לוי יצחק ז”ל

דף הנצחה ללוי יצחק  ז”ל   (12/12/1914 – 03/02/1999)     (  –  יז שבט תשנ”ט )

שם האב: ניסים. שם האם: לינדה. חבר הקיבוץ משנת 1943 יצחק נולד בשנת 1914 בסופיה אשר בבולגריה. אביו נפל במלחמת העולם הראשונה ואמו נותרה לטפל בששת ילדיה היתומים. ליצחק טרם מלאו אז 3 שנים. למרות האמצעים הדלים דאגה אמו שירכוש השכלה והוא סיים בית-ספר מקצועי. לפרנסת המשפחה עבד בעסק של אחיו בייצור סוכריות. הבית בו גדל היה בית-מסורתי וציוני. אחיו של יצחק היו רביזיוניסטים. כשהגיע יצחק לגיל 12 הצטרף לתנועת “השומר הצעיר”. מהתנועה יצא להכשרה חקלאית. בשנת 1936 גוייס לצבא. שלוש שנים שירת בו. כשסיים את שירותו הצבאי בשנת 1938, זכה בסרטיפיקאט לעלות לארץ-ישראל ויצא לדרך באוניית מעפילים. טלטלות רבות עברה האונייה כשמלחיה היווניים נטשו אותה לפני תום המסע. גם כשהגיעו לארץ לא הסתיימו התלאות והם נתפסו ע”י הבריטים. רק בעקבות ההפגנה נגד “הספר הלבן” שהתקיימה באותו יום, שוחררו יצחק וחבריו למסע. בתחילה עבד יצחק במושבה מגדל כחבר גרעין חקלאי ושם אף נישא לסופי שהכיר עוד בבולגריה. בארבע שנותיו במגדל, למרות שקיבל אדמות, שאף יצחק להגיע לקיבוץ. הוא וסופי פנו לאפיקים והצטרפו לקיבוץ בשנת 1942. כאן הקימו את ביתם ומשפחתם ונולדו ילדיהם אילן ולילי. בשנותיו הראשונות בקיבוץ עבד יצחק באורווה. אח”כ בדיר, במחסן חלקים ובמרבית שנותיו באחזקת משאבות המים והביוב. איש צנוע היה יצחק ומלא הומור. הוא היה חלק מרביעייה שכללה את דב ברזנר, משה מוצרי וארק‘ה עמית שבילו בצוותא ומעשי הקונדס שלהם והבדיחות היו חלק מהפולקלור של אפיקים. מאותן שנים תיזכר “החתונה היהודית” הנפלאה כשיצחק, החתן בשחורים, מובל ע”י הכלה הלבנה. בית חם הקימו יצחק וסופי שזכו לחבק נכדים. עם פטירתה של סופי נחלש יצחק. ההומור נהייה להומור עצוב וכוחותיו הלכו ואזלו עד שנפטר, והוא בן 85 . הניח: בן – אילן, בת – לילי, נכדים ובני-משפחה. יהי זכרו ברוך.