כהן בצלאל ז”ל

דף הנצחה לכהן בצלאל  ז”ל   (24/12/1914 – 10/07/1989)     (  –  ז תמוז תשמ”ט )

שם האב: צבי. שם האם: שרה. חבר הקיבוץ משנת 1933 בצלאל נולד בלטביה בשנת 1914 וגדל בשנים הקשות של המהפכה. עם סיום לימודיו בגימנסיה, חזר בצלאל אל אימו בקרסלבה, אך במקום להשתלב בפרנסת הבית, הצטרף לנצ”ח והקים את הסניף המקומי. בשנת 1933, לאחר הכשרה, עלה בצלאל לארץ והצטרף לקיבוץ. באפיקים התחיל בעבודה בבניית נהרייים. אחר כך עבר לנהגות. סיפור אופייני לאותה תקופה התפרסם בעיתון “דבר” בתרצ”ח, על התקפה שנערכה על רכב הקיבוץ ליד אלונים. בזכות תושייתם ועוז-רוחם של הנהג בצלאל וגיורא זייד הנוטר, יצאו בשלום והביאו אספקה לחיפה. בתקופת המאבק שלפני קום המדינה היה בצלאל ברוב השיירות שעלו לירושלים. בשנים הראשונות של קום המדינה, התחיל בצלאל לשלב בעבודתו כנהג את ענייני “קלת”. במרוצת הזמן עבר לעסוק בענייני קלת ואף נשלח לאפריקה, שם שהה כנציג קלת זמן ממושך. לימים עבר לעבוד ב”ספן”, וגם שם תרם רבות לקידום המפעל והתפתחותו. בתחילת שנות ה-70‘ חזר בצלאל לפעילות עסקית ומונה כנציג מתאם בענייני הובלה ימית, עולם בו בצלאל התמחה ואהב לעסוק. בנוסף לכך, נרתם לטפל בענייני העולים מברה”מ. בשנת 1975 הוא נשלח מטעם איחוד הקבוצות והקיבוצים למחנה המעבר של העולים מרוסיה. הכוונת העלייה הזאת לקיבוצים הייתה אתגר עצום ובצלאל תרם מניסיונו, כישוריו וקשריו להבאתם של העולים וקליטתם בארץ ובקיבוצים. הוא הבין את החשיבות הרבה מבחינה אנושית, יהודית ותנועתית. צביה רעייתו, הייתה שותפתו הנאמנה והאוהבת. היא ליוותה אותו בחלק מפעילויותיו, וגם כשנשארה בבית, בקיבוץ, הייתה לו למשענת רבה. החיים עם צביה היו מלאי תוכן ומעש רבי-גוונים משתנים ושונים. בכל אשר עשה בצלאל צביה חשה שיש לה חלק, גם אם לא הייתה נוכחת. בצלאל בורך בשנים של פעילות ומעש, סיפוק והנאה. עד שלפתע קיבל התקף לב ונפטר. ייזכר תמיד כאיש טוב-לב ובעל חוש הומור. אהב את הזולת והיה נכון לעזור בכל עת. לאורך כל שנותיו, רכש לו ידידים רבים, בארץ ובקיבוץ, מסור למשפחתו, לבנותיו ולנכדיו. הניח: אישה – צביה, בנות- רויטל, תרזה ונירה, נכדים ובני-משפחה. יהי זכרו ברוך.