מנשרי חביב ז”ל

דף הנצחה למנשרי חביב  ז”ל   (29/10/1916 – 26/10/2001)     (  –  ט חשון תשס”ב )

שם האב: ישראל. שם האם: יוכבד. חבר הקיבוץ משנת 1952 חביב נולד בעיר גלפאיגאן שבאיראן, בשנת 1916, בגיל שישה חודשים התייתם מאביו. אימו נותרה לבדה עם 3 ילדים קטנים וקשיי פרנסה גדולים. למרות המצב הקשה, עשתה האם כל מאמץ להקנות השכלה לילדיה וכשנפתח בית הספר העברי “אליאנס” בעיר, שלחה את הילדים ללמוד בו. חביב התבלט כתלמיד חרוץ ובעל הישגים נאים. הוא נבחר להיות נציג ביה”ס ששימש דוגמא להישגי התלמידים. בין המכובדים שבאו לבחון כיצד מתנהלים הלימודים בביה”ס, היה גם אביה של רחל, שהיה סוחר בדים אמיד. הוא התרשם מאד מהתלמיד החרוץ, העניק לו מתנות ואף שילם עבורו את שכר הלימוד. משנסגר ביה”ס בעיר, הזמין אותו אביה של רחל לעירו חומיין. שם המשיך חביב את לימודיו תוך שהוא משתלב ומתקדם בעבודת המסחר בחנות. כשהגיע לבגרות והחל לחפש אישה להינשא לה, שמע על כך אביה של רחל ושלח אליו שליח שקרא לחביב. רחל וחביב נפגשו ונישאו, ומאז לא נפרדו דרכיהם. עם פרוץ מלחמת העצמאות התגברה האנטישמיות באיראן. חביב הצטרף לתנועת “החלוץ”. בערבים למד עברית והכשיר עצמו לקראת העלייה לארץ-ישראל. תהליך העלייה ארצה היה ארוך וקשה. חביב ורחל היו מטופלים כבר בשלושה ילדים קטנים. הם שהו תקופה ארוכה במחנה עלייה בתנאים קשים מנשוא. ב-15 באפריל 1951, עלו לארץ-ישראל. הם נשלחו לשער עלייה. לאחר זמן מה שליח הסוכנות קישר אותם אל אפיקים והם הגיעו לקיבוץ בשנת 1952. החודשים הראשונים בקיבוץ לא היו קלים לזוג הצעיר. בלי שפה לתקשורת, והעימות עם הצורך למסור את הילדים למוסדות החינוך המשותף היווה עליהם קושי גדול. למרות זאת, אחרי תקופת מה, נפלה בליבם ההחלטה להישאר בקיבוץ. חביב השתלב בעבודה בקלת והתמיד בעבודה זו למעלה מ-20 שנה. אחר כך עבר לעבוד בכל-בו. הוא התבלט בחריצותו, ובמסירותו. כאן באפיקים נולדו למשפחה הבנים הראל ואורן, ויחד עם יפה, מרים וישראל השלימו את המעגל המשפחתי, בו ראו רחל וחביב אושר ונחת. חביב זכה לראות את משפחתו גדלה ומתרחבת כשנוספו אליה נכדיו האהובים. בשנותיו האחרונות, סבל חביב ממחלת כליות קשה. בדרכו השקטה והצנועה עמד בה בגבורה, עם רחל רעייתו שהייתה משענתו, ממנה שאב כוח, ומכל היחד המשפחתי שהקיף אותו בתמיכה ובחיבוק עד יומו האחרון. חביב נפטר והוא בן 85. הניח: אישה – רחל, בנות – יפה ומרים, בנים – ישראל, אורן והראל, נכדים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.