דף הנצחה לויניאר ז’ניה ז”ל (10/12/1908 – 09/11/2002) ( – ד כסלו תשס”ג )
שם האב: יהודה. שם האם: אסנת. חברת הקיבוץ משנת 1929 ז‘ניה נולדה בליטא, בשנת 1908. המשפחה הייתה יהודית דתית, אמידה. אביה היה מורה לעברית, אך שפת הדיבור בבית הייתה אידיש. בגיל 12 הצטרפה ז‘ניה לפלוגת צופים עבריים, שהתמזגה בתנועת ה”שומר הצעיר” בלטביה והושפעה מ”השומר הצעיר” הרוסי. שליחי התנועה מה”קיבוץ הרוסי” בארץ – לסיה גלילי, יוסף יזרעאלי, אליק שומרוני, שורה אילנאה וליובה גולני – הטביעו את חותמם על החניכים וסללו את דרכם לארץ-ישראל. טרם בואה לקיבוץ הכירה כבר את שמות החברים וסיפורי המקום, מהמדריכים ומהעלונים שהגיעו בקביעות מהארץ ונקראו בהתלהבות. לקראת העלייה ארצה הצטיידה בבגדים וחפצים רבים, כי שמעה שהמחסן בקיבוץ דל, וברכושה יוכלו להעשירו קצת, לטובת הכלל כמובן. בבואה – שום דבר לא נשאר ברשותה הפרטי. בפברואר 1929 הגיעה ז‘ניה לקיבוץ וחשה כי הגיעה הביתה, למרות שיוצאי רוסיה לא גילו התלהבות לקליטת חברים “זרים”. ההחלטה על קליטת עלייה מהתנועה בלטביה באה בלית-ברירה, עקב הפסקת העלייה מרוסיה. ביום שהגיעה ז‘ניה לקיבוץ, הגיע גם עולה חדש מרוסיה, בוזיק שמו. ז‘ניה ובוזיק חברו האחד לשני, נישאו ובנו את ביתם ומשפחתם בקיבוץ אפיקים. כאן נולדו ילדיהם רמי ונאווה. כאן גם שכלו את בנם בכורם יהודה ז”ל. כל שנותיה בקיבוץ הייתה ז‘ניה ערה לשמירת ערכי הכלל והחברה. כאבה את הבזבוז וזריקת כמויות האוכל בחדר-האכילה, את הזלזול והפגיעה ברכוש הציבורי, את הזנחת הגינות בחצר-המשק, את התבדלות החברים מהשתתפות באירועי תרבות וחג. אהבה ספר, אמנות, תיאטרון ומוסיקה. יחס חם במיוחד היה לה לאומני המקום. גם לב פתוח ויד רחבה אפיינו את אישיותה. אהבה להעניק מתנות ברוחב לב ובשמחה. כשחלתה וגופה נחלש, לא נפלה רוחה. כל עוד עמד לה כוחה המשיכה בעבודתה למרות מכאוביה. שנותיה האחרונות של ז‘ניה היו קשות וכואבות, אך היא נלחמה והתמודדה על עצמאותה. ז‘ניה נפטרה בהיותה בת 94 . הניחה: בן – רמי, בת – נאווה, נכדים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך.