דף הנצחה למנשרי רחל ז”ל (04/05/1927 – 16/11/2010) ( ג ניסן תרפ”ז – ט כסלו תשע”א )
שם האב: אפלטון. שם האם: נוריאל-עין . חברת הקיבוץ משנת 1952. רחל, בת אפלטון ונוריאל-עין ראובני, נולדה בעיר חומיין שבאיראן בשנת 1927. משפחה יהודית מסורתית ברוכת ילדים. האב היה סוחר אמיד ששימש אף כראש הקהילה היהודית בעיר. היהודים גרו במרוכז ברובע אחד, סביב בית-הכנסת ששימש מרכז דתי וחברתי. דגש חזק הושם על חינוך הילדים שקיבלו לצד ההשכלה הכללית גם לימודי יהדות ומסורת. במסגרת הפיקוח על חינוך ילדי היהודים, הכיר האב את חביב מנשרי, התלמיד המצטיין והחרוץ וסייע לו בתשלום שכר הלימוד, ואף שילב אותו בעבודת המסחר בחנותו. יותר מאוחר כשהגיע חביב לפרקו, התהדקו קשריו עם רחל והם נישאו ומאז לא נפרדו דרכיהם. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגברה האנטישמיות באיראן, ומנגד התעוררו הרגשות הציוניים בקרב היהודים, וכך התגבשה ההחלטה להיערך לקראת עלייה לארץ-ישראל. התהליך היה ארוך וקשה. רחל וחביב, מטופלים בשלושה ילדים קטנים – יפה, מרים וישראל – עשו תקופה ארוכה במחנה עלייה, שהתנאים בו היו קשים ביותר. לבסוף הגיע היום המיוחל ובאפריל 1951, הם עלו על מטוס ונחתו בישראל והובאו לשער העלייה. שליח הסוכנות קישר אותם עם קיבוץ אפיקים. החודשים הראשונים בקיבוץ לא היו קלים למשפחה הצעירה. אורח החיים המוזר והשונה כל כך והעימות עם הצורך למסור את הילדים למוסדות החינוך המשותף, היקשו עליהם מאד. כל זאת בהתחשב בעובדה שהם היו נטולי שפה לתקשר בה. למרות הקשיים, החליטה המשפחה להישאר ולבנות את ביתה באפיקים. לימים אף נולדו הבנים הצעירים- הראל ואורן. תחילה השתלבה רחל בעבודה בחינוך. היא הייתה מטפלת תינוקות מסורה ואחראית. אחר כך מצאה את מקומה במתפרה כתופרת מעולה. הייתה לה תבונת-כפיים וחוש אסטטי עדין ורגיש. דייקנות ומקצועיות אפיינו אותה, וזכורים לטוב המעילים של כל ילדי אפיקים, מעשה ידיה להתפאר. רחל הייתה עסוקה בזמנה הפנוי ביצירות של תפירה ורקמה שהרעיפה על ילדיה ונכדיה וכללו שמיכות, מפות, ופריטי ביגוד שונים בשלל צבעי רקמה שהיו מרהיבים ביופיים. אישה צנועה הייתה רחל. עדינה, שקטה ונעימת הליכות. המשפחה הייתה מרכז חייה ומקור גאוותה, וככל שגדלה המשפחה והתרחבה – כך רבתה השמחה במעונה. כשפרשה מעבודתה, השתלבה בחוגי היצירה של “ביתנו” והמשיכה לתת ביטוי לכישרונה האמנותי, בעבודות שונות, בחומר, בעץ, ברקמה ובתפירה. כשחלה חביב, התמסרה אליו רחל כל כולה ושימשה לו משענת ותמיכה. היא עשתה כל מאמץ להקל את סבלו ולהנעים את זמנו. לאחר שהתאלמנה, המשיכה רחל להיות מרכז לכל משפחתה הענפה, מארחת במאור פנים וברוחב לב את כל פלגי המשפחה לחוד וביחד, וזכתה לכבוד ואהבה גדולה. ואז בה השבר הגדול שנחת על רחל כרעם ביום בהיר. על הנכות הפיזית שהגבילה מאד את תפקודה היומיומי, נוסף אף אובדן הדיבור והיכולת לתקשר עם הסביבה. המשפחה התארגנה למציאות החדשה והכואבת ורחל קיבלה את הטיפול הטוב ביותר האפשרי ע”י כל בני המשפחה. עד סוף ימיה הייתה רחל מטופחת ומסודרת למופת, כשלקחה חלק בארוחות השבת המשפחתיות ובאירועים חגיגיים קיבוצים והייתה עטופה בחום ואהבה ללא גבולות עד יומה האחרון. רחל נפטרה בהיותה בת 83 . הניחה: בנות – יפה ומרים, בנים – ישראל, הראל ואורן, נכדים ובני-משפחה. יהי זכרה ברוך.
