וייס חיים ז”ל

דף הנצחה לוייס חיים  ז”ל   (01/09/1921 – 09/03/2004)     (  –  טז אדרב תשס”ד )

שם האב: יוליוס. שם האם: שרה. חבר הקיבוץ משנת 1937 חיים נולד בגרמניה למשפחה יהודית אמידה. בן שלישי במשפחה. בראשית שנות ה-30 החל המצב להתדרדר בעקבות גילויי אנטישמיות שפגעו קשות ביהדות גרמניה. האחיות הבוגרות עלו ארצה, וההורים התכוונו לעלות בעקבותיהן. אך אז נפטרה אמו של חיים, והוא נותר לבד עם אביו. המשפחה ירדה מנכסיה ואיומי מאסר במחנה דכאו ריחפו מעל ראש האב. הם הצליחו להימלט מגרמניה, ודרך איטליה הגיעו ארצה. חיים, נער צעיר בן 16, פנה לעליית הנוער, ודרכה הגיע לאפיקים. הוא קשר קשרי רעות אמיצים עם חבריו בקבוצה מחברת נוער ב‘, וגם עם בני הקיבוץ. כשחברי קבוצתו יצאו להשלים את הקיבוצים להבות-הבשן וגינוסר, החליט חיים להישאר באפיקים. כאן פגש את ז‘וטה, ניצולת שואת אירופה, נשא אותה לאישה, וכאן נולדו ילדיהם חנן, שימי ותמי. בשנים הראשונות עבד חיים בענף הנהגות. היה בין ראשוני נהגי הסמיטריילר. לאחר מכן ניהל במשך שנים רבות את רשות הניקוז בעמק-הירדן והגליל-התחתון. באמצע שנות ה-70 פנה ארגון “הפועל” לחיים בבקשה לארח באפיקים קבוצת כדורגל מגרמניה. הוא נענה לאתגר. חיים היה מודע לבעייתיות שבאירוח נוער גרמני בקיבוץ שבו ניצולי שואה רבים, אך הוא סבר שזיכרון השואה הוא הבסיס לנרמול היחסים החדשים המתרקמים מכורח המציאות בין מדינת-ישראל הנלחמת על עצמאותה בשם העם היהודי כולו, ובין גרמניה המכה על חטא וחייבת להתמודד עם עברה האפל. מפגש זה הביא בעקבותיו למפעל חילופי-נוער בין אפיקים וגרמניה שנמשך לאורך שנים רבות, והיה מלווה בלימוד אינטנסיבי של תקופת השואה והשלכותיה. במקביל יזם חיים אירוח קבוצות רבות של תיירים בקיבוץ. בעברית, גרמנית ואנגלית היה מסתובב עימן ברחבי הקיבוץ. הגיעו לאפיקים משלחת הצי השישי של ארה”ב, משלחת ספורטאים מפינלנד, קבוצות רבות מהמגבית היהודית וטיולים מאורגנים מרחבי הארץ שהביקור בקיבוץ היווה עבורם את גולת הכותרת. בתקופת חייו האחרונה, חיים חלה, ומצב בריאותו הלך והתדרדר במהירות. המשפחה כולה עטפה אותו באהבה ובמסירות אין קץ. ז‘וטה, האישה שאיתו, הייתה לצידו בכל מכאוביו, אך הוא לא הצליח להתגבר על מחלתו והוא נפטר. בן 83 היה במותו. חיים ייזכר בחיוכו התמידי, בטוב ליבו, בתחושת השליחות שפיעמה בלבבו, לקירוב תיירים מחו”ל ומטיילים ישראלים שבאו בעקבותיו לביקורים ולהתרשמות מהחצר הקיבוצית היפה והישראלית כל-כך, וממסירותו למשפחתו האהובה. הניח: אישה – שושנה (ז‘וטה), בנים – חנן ושימי, בת – תמר, נכדים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.