וייסלר יוסי ז”ל

דף הנצחה לוייסלר יוסי  ז”ל   (01/10/1948 – 05/11/2015)     ( כז אלול תש”ח  –  כג חשון תשע”ו )

שם האב: צבי
שם האם: הלנה
התקבל לחברות בקיבוץ אפיקים בשנת 1967

יוסי נולד בפולין, באוקטובר 1948, להוריו הלנה וצבי. הבן הצעיר מבין שלושת ילדי המשפחה.
בשנת 1959 עלתה המשפחה לארץ, והתיישבה בקרית-אתא. אמו נפטרה בעודו ילד.
האב התקשה בגידול ילדיו הקטנים, ומשום כך הם נשלחו למסגרות החינוך בקיבוץ אפיקים.
ראשון הגיע עדי, ואחר כך בעקבותיו, הגיע גם יוסי. הוא הצטרף למחזור בני גילו בקיבוץ.
משפחת ויקי ויהודה מינץ הייתה לו משפחה מאמצת, והקשר ביניהם היה חם, תומך ומחבק.
יוסי סיים את לימודיו בבי”ס באפיקים ובבית-ירח והתגייס לצבא. הוא שירת כחובש בסיירת גולני, והיה שותף לפעולות היחידה תוך כדי השירות הצבאי. בהיותו בשירות מילואים, השתתף במלחמת יום-הכיפורים ובמלחמת שלום הגליל בלבנון.
לאחר שחרורו מהצבא חזר לקיבוץ והשתלב בעבודה ברפת ובכרם. באותה תקופה הוא נישא לאריאלה ונולדו להם ארבעת ילדיהם – מיכל, יעל, יוני ויובל. יוסי היה אדם דעתן, חכם, סקרן ושאפתן ולא ויתר על לימודים אקדמאיים, ובכך הרחיב את ידיעותיו והשכלתו בנושאי כלכלה ושיווק. כשחזר לקיבוץ, השתלב כמשווק בחברת “אפיקים הפקות” עם הצלם משה אלפרט.
יוסי הצליח ליצור קשרים טובים עם תחנות טלוויזיה וחברות הפקה רבות בעולם כמו: הולנד, אנגליה, יפן, ארה”ב, כולל הנשיונל ג’יאוגרפיק ודיסקברי צ’אנל, שהעריכו מאד את סרטי הטבע של משה, ופתחו את השערים בפניהם. הם גם הזמינו את יוסי מפעם לפעם לשמש כשופט בפסטיבלים עולמיים לסרטי טבע. כ-20 שנה עבד יוסי ב”אפיקים הפקות”. היו אלה שנים יפות ומאתגרות עבורו ועבור החברה, אך מגמת השוק העולמי השתנתה. הריאליטי האנושי דחק את מקומו של ריאליטי הטבע. קשה היה לחברת הפקה קטנה לעמוד בתחרות עם ענקיות השוק ו”אפיקים הפקות” נסגרה.
השנים הבאות לא היו קלות ליוסי. הוא התקשה להשתלב במערכות הקיבוץ. הוא התמקד בנושא הקרקעות של הקיבוץ, וקרא ל”ענף” הזה בשם “אדמתי”, ואף נבחר מטעם אפיקים להיות נציג הקיבוץ במועצה האזורית.
יוסי היה אב מסור ואוהב לילדיו ולנכדיו . היה לו קשר רגשי עמוק לטבע, לאדמה, לחי ולצומח. ברשימות רבות שפרסם בעלון המקומי, בכתיבה קלילה וחיננית, ביטא את תחושותיו אלה,
בהקבלה לתהליכים חברתיים שמתחוללים בקיבוץ. כמו למשל החלום על מטע זיתים שישתרע על פני מאות דונמים ברמת סירין, ובית-בד שיפיק שמן זית.
הוא אמר: “אני רואה בעיני רוחי את נכדיי יחד עם ילדי אפיקים מטפסים על העצים ואוספים את הזיתים, ואני מחשב בליבי מתי יהיה היבול הראשון – יוצא לי בשנת 2020. ואז, בשנת 2020, כבר נהיה משוחררים מחובות הבנקים, ויהיה לנו שמן טוב, ולעושים במלאכה במגזר העסקי יהיה שם טוב. לו יהי”… יוסי חלם, אך המציאות הכתה בפניו. לפני כמעט שלוש שנים התגלתה אצלו מחלה ממארת שפשטה בגופו. הטיפולים הכימיים והביולוגים הייחודיים והניסיוניים שקיבל, אפשרו לו לחיות עוד שנתיים וחצי. תוך כדי הוא המשיך לקיים את מפגשי החוג לסרטי טבע שונים ומגוונים, בקביעות, אחת לחודש, ולקיים מפגשים לעיתים מזומנות ב”סביון”.
הוא היה מודע למצבו, אך לא היה מוכן לוותר בקלות. לתמיכה ענקית זכה מחברתו לחיים אתל, שהייתה לצדו כל הזמן. עזרה, חיזקה ועודדה, ונתנה לו תחושה כי במערכה הכואבת הזאת הוא לא לבד. בחודשים האחרונים לא היה בכוחו של יוסי לשאת עוד את סבל הטיפולים . ילדיו עטפו אותו באהבה גדולה וטיפלו בו, עד הפרידה הסופית ששחררה אותו מייסוריו, והוא נפטר בהיותו בן 67 שנים, מתוכם 48 שנים היה חבר קיבוץ אפיקים. יוסי נטמן אל מול נופי-ירדן, שדותיו ומטעיו,  ושב אל אדמתו, לאחר קרב בלימה אמיץ ועקשני, במחלה קשה ואכזרית שלא הותירה לו כל סיכוי .

הניח: ילדים – מיכל, יעל, יוני ויובל, חברה לחיים אתל, נכדים ובני משפחה. 

יהי זכרו ברוך.