דף הנצחה ללאניה רוזנהוך ז”ל
24.4.1920-19.3.2025
שם האב: משה
שם האם: מרים
התקבלה לחברות: 1949
לאניה, בתם הבכורה של מרים ומשה וודקה, נולדה באפריל 1920 בפולין, אחות לבלה ומניה. האב היה פעיל במפלגת הבונד הסוציאליסטית האם הייתה עקרה בית.
לאניה אובחנה כילדה מחוננת והוקפצה כיתה, בכיתה ה’ כבר נתנה שיעורים פרטיים לילדים צעירים ממנה.
היא סיימה לימודים בהצטיינות וזכתה למלגת לימודים לגימנסיה. כשהייתה רק בת 17 הייתה סטודנטית באוניברסיטת וורשה, בשל יהדותה גורשה מהאוניברסיטה וחזרה הביתה. בתקופה הזו התפרנסה במתן שיעורים פרטים במתמטיקה וגרמנית.
עם תחילת המלחמה, והיא בת 19, עברה עם כל משפחתה לגטו בעיר הולדתה ראדום.
בגטו נישאה לאהוב נעוריה, מונייק ראקוץ, ממנו נאלצה להיפרד כשלקחו אותה ואת שתי אחיותיה למחנה עבודה בבית חרושת לנשק.
הוריה ובעלה נשארו בגטו, האב נרצח בדרכו אל קרונות הגירוש, האם והבעל נלקחו באוגוסט 1942 לטרבלינקה ושם נרצחו.
ביולי 1944, עם התקרבות הצבא הרוסי, נסגר בית החרושת, לאניה ואחיותיה הועברו בצעדת המוות ברחבי פולין ואחרי מספר ימים נשלחו ברכבות לאושוויץ.
האחיות הצליחו לשרוד יחד באושוויץ ובדצמבר 1944 הועברו בין מחנות והגיעו למחנה מלכוב.
באפריל 1945 הן שוחררו ובחסות האו”ם הגיעו לשוודיה, לשם הגיעו ילדים יתומים שורדי שואה. לאניה התבקשה להיות להם למורה. היא סיפרה שהמפגש עם הילדים היהודים כה ריגש אותה, כי הייתה בטוחה שהרגו את כולם. לימוד הילדים היה עבורה רגע מכונן, כמי שראתה יותר מפעם אחת את המוות מול עיניה וזכתה לחיים, ראתה זכות להעניק אהבה וידע לדור ההמשך וידעה אז שזה הייעוד שלה, לחנך וללמד. לכן, כשהיא קיבלה מלגה ללימודים גבוהים מממשלת שוודיה היא סירבה.
כמעט שלוש שנים הייתה בשוודיה. עם הילדים שלימדה הגיעה ארצה במרץ 1948 והיא בת 28. בין הילדים בקבוצה שהגיעו איתה לאפיקים היה טיבי רם (שהקשר החם ביניהם נשמר לאורך השנים).
באפיקים הכירה את יעקב רוזנהוך, הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים: מרים, אלישבע וראובן (רוביק).
לאניה חוותה את אובדן הוריה ובעלה במלחמה, אך בזה לא תם מחיר הטרגדיה שעטפה אותה, גם בתא המשפחתי החדש שהקימה חוותה אובדן. כשהיא בת 42 נפטר בעלה יעקב ממחלה והוא בן 49, ב-1987 נהרג בן הזקונים רוביק בתאונת דרכים בניו יורק והוא רק בן 28.
לאניה לימדה לשון, תנ”ך, מחשבת ישראל וספרות – בתחילה בחברות הנוער באפיקים, אחר כך בבית הספר המקצועי של עמק הירדן (היכן שנמצא היום מתחם המרפאה האזורית).
מגיל 60 ועד שמלאו לה 80, לאורך עשרים השנים, לימדה במכללת עמק הירדן.
לאניה היתה “אשת אשכולות” שגם שלטה במספר שפות: עברית, פולנית, גרמנית, שוודית, נורווגית, לטינית, ויידיש.
את לימודיה האקדמאיים, שהופסקו בשל המלחמה השלימה בגיל שישים. לאניה הייתה סטודנטית מצטיינת שזכתה לקבל תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית, היא המשיכה ללמוד לתואר שני, לימודים שנקטעו באמצע, עם מותו של בנה רוביק.
לאניה הייתה בית וכתובת בשנות ה- 80 לעשרות חיילים משוחררים שהגיעו לאפיקים במסגרת סל”ע (סטודנטים לומדים, עובדים) – פרויקט להשלמת בגרויות.
לאורך שנים התנדבה במגוון תחומים: עסקה בפעילות במסגרת הביטוח הלאומי, הקראת סיפורים לעיוורים, הכנת קבלות שבת ב”בית אשלים”, חוג ללימוד תנ”ך באפיקים, סיוע לתלמידים לבגרות בלשון וספרות ועזרה לעשרות סטודנטים בלימודיהם.
בין עיסוקיה הרבים מצאה גם זמן ללמוד ספרדית בקתדרת “ביתנו”.
ב-1994 העניקה לה המועצה האזורית עמק הירדן ציון הוקרה על מפעל חיים על חינוך נוער ומבוגרים.
בשנת 2007 תלמידיה מקבוצת היתומים שורדי שואה משוודיה עשו עליה סרט מרגש “מי זו לוניה” (נמצא ביוטיוב).
לאניה ראתה חשיבות בהנצחה וסיפור קורותיה בשואה והקדישה זמן למפגשים עם תלמידים בבתי הספר וחיילים בצה”ל.
ב-2016 התכבדה להיות בין ששת משיאי המשואות בטקס הממלכתי ביום הזיכרון לשואה והגבורה ביד ושם בירושלים, כשהיא בת 96.
כל חייה הייתה לאניה פעילה, מעורבת ולוחמת על דרכה. כל עוד בריאותה הייתה איתנה היא לא החמיצה אף אסיפה ולא הייתה אסיפה שהיא לא קמה לפחות פעם אחת להביע עמדתה בנושאים שעל הפרק.
בגיל 85 נבחרה לוועד הפנסיונרים, בגיל 87 נבחרה להנהלה הציבורית של “בית אשלים”.
לאניה כתבה לאורך השנים לעלון הקיבוץ, שם הביעה עמדתה במגוון נושאים שברובם קשורים לאורחות החיים במשק.
כל חייה הייתה אדם פוליטי, בגיל 100 עוד השתתפה במחאה הציבורית נגד ההפיכה המשטרית דבר שהביא לה חשיפה תקשורתית אזורית, קיבוצית וארצית.
לאניה אהבה את אפיקים וכל עוד היה בה הכוח היא נלחמה על דרכו של הקיבוץ כפי שהיא האמינה שראוי ונכון להתנהל, דבר שגרר לעיתים מאבקים בתוך הקיבוץ.
בשלוש וחצי השנים האחרונות מצבה התדרדר, השנים האחרונות לא היטיבו עימה, בכל התקופה היו לצידה המטפלת גלוריה והבנות מרים ואלישבע שעטפו אותה באהבה ובמסירות רבה.
ב-19 למרץ 2025 הלב של הלוחמת והמחנכת נדם. בת כמעט 105 היתה במותה.
76 שנים הייתה לאניה חברת קיבוץ אפיקים.
עם מרים, אלישבע, הנכדים, הנינים, המטפלת גלוריה, המשפחה, החברים אבל בית אפיקים על מותה של לאניה. יהי זכרה ברוך ותהא נשמתה צרורה בצרור חיינו.
