חרמון כתריאל ז”ל

דף הנצחה לחרמון כתריאל  ז”ל   (11/03/1914 – 20/06/1998)     (  –  כו סיון תשנ”ה )

שם האב: יצחק. שם האם: שרה. חבר הקיבוץ משנת 1942 כתריאל נולד בשנת 1914 בטרנסילבניה שהשתייכה להונגריה. עם סיום מלחמת העולם הראשונה עבר חבל ארץ זה לרומניה. אביו היה סוחר שהקפיד לשמור על כשרות. עוד בטרם מלאו לכתריאל 13 שנים, הצטרף לתנועת “בוריסיה” והיה חבר בה כ-15 שנים. כשגמר כתריאל את לימודיו בבית הספר התיכון המשיך לאקדמיה המסחרית. האנטישמיות ברומניה קטעה את לימודיו. לשלטון עלתה התנועה הפאשיסטית “משמר הברזל” וההגבלות על היהודים גברו. כתריאל גויס לצבא לעבודות חפירה בבסרביה. כשנכבש האזור ע”י הרוסים ב-1940 הוא שוחרר והחליט לעלות ארצה. הוא העפיל יחד עם 800 יהודים נוספים באוניה “דריאן”. בשערי הארץ המיוחלת נעצרה האוניה ע”י הבריטים והמעפילים וכתריאל ביניהם, הועברו למחנה במזרע ולאחר מספר חודשים הועברו לעתלית. בהיותו במחנה הכיר חברים מאפיקים שקראו לו להצטרף לקיבוץ. בשנת 1941 הגיע כתריאל לקיבוץ אפיקים. את דרכו בקיבוץ החל בעבודה בדוד הקיטור. תקופה קצרה הדריך חברת נוער מהונגריה. לאחר מכן הוא נשלח מטעם הקיבוץ לקיבוץ גשר בימיו הקשים בעת מלחמת השחרור. לאחר המלחמה נשלח לעזרה לרמת-רחל הדוויה. הוא היה סדרן עבודה, אך במרבית שנותיו עבד בקלת. אהב את המפעל וליווה אותו במסירות בימיו הטובים ואף במשבריו. פינה נוספת בליבו החם הייתה למשחק השחמט. השתתף בתחרויות בין-קיבוציות וארציות, וארגן נבחרות מקומיות ואזוריות. בדפי עלון אפיקים ראו אור רשימותיו על חוגי השחמט, על המצב בקלת ואפילו בכתיבה ספרותית שלח ידו כשקווים רומנטיים וניצוצות של הומור היו טמונים בו. תיזכר אהבתו לבולים, אותם אסף בקפדנות ובאהבה גדולה. הוא היטיב ללמוד שפות זרות וקרא בשקיקה היסטוריה וגיאוגרפיה. כתריאל, כמו בני דורו, זנח יבשת שסועה וסוערת ובא לארץ חמה ולוהטת. הוא בנה את ביתו בחברה שלא תמיד אהב את דרכה ואורחותיה, אך בכל זמן ובכל נושא העמיד את עצמו וכישוריו, לרשות ולטובת הכלל. היה בעל מסור לחנה רעייתו, אב טוב לילדיו וסבא חם ואוהב לנכדיו. כתריאל נפטר באופן פתאומי והוא בן 84. במותו ציווה את גופתו למדע. הניח: אישה – חנה, בן – דרור, בנות – אביבה ושרי, נכדים ובני-משפחה. יהי זכרו ברוך