דף הנצחה ליבזורי בנימין ז”ל (11/12/1905 – 27/01/1975) ( – טו שבט תשל”ה )
שם האב: משה. שם האם: בתיה. חבר הקיבוץ משנת 1942 בנימין נולד במושבה “נהר-טוב”, פלך חרסון. אווירת הבית הייתה חדורה רוח ציונית ומחשבה ליבראלית-מהפכנית רוסית. את לימודיו החל מפי אביו בבית, אח”כ למד בביה”ס שבמושבה ומתוך ספרים. המהפכה בשנים 1918-1917 קטעה את לימודיו והתנאים אילצוהו לעמוד כמבוגר בפני החיים. אותה עת נפגש עם ראשוני החלוצים, שהחלו להגיע למושבה להכשרה חקלאית. הם שפתחו את העלייה, שנקראה אח”כ “השלישית”. מאורעות המהפכה ומלחמת האזרחים היו מלווים בפרעות ביהודים בכל תחום מושבם. בנימין שקע בארגון נוער ו”החלוץ”. ב-1923 ברח ממאסר צפוי אל משק-ההכשרה של “החלוץ” באודיסה. בשנת 1924 נשא את ריבה. הועבר אל מינסק לריכוז עבודת “החלוץ” ברוסיה הלבנה וב-1926 נקרא למוסקבה. שם נאסר ולאחר שחרורו, בהתערבות אנשי ה”ג‘וינט”, טיפל בחיסול משקי-ההכשרה של “החלוץ”. ב-1928 גורשו מרוסיה “בלי רשות לחזור”. הצטרפו אל תל-יוסף. עזבוה ב-1932, עם בואם של הורי ריבה לארץ. עבד במפעלי ים-המלח, אחר-כך בתל-אביב ובחיפה כמכונאי. ב-1938 גוייס אל מנגנון-הקבע של ה”הגנה”. שימש קצין-נוער ליד המפקדה הארצית. ב-1942 הצטרפו לאפיקים. כשנתיים המשיך בתפקידו ב”הגנה”, אח”כ נכנס לעבודה במסגריה ובמוסך. הרכיב את המכבש הראשון ב”קלת”, המשיך שם בהרכבה ובאחזקה. הושאל ל”ספן” לתקופת הרכבת המפעל. בשנותיו האחרונות עבד ב”חמד” וקיווה, לפי דבריו “להמשיך במלאכת-כפיים זו”. פעל בבעיות-חברה. מפקד אזור אפיקים בתקופת מלחמת העצמאות. שקט באופיו ותקיף במעשיו. ניחן באצילות של ענווה ובחיבת הבריות.
הניח אישה – ריבה, בנות – מעינה ואמירה, בן – איתן , נכדים ובני-משפחה.
יהי זכרו ברוך.
