ברק פנינה ז”ל

דף הנצחה לברק פנינה  ז”ל   (01/05/1920 – 28/03/2012)     ( כב אדרב תר”פ  –  ה ניסן תשע”ב )

שם האב: יוסף שם האם: ברטה חברת הקיבוץ משנת 1945 פנינה נולדה בטרנסילבניה שברומניה, להוריה ברטה ויוסף לבית יונגר. 10 אחים ואחיות היו לה. אביה עסק במסחר ואמה הייתה עקרת-בית. בית יהודי, מסורתי וציוני היה, בו חיו כולם יחד בצניעות ובשיתוף פעולה. מגיל צעיר יצאו הילדים לעבודה כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בגיל 6 התייתמה פנינה מאביה. אמה נותרה לבדה להתמודד עם גידול הילדים, כשהאחים הגדולים יוצאים לעבודה ועוזרים בכלכלת המשפחה. פנינה למדה בבי”ס עממי יהודי שם דיברו הרבה על ארץ-ישראל וחגגו את חגי ישראל בטקסים יפים. גם בתנועת “הנוער הציוני” הייתה פנינה שותפה לפעילויות השונות שכוונו לארץ-ישראל. כמה מאחיה הבוגרים של פנינה הגשימו מטרה זו ועלו לארץ. בתוקף הנסיבות יצאה פנינה לעבוד בגיל צעיר. לאחר סיום לימודיה בביה”ס העממי, עבדה בבית-חרושת לנעליים, מתוך אחריות לפרנסת המשפחה והצורך לתמוך באחים הצעירים. בשנת 1939 כשהגיעו הגרמנים לרומניה, הוקם בעיר גטו והמשפחה, כמו יתר התושבים היהודים , הצטופפו בתוכו ושרדו את השנים הקשות. לאחר המלחמה היה כבר ברור לפנינה כי פניה לפלשתינה. היא יצאה לבוקרשט להכשרה לקראת חיי קיבוץ בישראל ושם פגשה את משה. בנובמבר 1945 הם הפליגו ארצה כשפנינה כבר בהיריון ראשון. אחיה של פנינה היה אז חבר אפיקים והשפיע עליהם לבוא ולהצטרף לקיבוץ. ואכן – באפיקים הקימו פנינה ומשה את ביתם ומשפחתם. שמואל בנם הבכור נולד בערב פסח. בערב זה שהתה פנינה בבית-החולים “שווייצר” בטבריה ולא זכתה לקיים את ליל-הסדר הראשון בביתה החדש – קיבוץ אפיקים. אח”כ נולדה הבת בתיה ויותר מאוחר נולד בן הזקונים יוסף שנפטר באיבו, בעודו תינוק. פנינה החלה לעבוד בסנדלרייה, שהרי היה לה כבר ניסיון מוקדם בתחום זה עוד ברומניה. לאחר מכן השתלבה בעבודה בחינוך בגיל הרך, ומשם עברה לעבוד במטבח, שם התמידה לאורך שנים. בשנות בגרותה המאוחרות עברה לעבוד במחסן. במשך כל חייה התמודדה פנינה עם מציאות לא קלה. שנים רבות היה משה בעלה חולה והיא טיפלה בו במסירות רבה עד יומו האחרון. כשבריאותה שלה נפגעה, היא לא ויתרה ועל כיסא גלגלים נסעה ל”ביתנו” להשתתף בחוגי האמנות. בנוסף השתלבה בעבודה ב”סביון”, שם נהנתה משלל הפעילויות היצירתיות והחברתיות המתקיימות במקום, ומהתחושה המעודדת כי יש אל מה ואל מי לקום בבוקר. בערוב ימיה זכתה פנינה לראות נכדים ונינים שהסבו לה אושר רב. מאידך – מותו של בנה שמואל היה לה מקור של צער וכאב רב. הגוף שבגד בה, גרם לה לייסורים בלתי אפשריים והיא נלחמה בכוחות אחרונים על שפיותה. בתיה בתה שהייתה כל הזמן איתה, תמכה ועודדה וחיזקה ואהבה עד הרגע האחרון. פנינה נפטרה בהיותה בת 92 . הניחה: בת – בתיה, נכדים, נינים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך.