דף הנצחה ליעל רפפורט ז”ל
20.4.1931-2.4.2025
שם האב: יהודה
שם האם: חדוה
התקבלה לחברות: 1952
יעל, בתם הבכורה של חדוה ויהודה חיות, אחות לעמי חיות ז”ל שהיה מח”ט בצנחנים, ועדה כספי חברת קיבוץ יגור. ההורים שניהם נולדו בליטא, נפגשו בסוף שנות ה-20 בהכשרה במסגרת הכנה לעלייה לארץ ישראל. הם הגיעו ארצה ב-1929 והיו בין מייסדי קיבוץ גבעת-ברנר.
יעל נולדה ב-1931 בגבעת ברנר.
בילדותה ובנעוריה ניגנה כ-12 שנים על פסנתר.
בצבא הייתה מד”סית וקצינה בנח”ל.
בקיבוץ גבת, במסגרת “הכיתה המקובצת” של התנועה הקיבוצית, פגשה יעל חיות מגבעת ברנר את אורי רפפורט מאפיקים ושם החל סיפור אהבה רב שנים.
אורי חזר אחרי הצבא לאפיקים ויעל הצטרפה אליו.
הזוג התחתן בקיבוצה, בגבעת ברנר, אבל בחרו באפיקים לבית.
באמצע שנות ה-50 יצאו יעל ואורי, יחד עם בנם הבכור מוסה, לשליחות מטעם אפיקים, עזרה לקיבוץ צעיר בעוטף – קיבוץ כפר עזה, קיבוץ אותו אימץ בית אפיקים, לאחר שנתיים הם חזרו הביתה.
באפיקים נוספו למשפחה הצעירה הבת עדי והבנים פלג ואבנר.
יעל הגשימה את חזון הציונות ועסקה בשנותיה הראשונות בחקלאות: בתחילה בגן-נוי בהמשך בלול, היא יצאה ל-3 חודשים עם משלחת ללימוד גידול פרחים בהולנד.
בשנות ה-60 למדה קורס מתקדם בחקלאות והתקבלה לעבודה בחוות הניסיונות האזורית של צמח מפעלים.
בעלון הקיבוץ פורסם שהועדה המרכזית (ועד ההנהלה של ימינו) מברכת ומודה ליעל רפפורט וירוחם כהן על התנדבותם לפיתוח וטיפול הנוי סביב חדר האוכל.
יעל הייתה מהשומרות המובילות על הנוי במרחב הציבורי ובראש וראשונה על הדשאים. משפט ידוע שלה שחסר לשמוע אותו כיום: “לא עולים על דשא רטוב”.
יעל למדה שירטוט ועבדה שנים כשרטטת של יונתן אלרואי ז”ל במשרד התכנון. בהמשך עבדה בצח”מ רכב חשמלי עם אבנר פישביין ואהרון פישמן.
יעל יצאה לפנסיה מהעבודה רק אחרי גיל 80. כל שנותיה הייתה פעילה ומעורבת בחיי הקהילה, משתתפת קבועה באספות הקיבוץ, דעתנית, שלכל נושא הביעה עמדתה.
לאורך שנותיה בקיבוץ נשאה בתפקידים שונים: הייתה רכזת מגזר המזון, אקונומית ומרכזת ועדת תכנון.
היא ראתה את גולת הכותרת בפעילותה בקיבוץ בריכוז הוועדה לבדיקת שינוי שיטת הלינה – מעבר מלינה משותפת ללינת הילדים בבית ההורים. הנושא היה טעון והיו דיונים סוערים לאורך תקופה עד שהוחלט על השינוי – זו הייתה מהפכה חינוכית וחברתית באפיקים.
יעל הייתה שותפה לצוות שדן בנושא הגשה עצמית בחדר האוכל ב-1970 (היו ימים…) אחרי סיום עבודת הצוות, החל עידן חדש במשק, הגשה עצמית בחדר האוכל.
יעל הייתה מרכזת ועדת לימודים בשנות ה-80 (פעם יצאו ללמוד ע”ח הקיבוץ) היא טיפלה במסירות ונתנה יחס חם ואישי לכל סטודנט וסטודנטית. הייתה חברה בצוות הקמת המרכז הקהילתי. בנוסף גם הייתה חברה בוועד הורי הפרבר, חברה בוועדת הצעות (ועדה שהיא עוד פיסה מההיסטוריה של בית אפיקים), נבחרה לצוות אד-הוק לגיבוש התוכנית האסטרטגית לנושא השיוך, ועוד.
היא כתבה לעלון הקיבוץ דיווחים על נושאים שריכזה, תמיד נושאים שקשורים לקיבוץ ולחיי הקהילה.
פעילות מיוחדת בה השתתפה התקיימה ב-2007 – מרוץ קלנועיות ארצי, אירוע שהתקיים בתל אביב. יעל זכתה במקום השני במקצה הנשים כשהיא בת 76. תמונה שלה דוהרת על הקלנועית התפרסמה בעיתון “ידיעות אחרונות”.
יעל טיפלה באורי בשנותיו האחרונות באהבה ובמסירות רבה. ב-18 בנובמבר 2019 חוותה יעל פרידה קשה מאורי, אהוב נעוריה, זוגיות של 70 שנות נישואין.
ב-5 השנים האחרונות, אחרי נפילה, חלה התדרדרות במצבה. בשנים האלו בחרה יעל שלא לצאת מביתה אך זכתה שחברותיה הטובות הגיעו במסירות כל השנים לבקרה.
ילדיה ומשפחתה המורחבת עטפו אותה באהבה והיו לצידה לתמוך ולסייע. לצידם הייתה כל העת קוקי המטפלת המסורה שהגיעה לטפל באורי ועברה אחרי פטירתו לסייע ליעל.
73 שנים הייתה יעל חברת קיבוץ אפיקים.
ב-2 באפריל 2025 נדם ליבה. בת 94 היתה במותה.
עם הילדים ובני ובנות זוגם- משה, עדי, פלג ואבנר, הנכדים, הנינים, המטפלת קוקי, המטפלת המחליפה נט, המשפחה המורחבת, החברים, אבל בית אפיקים על מותה של יעל
יהי זכרה ברוך ותהא נשמתה צרורה בצרור חיינו.
