד מ-8 חברי אפיקים במועצה הפוליטית של התק”ם.

במפלגה
שנים, יחד עם אורי פינסקי, ריכז את סניף מפלגת העבודה של אפיקים בימי הזוהר של הסניף, ימים בהם מנה הסניף מאות חברים, היה חבר מרכז מפלגה וציר בוועידת המפלגה.

ארנון כתב לעלון הקיבוץ, לעיתונות האזורית וגם לעיתונות הקיבוצית. בכתיבתו הביע עמדותיו בנושאים השונים, שכולם בדרך כלל היו קשורים לקיבוץ.

ארנון ייזכר באפיקים, באזור ובתנועה כמי שהוביל להתחדשות הקיבוץ, מתוך אמונה והערכה שרק השינוי יביא חזרה את הבנים והבנות ויאפשר קליטה מבחוץ של חברים, דבר שיציל את עתיד הקיבוץ והתנועה.
ארנון היה פורץ דרך בנושא התחדשות הקיבוץ, נושא שהיה שנוי במחלוקת בתנועה וגם באפיקים. בתחילת שנות ה-90 הציג את החזון שלו לעתיד אפיקים והקיבוצים וכך כתב: “כבר בצעירותי הבנתי שהקיבוץ הישן, ששימש כאמצעי בדרך להקמת המדינה, השיג את מטרתו, אך בתור מקום לחיות בו הוא צריך להשתנות כדי להיות מתאים ליישוב רב דורי כמו אפיקים. נוסף לכך, ראיתי את התהליכים הדמוגרפים שהתרחשו, ביניהם עזיבת בני הדור השלישי. אפשר להתווכח על קיבוץ שיתופי או מתחדש אבל אי אפשר להתווכח על כך שהקיבוץ לאט לאט הופך להיות מושב זקנים. משום כך חשבתי שצריך לשנות את אורחות החיים”
ב-2006 ארנון היה בין מובילים המרכזים והמשמעותיים במכירת תנובה למען עתיד הקיבוץ והתנועה, הוא הבין שהמכירה היא גלגל הצלה, הזדמנות שלא תחזור, לסדר לראשונה את תחום הפנסיה של החברים (עד אז לחברי קיבוץ לא הייתה פנסיה מתוך אידאולוגיה) כיום חובת הקיבוץ לדאוג לפנסיה של חבריו.
כתבו עליו בעיתונות האזורית, הקיבוצית וגם בעיתונות הארצית על מאבקו הנחוש על הקרבות שניהל בשביל לשכנע את הקיבוצים בצורך למכור את תנובה ולפתור את בעיית הפנסיה.
לארנושקה יישמר מקום של כבוד שקידם אצלנו ועבורנו את נושא הפנסיה, הסדרת הפנסיה שיש כיום לכל חבר רשומה על שמו.

ב-2012, בגיל 76, ארנון גזבר הקיבוץ, יצא לפנסיה. לרבים חדרו המיתולוגי בקומה 2 בבית הלבן יישאר מקום מיוחד שתמיד היה נעים להיכנס אליו גם כשזה בנושא כספים.
מדברי דברי הפרידה שכתבו לו הקולגות עם צאתו לפנסיה: “חלפו להן הרבה שנים בהן כיהנת בהרבה תפקידים, כל בוקר בנאמנות, עם שירה, הכנסת רוח חיים לקומה, איזה כייף היה לעבור במסדרון ולקבל ‘היי, בוקר’ מלבב וחיוך רחב וגדול מהלב הגדול”.

ב-2016 עברו נירה וארנון אסון, כשבן הזקונים, ירון, בצאתו מבית הוריו במהלך חג הסוכות חזרה לביתו, נהרג בתאונה והוא רק בן 41. הפצע במותו של ירון ליווה את ארנון כל יום, אבל ארנון, עם נירה, בחרו להמשיך לחיות, בחרו להמשיך להיות פעילים, בתעצומות נפש נשאו את הכאב והמשיכו בחיים.
ארנושקה היה אדם אוהב אנשים ואנשים אהבו אותו. גם לאחר האסון, ארנושקה נשאר אדם אופטימי, שמח שתמיד היה כיף לפגוש בחצר המשק.

ארנון היה איש משפחה שאהב פוליטיקה וספורט ואת אפיקים. הוא היה אפיקופניק גאה כל חייו ותמיד אמר ש”כאן זה גן עדן”.
כל יום, עד לאחרונה, ניתן היה לראותו בדיוק בשעה 11:00 מגיע עם חיוך לחדר האוכל, לשולחן הקבוע, עם אותם החברים.

לפני כ-3 חודשים, בעקבות שבר באגן, חלה התדרדרות בריאותית מהירה. בכל התקופה המשפחה עטפה אותה באהבה ומסירות. באשפוז האחרון הוא ביקש לחזור הביתה וזכה להיפרד כשהוא באפיקים, הבית שכה אהב.
ביום שלישי ה-12.11.2024 המאבק תם, הלב נדם. בן 88 במותו.

70 שנים היה ארנושקה חבר קיבוץ אפיקים.

עם נירה היקרה, זוגיות של 52 שנות נישואין, עם הילדים דורון, רן ואורן ובנות הזוג, האחות רבקה’לה, הנכדים, המשפחה, החברים אבל בית אפיקים על מותו של ארנון.

יהי זכרו ברוך ותהא נשמתו צרורה בצרור חיינו.