מנשרי ישראל ז”ל

דף הנצחה למנשרי ישראל  ז”ל   (22/01/1951 – 01/03/2013)     ( טו שבט תשי”א  –  יט אדר תשע”ג )

שם האב: חביב שם האם: רחל התקבל לחברות בתאריך 8.1969 ישראל נולד בשנת 1951 באיראן להוריו רחל וחביב מנשרי ז”ל, אח ליפה ולמרים אחיותיו הבוגרות, והראל ואורן אחיו הצעירים. בן 3 חודשים היה כשעלתה משפחתו ארצה והגיעה לקיבוץ אפיקים, היישר לבית התינוקות, עם כל ילדי הקיבוץ. את בר-המצווה שלו חגג במסגרת משפחתית בעלייה לתורה, מה שלא היה נהוג ושכיח בקיבוץ ובכך היה הילד הרביעי באפיקים שעלה לתורה. בבית-ירח שילב את לימודי התיכון עם לימודים בביה”ס המקצועי. שנות “הפרבר הירוק” עברו עליו בנעימים תוך פיתוח תחביב בניית טיסנים במסגרת חוג ב”גדנ”ע אוויר”, שהשפיע על חבריו לחדר בפרבר – חיים גופן ושוקי וולפסון שלימים הפכו לטייסים. בצבא שירת בסיירת גולני, שבמסגרתה גמא מסעות של קילומטרים רבים עם מטען שהיה כבד ממשקל גופו. את רובה הקלצ‘ניקוב שקיבל בסיירת שִׁכְלֵל ישראל ע”י הוספת ניצרה לכלי. כשפיתחו בצה”ל את רובה הגליל, אומץ ע”י צה”ל הפטנט של נצרה כפולה, וזאת הייתה תרומתו הייחודית של ישראל לצה”ל. במלחמת יום-כיפור השתתף כמילואימניק בחטיבת גולני בקרבות נגד הסורים ברמת-הגולן. כשחזר ישראל לקיבוץ לאחר השירות הצבאי, השתלב בעבודה בנוית. אח”כ יצא כמקובל באותם זמנים לשנת חופשה ועבד על ציוד כבד בהכשרת קרקע ופריצת דרכים בבקעת הירדן ובגליל התחתון. באותה תקופה נקשר הקשר עם שושי. משפחתה ומשפחת מנשרי הכירו עוד בפרס, ובארץ נהגו להיפגש באירועים משפחתיים. באחד ממפגשי המשפחות הכירו ישראל ושושי זה את זו. הקשר התהדק בין השניים ובקיץ 1979 הם נישאו. ישראל יצא ללמוד צורפות ב”בצלאל” בירושלים ושושי הצטרפה אליו. אח”כ עברו לגור באור-יהודה, ליד הוריה של שושי ושם נולד בנם הבכור עומר. בתום הלימודים חזרה המשפחה הצעירה לאפיקים, וישראל התגייס להוראת מקצוע המלאכה בבית-הספר וראה בעבודה זו ייעוד חינוכי. העבודה הייתה לו גם תחביב וגם דרך חיים. הוא אהב את הילדים והם אהבו אותו. הוא היה שותף פעיל בכל אירועי התרבות והאמנות בבית-הספר, והשקיע בבית-המלאכה שעות וזמן אין-סופי, ואף רכש באופן פרטי ציוד מעודכן לשיפור תנאי המקום. לישראל היו כישרונות ויכולות אמנותיות ויצירתיות מרשימות בצד סבלנות ורגישות רבה, אותן השקיע בתחביבו כצורף העובד עם אבני-חן. הוא ליטש את אבני-החן בידיים אמונות, ויצר מהן תכשיטים שבאו מאהבה גדולה. ואולם, אהבתו הגדולה באמת הייתה שמורה למשפחתו – לשושי ולשלושת בניו – עומר, בועז וספיר. הוא לקח את משפחתו לטיולים וטיפח בהם סקרנות לידע והרחבת אופקים, ברגישות לאומנות וליופי ובעיקר לאהבת אדם. ישראל, למרות עיסוקיו, היה גם מעורב פעיל בחברה. חבר ומרכז ועדות וחבר בהנהלת הקהילה. היה מעורב בבניית הסככה המשקיפה אל נוף מורדות הירדן בפאתי בית הקברות של אפיקים. הייתה לו מודעות גדולה לשמירה על כושרו הגופני ולא ויתר על אימונים מפרכים. הוא הצטיין בריצה למרחקים ארוכים, ותרם לאורך שנים רבות לניצחונה של נבחרת אפיקים במרוץ העצמאות של עמק-הירדן, כרץ הבוגר של הנבחרת. כל זאת עשה בצניעות, בענווה גדולה, בדרכו השקטה אך הנחושה של אדם המאמין בדרכו, חותר ליעדים ומשיג אותם. באותן תעצומות-נפש התמודד עם המחלה הממארת שפגעה בו באמצע חייו. באומץ, בנחישות ובגיוס כל כוחות הנפש ובתמיכה מחבקת ואוהבת של כל בני משפחתו. הוא התעודד משני נכדיו האוהבים שנולדו לו והיה סבא מפנק ומעניק מטוב ליבו לקן המשפחתי שהלך וגדל. עד ימיו האחרונים טיפח את גינתו המושקעת בפתח ביתו החדש אליו עברה המשפחה בתקופת חייו האחרונה. הניח: אישה – שושי, בנים – עומר בועז וספיר, נכדים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.