דף הנצחה למועד גרמינה ז”ל (19/06/1911 – 04/07/1992) ( – ג תמוז תשנ”ב )
שם האב: איבן. שם האם: אננה. חברת הקיבוץ משנת 1939 גרמינה נולדה ברוסיה, למשפחה אמידה ומתבוללת, שהתערבבו בה חגים נוצריים ותרומות למוסדות הקהילה היהודית. את דרכה האישית המיוחדת החלה כבר כילדה קטנה, כשביקשה ללמוד עברית, וכשהתייתמה, והיא רק בת 9, אמרה “קדיש” על אביה. כשעברה המשפחה ללטביה, וגרמינה אז נערה הלומדת בקולג‘, הזמינה אותה חברה לתנועת הנוער הציונית של בית”ר. הסגנון הצבאי שאפיין תנועה זו לא נראה לה, והיא חיפשה תנועה קרובה לליבה ולהשקפתה. כך פגשה בשליח מארץ ישראל, יוסף יזרעאלי, והצטרפה לתנועת “השומר הצעיר נצ”ח” ול”החלוץ”. כשנודע על מחסור בידיים עובדות לקטיף בארץ, החליטה גרמינה להפסיק ללמוד ולהכין עצמה לעליה לישראל. הייתה בהכשרה כשנתיים ועלתה ב-1937 בכוונה להגיע לאפיקים. אלא, שאז קם קיבוץ “בתלם”, הוא עין-גב, וגרמינה הרגישה חובה לסייע להם. לאפיקים הגיעה רק אחרי שנתיים של שותפות בבניין נקודת האור הראשונה ממזרח לכנרת. כשפרצה מלחמת העולם, והישוב היהודי נקרא לתרום את חלקו, התגייסה גרמינה לצבא הבריטי ושירתה בבית החולים בקנטרה. שם גם נוצר הקשר האישי עם אביו של בנה מיכאל, שלימים, במלחמות ישראל הגיע גם הוא לקנטרה. כשחזרה גרמינה לאפיקים, בנתה את ביתה עם אהרונצ‘יק זסלבסקי, ידיד נאמן הזכור לטוב. השתלבה במערכת החינוך, טיפלה במסירות ובתבונה בילדים רבים, וליוותה ברגישות את צמיחת בנה ונכדיה, כשהיא נותנת לכך ביטוי בסיפורים המיוחדים שפרסמה מעת לעת. במעמד קבלת מיכאל לחברות ראתה לעצמה זכות לברך בשם ההורים, ואמרה: “מי שיידע לשלב את הדברים; מילוי חובה, חיי אמת פנימית, השתלבות בתוך הכלל מתוך דאגה לו; מי שיוכל ברגע של חשבון נפש להגיד – את חובותי מילאתי, מה שהיה בידי לתת, נתתי, חייתי כפי שחשבתי לנכון – אולי הוא הוא אשר יאחז בידו את הציפור הכחולה”. בערוב ימיה, בטרם נפלה למשכב, עבדה ב”חמד” שהיה עבורה, מקום עבודה נעים ומועיל, נכס לחבר הקשיש. כשסיפרה את תולדות חייה, סיכמה כך: “בסך הכול חייתי כפי שרציתי”. הניחה: בן – מיכאל ונכדים. יהי זכרה ברוך.
