דגן שמעון ז”ל

דף הנצחה לדגן שמעון  ז”ל   (07/11/1917 – 06/04/2017)     ( כב חשון תרע”ח  –  יא ניסן תשע”ז )

נולד בצ’כיה

שם האב: ליאופולד
שם האם: גרטה
התקבל לחברות בקיבוץ בשנת 1940

שמעון נולד בנובמבר 1917 להוריו ברטה וליאופולד לבית פישגרונד, בן שלישי מתוך ארבעה ילדים. האזור בו גרו חולק בין גרמניה, צ’כיה ופולין, והמשפחה העדיפה את האזרחות הצ’כית. האב היה איש עסקים מצליח ומעורך, והילדים קיבלו חינוך אירופאי קלאסי. שפת הדיבור הייתה גרמנית. הם הרבו לבקר בתיאטרון, בקונצרטים ובאופרות, לשחק ברידג’, ולנסוע לחופשות בחו”ל. יחד עם זאת נשמרה הזהות היהודית במשפחה. היו מבקרים בבית הכנסת בחגים, ואפילו בר-מצווה חגג שמעון כהלכה.

בילדותו, לא חווה שמעון גילויים אנטישמיים. הוא היה תלמיד מצטיין בבית-הספר, וחבר במועדון הספורט המקומי. שיחק כדורגל, כדורעף, הוקי קרח, טניס וטניס שולחן.
התחרה בתחרויות שחייה ועשה סקי וגלישה על הקרח. בגיל 16 הצטרף לתנועת הנוער הציונית במקומית והפך לציוני נלהב. הספורט היה אהבתו הגדולה, ובמשך זמן מסוים חשב להתמקצע בתחום הזה, אבל אחרי הבגרות, שעבר בהצטיינות, חשב ללמוד משהו שיביא תועלת בפלשתינה, היעד הנבחר לעתיד. הבחירה נפלה על רפואה וטרינרית, בברנו שבצ’כוסלובקיה.
באותו זמן, אביב 1938, מספר שמעון: “קרה המאורע החשוב בחיי – פגשתי בחורה יפהפייה, עם עיניים כחולות ותלתלים בלונדיניים. הייתה זו אהבה ממבט ראשון, והשאר הוא היסטוריה של יותר מ- 70 שנה”… סיפור אהבתם של שמעון ואילזה.
שמעון הצטיין בלימודי הווטרינריה, וזכה בפרסום ובהערכה רבה על הישגיו, אך הפלישה הגרמנית לצ’כיה, ערב מלחמת העולם השנייה, טרפה את הקלפים.
שמעון קיבל הודעה שאין באפשרותו להמשיך את הלימודים, וכי אסור לאפשר ליהודים ללמוד במוסד הזה. לכן עליו לעזוב. באיחור של 60 שנה זכה שמעון לקבל את הדיפלומה מבית הספר הווטרינרי בברנו, זאת בתיווכו של נכדו עמיר, שהצליח לקשור את החוטים שנפרמו בעבר, ולסגור את המעגל. את מדליית ההצטיינות קיבל שמעון מידי הפרופסור הצ’כי והשגריר הצ’כי בישראל, בטקס מרשים, שנערך באפיקים, בהפקתה של דורית כמובן.
שמעון הצליח לצאת מצ’כוסלובקיה יחד עם קבוצת צעירים יהודים, והגיע לאנגליה. בלונדון הוא השתלב במרכז לעזרה לפליטים יהודים באנגליה, שבראשו עמד טדי קולק. אח”כ הצטרף לחוות הכשרה לקראת העלייה לארץ-ישראל. המדריך הראשי שם היה אברשה חזק, והוא הציע לשמעון להגיע לאפיקים. בינתיים הצליחה אילזה לעלות לארץ ישראל כסטודנטית באוניברסיטה העברית בירושלים. היא גם הצליחה להשיג רישיון עלייה עבור שמעון, מה “שהציל” אותו מגיוס לצבא הפולני.
בשנת 1940 הפליג שמעון מאנגליה לנמל פורט סעיד שבמצריים, ומשם ברכבת הגיע לתל-אביב.
שמעון ואילזה התחתנו בחתונה צנועה ביום הולדתה ה- 21 של אילזה, ובקיץ 1940, בעקבות המלצתו של אברשה חזק, באו לאפיקים. כאן לא הייתה התלהבות גדולה למראה “הזוג האירופי-בורגני מדי ” לטעמם של הקיבוצניקים הוותיקים, והוחלט להציע אותם לקיבוץ עין- גב. לאחר כמה ימים שלחו אותם מעין-גב חזרה לאפיקים. “לא הייתה ברירה, והם הסכימו לקבל אותנו” סיכם שמעון. זה לא היה קל, במיוחד לאילזה, אבל שמעון היה נחוש בדעתו כי זה המקום הנכון. במבט לאחור, ראה קיבוץ אפיקים ברכה רבה בנחישות הזאת. שמעון ואילזה בנו את ביתם באפיקים, וכאן נולדו ילדיהם – עלי, דורית ועדנה.
שמעון השתלב בעבודה ברפת, והיה לאחד העובדים הבולטים בענף, בצוות שהיה מעין “סיירת מטכ”ל” של ענפי המשק. במלחמת השחרור לקח חלק בקרבות עמק הירדן, ולחם, עם כמה חברים נוספים מאפיקים, בהגנה על קיבוץ גשר מול הכוחות העיראקיים. אח”כ נבחר לכהן בתפקידים שונים, בקיבוץ ומחוצה לו: ניהל את האגודה להזרעה מלאכותית, עבר קורס רכזי- משק, ומילא את תפקיד מרכז-המשק במשך שנים אחדות. בין לבין עבד כמה שנים בלול.
ריכז את ועדת המשק ב”איחוד”, ואת הוועדה החקלאית במועצה האזורית עמה”י. היה מזכיר כספים בקיבוץ, מלווה משקי של קיבוץ אלומות, הקים וניהל את צמח-חשב במסגרת מפעלי עמה”י, ובשנות עבודתו האחרונות, כפנסיונר, עבד בצח”ם.
שמעון גם יצא 3 פעמים כראש משלחת להקת “בת-חן”, חניכותיה של דורית, לגימנסטראדה בשוייץ, דנמרק ופורטוגל, והיה גם ראש משלחת צעירי עמק הירדן, במסגרת חילופי נוער בגרמניה, דנמרק ושוודיה. כזה היה שמעון כל חייו.
איש חכם ואינטליגנטי, איש תרבות וערכים, רחב אופקים ונעים הליכות, שואף תמיד למצויינות. איש של פעילות, עשייה ויצירה, נאמן לדרכו ומחויב לה עד תום. אך מעל הכל היה שמעון איש משפחה למופת. בעל אוהב ומפנק, אב מעריץ וגאה בילדיו ובנכדיו, שהקשר עמם היה עמוק וחם, ומפרה הדדית, באהבה גדולה וענקית.
שמעון זכה לאריכות ימים מכובדת, עטוף באהבה ובמסירות אינסופית מצד בתו דורית, שהייתה כל הזמן לצידו, והמעגל המשפחתי הגדול והמסועף שהעניק לו חיבוק אוהב עד יומו האחרון.
כעת הגיע אל התחנה האחרונה. כאן ימצא מנוחה נכונה לצד אילזה שכה אהב, וכה כאב את אובדנה, ואולי גם יחבור לעמוס ז”ל, חתנו, שהיה לו כבן, ועזב אותו בפתאומיות בלתי נתפשת.
שמעון נפטר , כחצי שנה לפני שסגר 100 שנות חיים עשירות וגדושות פעילות חלוצית מגוונת, ערכית ויצירתית. 77 שנים היה חבר בקיבוץ אפיקים.

הניח: בן – עלי, בנות – דורית ועדנה, נכדים, נינים ובני משפחה.

יהי זכרו ברוך.