יצחקי חנה ז”ל

דף הנצחה ליצחקי חנה  ז”ל   (31/08/1920 – 31/12/2006)     (  –  י טבת תשס”ז )

שם האב: יקותיאל. שם האם: רצ‘י. חברת הקיבוץ משנת 1950 חנה נולדה בגרמניה, אביה היה חוקר ומורה לתלמוד בבית-מדרש למורים ובסמינריון לרבנים. בראשית שנות ה-30 כשהאנטישמיות הגרמנית החלה לאיים על היהודים, עברה המשפחה לאמסטרדם שבהולנד. שישה ילדים היו במשפחה. קיבלו חינוך דתי וציוני. האחיות הגדולות אף עלו ארצה. כשנכבשה הולנד ע”י הגרמנים, הוחל בגירוש היהודים למחנות. נתינותו התורכית של אבי המשפחה הצילה אותם מהגירוש הראשוני, אך כעבור שנתיים נאסרו גם הם. חנה ואחותה הצליחו לברוח. ההורים והאח הצעיר נשלחו לברגן-בלזן. רק האם שרדה את המלחמה. חנה עברה את שנות המלחמה בזהות בדוייה, כנוצרייה. יצרה קשר עם המחתרת ההולנדית והתמחתה בזיוף תעודות עבורם. לאחר המלחמה עלתה ארצה עם בעלה הראשון. הם התיישבו בקרית-חיים. היות שחנה למדה גרפיקה בבי”ס לאמנות באמסטרדם, יכלה להתחיל ולעבוד כמורה לציור. לאחר גירושיה, והיא כבר אם לבן, אורי, חיפשה מקום בו תוכל לעבוד ולגדל בביטחון את בנה. ההצעה של משרד החינוך להיות מורה לציור בבי”ס בקיבוץ אפיקים נראתה לחנה מתאימה ובשנת 1950 הגיעה לאפיקים והחלה ללמד ציור. כאן הכירה את יוסף יצחקי, עימו הקימה את משפחתם, נולדו ארבעת ילדיהם ולימים נוספו הנכדים. 23 שנים הייתה חנה מורה לאמנות בבית ספרנו, עברה קורס לקרמיקה אצל הדוויג גרוסמן ולימדה קרמיקה בביה”ס. הקימה חוגים למבוגרים באפיקים ובאזור. את עבודותיה הציגה בתערוכות רבות בכל רחבי הארץ, וכמובן באפיקים. “החנוכיות” שלה חזרו אל מקורות הלאומיות היהודית, העתיקה, המתחדשת. “הבובות” שלה ייצגו פסיפס צבעוני של הישראליות המגוונת ורבת-הפנים. “האצטרובלים” פנו אל יפי הטבע. על מכלול יצירותיה זכתה חנה בפרס הוקרה של המועצה האזורית עמה”י. מותו של יוסף הותיר את חנה אלמנה שנים רבות, ונפילתו של בנה לוטן ז”ל במלחמת לבנון צרב בה את כאב השכול הנורא. אך היא המשיכה לחיות את החיים, כששאבה כוח ממשפחתה המתרחבת שהרעיפה עליה חום ואהבה. לפתע באה הנפילה, בייסורים ובכאב גדול. המשפחה כולה התגייסה לעמוד בפרץ, חיבקה ועטפה את חנה בתמיכה ואהבה כל הזמן, עד הסוף המר, ועד שנגאלה מייסוריה . הניחה: בן – אורי, בנות – גינת, יונת ואילאיל, נכדים ובני-משפחה. יהי זכרה ברוך