גוטסמן (פוגל) יעל ז”ל

דף הנצחה לגוטסמן (פוגל) יעל  ז”ל   (22/01/1918 – 28/06/2014)     ( ט שבט תרע”ח  –  ל סיון תשע”ד )

שם האב: יעקב שם האם: מלכה
התקבלה לחברות בקיבוץ בשנת 1938.
יעל נולדה בינואר 1918 בווינה, בירת אוסטריה.
בתם הבכורה של מלכה ויעקב, ואחותו של יוסי שהיה צעיר ממנה.
הבית היה יהודי, חופשי וציוני. הילדים התחנכו על ערכי התרבות האירופית.
למדו לנגן בפסנתר וכינור וביקרו בקונצרטים ובתיאטרון. כל זאת לצד הכרה יהודית ופעילות ציונית.
כנערה צעירה הצטרפה לתנועת הנוער הציונית, שאליה הגיעו להדרכה שליחים מארץ-ישראל – מוליה זהרהרי ואליק שומרוני, חברי אפיקים. הם אלה שכיוונו את הקבוצה הווינאית לקיבוץ אפיקים.
באותה תקופה, בחורף 1933, בהרצאה של חיים ארלוזרוב, פגשה יעל את יצחק (גוטל) גוטסמן, והידידות שפרחה ביניהם הפכה עם הזמן לאהבה גדולה. שניהם הדריכו בתנועה, נסעו למחנות הקיץ והחורף, עבדו ובילו. עם הזמן, גוטל עבר עם משפחתו לאיטליה וחברי הקבוצה הווינאית ניצלו היטב את מעט הסרטיפיקטים שקיבלו ע”י נישואיהם הפיקטיבים . יעל “התחתנה” עם חבר טוב, שהצטרף אח”כ לקיבוץ עין-גב ונהרג מפגיעת צלף ערבי כשעבד בשדות המשק.
קבוצת הוינאים יצאה מוינה ברכבת דרך איטליה לצרפת, ומשם עלו על אוניית “פטרייה” בדרך לנמל חיפה.
זו הייתה תקופת המאורעות, ואת הדרך מחיפה לאפיקים עשו בלוויית משוריינים בריטיים ששמרו עליהם מפני הפורעים הערבים. באוקטובר 1938 הגיעה קבוצת “הכוח וינה” לאפיקים.
הם למדו לרסס בפליט את האוהל, למלא מזרונים בקש ולפרוש כילה מעליהם. את הבגדים שברשותם מסרו למחסן המשותף. החום היה כבד, העבודה בגן-הירק הייתה מפרכת, אך למרות הקשיים, בערב בחדר-הקריאה, שמעו מוסיקה, שרו ורקדו.
כעבור כמה חודשים הגיע גם גוטל לאפיקים. תחילה גרו יעל וגוטל באוהל, אח”כ בצריף, ולבסוף זכו לחדר מבטון, אותו נתנו לאמה של יעל שהצטרפה גם היא לקיבוץ. הזוג הצעיר נישא וכך נבנה בית משפחת גוטסמן באפיקים. בית חם, אופטימי, מלא אהבה ואושר, שבו נולדו שלושת ילדיהם – אראלה, אורי ז”ל ומירהל’ה.
בתקופת מלחמת-השחרור, כשפונו הילדים לחיפה, נשארו גוטל ויעל באפיקים. הוא כאחראי על המוסך שעמד לרשות הצבא, והיא – כמומחית לאיתות במורס. תפקידה היה להעביר הודעות ליישובי הסביבה ממרומי מגדל-המים, כשמשם ניתן היה לצפות בשיירת הטנקים שתקפה את צמח ודגניה א’ ונבלמה בנס.
יעל עבדה שנים רבות בגן-נוי. אח”כ עברה לעבוד באקונומיה, כמטפלת בפרבר, ולבסוף, למעלה מ-20 שנה עסקה בתפירת וילונות יחד עם קיטי פרידמן ז”ל. בכל מקום שעבדה בלטה בחריצותה, במסירותה, בתבונתה וביחסי אנוש בהם הצטיינה . היא הייתה פעילה בוועדות שונות בקיבוץ. בשעות הפנאי אהבה לקרוא ספר טוב, ובמיוחד אהבה לשמוע מוסיקה. שנים רבות שרה במקהלת הקיבוץ ואף הייתה חברה במקהלת האיחוד, במסגרתה יצאה להופעות בארץ ובעולם. היא ידעה תמיד להתחבר לדברים היפים והמעניינים שהחיים הציעו לה, כמו שידעה להתחבר לאנשים – בתבונה, בצניעות, בפתיחות ובטוב-לב.
לימים, החיים היכו ביעל מכות אנושות. מותו של גוטל היה פתאומי ומוקדם כל-כך, וקטע באכזריות את השלמות המשפחתית המופלאה שטיפחו שניהם, ושהתעצמה עם נישואי הילדים והתרחבות המשפחה, שהסבה להם אושר צרוף ואהבה בלי גבולות. מותו של אורי היה אסון שאין נורא ומכאיב ממנו. יעל התנחמה בעובדה ש”גוטל לא היה צריך לעבור את זה”. היא המשיכה את חייה בראש זקוף ועיניים פקוחות.
היא התמידה ביציאתה לעבודה, שמעה הרצאות ב”בביתנו”, נהנתה מבנותיה, מנכדיה וניניה. קראה הרבה, שמעה מוסיקה ובילתה עם ידידיה הטובים. בעזרת המעטפת המשפחתית החמה, ידעה יעל עוד שנים יפות וטובות, גם כשהגוף החל לבגוד והבריאות התערערה.
בחודשי חייה האחרונים, הייתה יעל בבית הסיעודי באפיקים, כשבנותיה תומכות וסועדות אותה, עד לפטירתה
בשיבה טובה, בהיותה בת 96, מתוכם – 76 שנים הייתה חברת קיבוץ אפיקים.
הניחה: בנות – אראלה ומרים (מירהל’ה), נכדים, נינים ובני משפחה.
יהי זכרה ברוך.